בגדי הכהן הגדול
יש מחלוקת תנאים האם מלאכות שנעשו בכל מקרה בכל יום במקדש נעשות ביום הכיפורים דווקא על ידי הכהן הגדול או שהכהן הגדול צריך לבצע רק את העבודה המיוחדת ליום הכיפורים. מחלוקת זו נוגעת גם בבגדי הכהן הגדול ביום הכיפורים.
ויקרא פרק טז (פרשת אחרי מות)
(א) וַיְדַבֵּ֤ר יְקֹוָק֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה אַחֲרֵ֣י מ֔וֹת שְׁנֵ֖י בְּנֵ֣י אַהֲרֹ֑ן בְּקָרְבָתָ֥ם לִפְנֵי־יְקֹוָ֖ק וַיָּמֻֽתוּ:
(ב) וַיֹּ֨אמֶר יְקֹוָ֜הק אֶל־מֹשֶׁ֗ה דַּבֵּר֘ אֶל־אַהֲרֹ֣ן אָחִיךָ֒ וְאַל־יָבֹ֤א בְכָל־עֵת֙ אֶל־הַקֹּ֔דֶשׁ מִבֵּ֖ית לַפָּרֹ֑כֶת אֶל־פְּנֵ֨י הַכַּפֹּ֜רֶת אֲשֶׁ֤ר עַל־הָאָרֹן֙ וְלֹ֣א יָמ֔וּת כִּ֚י בֶּֽעָנָ֔ן אֵרָאֶ֖ה עַל־הַכַּפֹּֽרֶת:
(ג) בְּזֹ֛את יָבֹ֥א אַהֲרֹ֖ן אֶל־הַקֹּ֑דֶשׁ בְּפַ֧ר בֶּן־בָּקָ֛ר לְחַטָּ֖את וְאַ֥יִל לְעֹלָֽה:
(ד) כְּתֹֽנֶת־בַּ֨ד קֹ֜דֶשׁ יִלְבָּ֗שׁ וּמִֽכְנְסֵי־בַד֘ יִהְי֣וּ עַל־בְּשָׂרוֹ֒ וּבְאַבְנֵ֥ט בַּד֙ יַחְגֹּ֔ר וּבְמִצְנֶ֥פֶת בַּ֖ד יִצְנֹ֑ף בִּגְדֵי־ קֹ֣דֶשׁ הֵ֔ם וְרָחַ֥ץ בַּמַּ֛יִם אֶת־בְּשָׂר֖וֹ וּלְבֵשָֽׁם:…
(כג) וּבָ֤א אַהֲרֹן֙ אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד וּפָשַׁט֙ אֶת־בִּגְדֵ֣י הַבָּ֔ד אֲשֶׁ֥ר לָבַ֖שׁ בְּבֹא֣וֹ אֶל־הַקֹּ֑דֶשׁ וְהִנִּיחָ֖ם שָֽׁם:
(כד) וְרָחַ֨ץ אֶת־בְּשָׂר֤וֹ בַמַּ֙יִם֙ בְּמָק֣וֹם קָד֔וֹשׁ וְלָבַ֖שׁ אֶת־בְּגָדָ֑יו וְיָצָ֗א וְעָשָׂ֤ה אֶת־עֹֽלָתוֹ֙ וְאֶת־עֹלַ֣ת הָעָ֔ם וְכִפֶּ֥ר בַּעֲד֖וֹ וּבְעַ֥ד הָעָֽם:
יש בגדים מיוחדים לעבודת יום הכיפורים-בגדי לבן. שינוי הבגדים הוא חלק מהכנות הכהן הגדול לכניסה לקדש הקדשים והחלפת הבגדים דורשת טבילה לפי התורה, אך סדר הטבילות והרחיצות נתונות במחלוקת המופיעה במסכת יומא דף לב:
בבלי יומא דף לב עמוד א
תניא אמר רבי יהודה מנין לחמש טבילות ועשרה קידושין שטובל כהן גדול ומקדש בו ביום תלמוד לומר ובא אהרן אל אהל מועד ופשט את בגדי הבד ורחץ בשרו במים במקום קדוש ולבש את בגדיו ויצא ועשה הא למדת שכל המשנה מעבודה לעבודה טעון טבילה אמר רבי מנין לחמש טבילות ועשרה קידושין שטובל כהן גדול ומקדש בו ביום שנאמר כתנת בד קדש ילבש ומכנסי בד יהיו על בשרו ובאבנט בד יחגר ובמצנפת בד יצנף בגדי קדש הם ורחץ במים את בשרו ולבשם הא למדת שכל המשנה מעבודה לעבודה טעון טבילה ואומר בגדי קדש הם הוקשו כל הבגדים כולן זה לזה וחמש עבודות הן תמיד של שחר בבגדי זהב עבודת היום בבגדי לבן אילו ואיל העם בבגדי זהב כף ומחתה בבגדי לבן תמיד של בין הערבים בבגדי זהב ומנין שכל טבילה וטבילה צריכה שני קידושין תלמוד לומר ופשט ורחץ ורחץ ולבש רבי אלעזר ברבי שמעון אומר קל וחומר ומה במקום שאין טעון טבילה טעון קידוש מקום שטעון טבילה אינו דין שטעון קידוש אי מה להלן קידוש אחד אף כאן קידוש אחד תלמוד לומר ובא אהרן אל אהל מועד ופשט את בגדי הבד אשר לבש מה תלמוד לומר אשר לבש כלום אדם פושט אלא מה שלבש אלא להקיש פשיטה ללבישה מה לבישה טעון קידוש אף פשיטה טעון קידוש אמר רבי יהודה מנין לחמש טבילות ועשרה קידושין שטובל כהן גדול ומקדש בו ביום תלמוד לומר ובא אהרן אל אהל מועד ורחץ את בשרו במים במקום קדוש הא למדת שכל המשנה מעבודה לעבודה טעון טבילה אשכחן מבגדי לבן לבגדי זהב מבגדי זהב לבגדי לבן מנין תנא דבי רבי ישמעאל קל וחומר ומה בגדי זהב שאין כהן נכנס בהן לפני ולפנים טעון טבילה בגדי לבן שנכנס בהן לפני ולפנים אינו דין שטעון טבילה איכא למפרך מה לבגדי זהב שכן כפרתן מרובה אלא נפקא ליה מדרבי
הגמרא עוסקת בשיטת ר' יהודה ואומרת שצריך לטבול מהחלפת בגדים מבגדי הבד הלבנים לבגדי הזהב, אך מניין שגם בהחלפה מבגדי זהב לבגדי לבן צריכים לטבול? תנא דבי ר' ישמעאל מתרץ שיש קל וחומר-שהרי בבגדי לבן נכנסים לקודש הקדשים ועדיין כשעוברים לבגדים פחות חשובים טובלים, אז קל וחומר שמעבר לבגדים חשובים יותר ידרוש טבילה. אך הגמרא דוחה שיש צד חשוב יותר בבגדי הזהב-שכן כפרתן יתרה-כל השנה כאשר הכהן הגדול מכפר הוא מכפר בבגדי הזהב, ולכן יתכן שבגדי הזהב חשובים יותר ואין קל וחומר. לכן הגמרא מסיקה שגם לשיטת ר' יהודה צריך פסוק נוסף שר' מביא כדי לחייב טבילה מבגדי זהב ללבן.
אך איך הגמרא מתרצת כך-ר' יהודה לא אומר את הפסוק של ר' וכך גם נהג תנא דבי ר' ישמעאל-ונשמע שבאמת אינם צריכים את הפסוק של ר' ועדיין מגיעים למסקנה הזאת.
יש פה שאלה ללא תשובה-התנא דבי ר' ישמעאל ענה תשובה ושאלנו עליו שאלה, אך תירוץ הגמרא זה לא מה שהתנא דבי ר' ישמעאל התכוון ועלינו להבין מה תהיה תשובת תנא דבי ר' ישמעאל.
הרב קוק מסביר בשם הרמ"ע מפאנו שכשיש שאלה ללא תשובה בגמרא, או כמו שלמשל רשום "שתיק רב" אז הוא ענה תשובה, אלא שענה בלחש וזו לא תשובה שרושמים בגלוי בגמרא כי אין דרך הגמרא להביא תשובה כזאת, במקרה שהתשובה היא פנימית. במצב כזה עלינו להעמיק ולהבין מה העניין המיוחד.
הגמרא אומרת "שכל המשנה מעבודה לעבודה טעון טבילה" אך אחר כך עוסקת בשינוי מבגדים לבגדים-אז מה העיקר? שינוי הבגדים או שינוי העבודה?
הרמב"ם מדגיש במפורש שהעניין הוא הבגדים:
רמב"ם הלכות עבודת יום הכיפורים פרק ב הלכה א – ב
הלכה א כל מעשה התמידין והמוספין של יום זה כהן גדול עושה אותן והוא לבוש בבגדי זהב, ועבודות המיוחדות ליום זה בבגדי לבן, ועבודה המיוחדת ליום זה היא מעשה הפר של כהן גדול, ושני השעירים שאחד מהן שעיר המשתלח, והקטרת הקטורת בקדש הקדשים, כל אלו בבגדי לבן הם נעשים.
הלכה ב כל עת שישנה הבגדים ויפשוט בגדים ולובש בגדים אחרים טעון טבילה, שנאמר ופשט את בגדי הבד ורחץ את בשרו במים במקום קדוש ולבש את בגדיו, וחמש טבילות ועשרה קידושין טובל כהן גדול ומקדש בו ביום, כיצד בתחלה פושט בגדי חול שעליו וטובל ועולה ומסתפג ולובש בגדי זהב ומקדש ידיו ורגליו, ושוחט את התמיד ומקטיר קטורת של שחר של כל יום ומטיב את הנרות ומקטיר איברי התמיד עם החביתין והנסכים ומקריב הפר ושבעה כבשים של מוסף היום, ואחר כך מקדש ידיו ורגליו ופושט בגדי הזהב וטובל ועולה ומסתפג ולובש בגדי לבן, ומקדש ידיו ורגליו ועובד עבודת היום כל הוידויים עם ההגרלה וזריקת הדמים בפנים והקטרת הקטורת בקודש הקדשים, ומוסר השעיר למשלחו לעזאזל, ומוציא אימורי הפר והשעיר הנשרפים ומוסר שארן לשריפה, ואחר כך מקדש ידיו ורגליו ופושט בגדי לבן וטובל ועולה ומסתפג, ולובש בגדי זהב ומקדש ידיו ורגליו, ומקריב שעיר חטאת של מוסף היום ואילו ואיל העם, והם עולות, ומקטיר אימורי פר ושעיר הנשרפין, ומקריב תמיד של בין הערבים, ואחר כך מקדש ידיו ורגליו ופושט בגדי זהב, וטובל ועולה ומסתפג ולובש בגדי לבן, ומקדש ידיו ורגליו, ונכנס לקדש הקדשים, ומוציא משם את הכף ואת המחתה, ואחר כך מקדש ידיו ורגליו ופושט בגדי לבן, וטובל ועולה ומסתפג, ולובש בגדי זהב ומקדש ידיו ורגליו, ומקטיר קטרת של בין הערבים של כל יום ומטיב את הנרות בין הערבים ומקדש ידיו ורגליו, ופושט בגדי זהב ולובש בגדי חול ויוצא.
הרמב"ם משנה מסגנונו של ר' יהודה ורושם בגדים ולא עבודה, ובנוסף הרמב"ם הביא רק את הפסוק של שיטת ר' יהודה בלי הפסוק של ר'-כנראה כי הוא הבין כמונו שתשובת ר' יהודה נכונה גם ללא הפסוק של ר'.
עלינו לברר מדוע הרמב"ם שינה מלשון הגמרא, והדגיש את הבגדים.
בבלי סנהדרין דף פג עמוד ב
ומחוסר בגדים מנלן אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן ומטו בה משמיה דרבי אלעזר ברבי שמעון וחגרת אתם אבנט בזמן שבגדיהם עליהם כהונתם עליהם אין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם והוו להו זרים ואמר מר זר ששימש במיתה
אנחנו רואים בגמרא זו שיש עניין מיוחדת בבגדים, והכהונה תלויה בבגדי הכהונה! ואכן רבים שואלים על הגמרא הזאת איך היא אומרת זאת, כמו המהר"י ענגיל:
מהר"י ענגיל על אתר
שמעתי להקשות דאם כן כהן שלבש פעם אחת הבגדים והיה אז כהן, אפילו עובד אחר כך מחוסר בגדים לא יוחשב זר ולא יתחייב מיתה, כיון דאינו זר מעיקרא.
לעניין התפקידים בבית המקדש הרמב"ם מסביר את תפקיד האחראי על בגדי הכהונה והראב"ד מסביר שהוא פנחס המלביש
רמב"ם הלכות כלי המקדש פרק ז הלכה כ
זה הממונה על מעשה בגדי כהונה עוסק בהכנת בגדי כהנים הדיוטים ובגדי כ"ג ובאריגתן ומתחת ידו נעשה הכל ולשכה היתה לו במקדש. /השגת הראב"ד/ ומתחת ידו נעשה. א"א אומר אני שהוא פינחס המלביש.
ביטוי זה מגיע מהמשנה
משנה מסכת שקלים פרק ה משנה א
אלו הן הממונין שהיו במקדש יוחנן בן פינחס על החותמות… בית גרמו על מעשה לחם הפנים בית אבטינס על מעשה הקטורת אלעזר על הפרוכת ופנחס על המלבוש ( המלביש ):
פירוש המשנה לרמב"ם מסכת שקלים פרק ה משנה א
ופנחס המלביש, מלביש לכהנים בגדיהם ומתעסק בהחסנתם ועשייתם.
אך גם אם פנחס הוא היה הממונה על כך, מדוע הראב"ד מדגיש זאת בהלכות? שהרי בהלכות אנחנו מתעסקים בהלכה למעשה ולא בסיפור דברים.
וזו שאלת הכסף משנה:
כסף משנה הלכות כלי המקדש פרק ז הלכה כ
זה הממונה על מעשה בגדי כהונה וכו'. כתב הראב"ד אומר אני שהוא פינחס המלביש עכ"ל. ופשוט הוא ואיני יודע מה מלמדנו. ומ"ש רבינו ולשכה היתה לו במקדש. בפ"ק דמדות (משנה ד'):
אז למה הראב"ד וגם הרמב"ם בפירוש המשניות מדגישים זאת?
מנין המצוות לרמב"ם – המנין הקצר ( הוצאת הרב קאפח )
לג להלביש הכהנים לעבודה בגדי כהונה שנאמר "ועשית בגדי קדש"
הרב קאפח מתרגם שיש ממש מצווה להלביש את הכהנים-וממילא תפקיד הלבשת הכהנים היה מרכזי. גם הרב סולובייצ'יק הרגיש בכך:
הרב סולובייצ'יק – קונטרס בענין עבודת יום הכפורים, עמ' כ"ו:
העולה מדברינו לעיל לגבי שאר הטבילות שאם טבילות יום הכפורים הן בגדר קיום, קיומן מעורה בעבודת היום. אך נראה שגם יתכן שהן קיום בהלכות בגדי כהונה ולא בעבודה כשלעצמה. דנראה ברור – וכך שמעתי מפי אבא מארי זצ"ל – דלבישת ופשיטת בגדי כהונה ביום הכפורים היא קיום, ולו משכחת לה שיהא הכהן לבוש בגדיו ללא מעשה לבישה היה חסר לו קיום במעשה יום הכפורים, דמקרא מלא דיבר הכתוב "ולבש" וכו' "ופשט" וכו'. דנראה שאם כי בכל השנה ברור שיכולים כהנים ללבוש בגדיהם בלילה לקראת עבודת היום, דאין קיום בלבישה כשלעצמה אלא שהיא נחוצה כדי שיהא הכהן העובד לבוש בגדי כהונה, מכל מקום ביום הכפורים הלבישה טעונה יום כחלק מסדר העבודה.
לבישת ופשיטת הבגדים ביום הכיפורים היא קיום של העבודה, ולכן התורה מדגישה "ולבש" ו"ופשט". בעצם הוא חוקר הוא האם צריך שהכהן יהיה לבוש ביום הכיפורים ובוחרים פשוט איזה בגדים, או שיש עניין בעצם מעשה הלבישה ומכריע שמעשה הלבישה יוצר מציאות מסוימת.
המצווה היא להלביש את הכהן ולכן יש עניין שיהיה מלביש במקדש, וביום הכיפורים הכהן מלביש את עצמו כי הוא נמצא לבד בטבילה, כמו שהרמב"ם אומר שיש מצווה לספר ביציאת מצרים ואם אין למי לספר אז האדם מצווה לספר לעצמו. לכן גם רשום שמשה הלביש את אהרן בימי המילואים:
שמות פרק כח פסוק ד (פרשת תצוה)
וְאֵ֨לֶּה הַבְּגָדִ֜ים אֲשֶׁ֣ר יַעֲשׂ֗וּ חֹ֤שֶׁן וְאֵפוֹד֙ וּמְעִ֔יל וּכְתֹ֥נֶת תַּשְׁבֵּ֖ץ מִצְנֶ֣פֶת וְאַבְנֵ֑ט וְעָשׂ֨וּ בִגְדֵי־קֹ֜דֶשׁ לְאַהֲרֹ֥ן אָחִ֛יךָ וּלְבָנָ֖יו לְכַהֲנוֹ־לִֽי:
ויקרא פרק ח פסוק ו (פרשת צו) – ט (פרשת צו)
(ו) וַיַּקְרֵ֣ב מֹשֶׁ֔ה אֶֽת־אַהֲרֹ֖ן וְאֶת־בָּנָ֑יו וַיִּרְחַ֥ץ אֹתָ֖ם בַּמָּֽיִם:
(ז) וַיִּתֵּ֨ן עָלָ֜יו אֶת־הַכֻּתֹּ֗נֶת וַיַּחְגֹּ֤ר אֹתוֹ֙ בָּֽאַבְנֵ֔ט וַיַּלְבֵּ֤שׁ אֹתוֹ֙ אֶֽת־הַמְּעִ֔יל וַיִּתֵּ֥ן עָלָ֖יו אֶת־הָאֵפֹ֑ד וַיַּחְגֹּ֣ר אֹת֗וֹ בְּחֵ֙שֶׁב֙ הָֽאֵפֹ֔ד וַיֶּאְפֹּ֥ד ל֖וֹ בּֽוֹ:
(ח) וַיָּ֥שֶׂם עָלָ֖יו אֶת־הַחֹ֑שֶׁן וַיִּתֵּן֙ אֶל־הַחֹ֔שֶׁן אֶת־הָאוּרִ֖ים וְאֶת־הַתֻּמִּֽים:
(ט) וַיָּ֥שֶׂם אֶת־הַמִּצְנֶ֖פֶת עַל־רֹאשׁ֑וֹ וַיָּ֨שֶׂם עַֽל־הַמִּצְנֶ֜פֶת אֶל־מ֣וּל פָּנָ֗יו אֵ֣ת צִ֤יץ הַזָּהָב֙ נֵ֣זֶר הַקֹּ֔דֶשׁ כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְקֹוָ֖ק אֶת־מֹשֶֽׁה:
בעצם יש 2 נקודות להבין בבגדים:
הראשון הוא שיש משהו מיוחד בבגדים, ונראה שיש כאן הגדרה מיוחדת-הכהונה היא נקודה פנימית-נשמתית אצל הכהן, זו תכונה סגולית לכל הכהנים, כמו שאנחנו עם סגולה הכהנים הם כהני סגולה. והבגדים מוציאים מהכוח אל הפועל את הכהונה, והם צינור המעביר את אור הכהונה הגדול דרך לבושים וכיסויים של הכהן ודווקא כך אורו יכול להתגלות בצורה טובה גם בעולם המעשה והוא יכול לעבוד במקדש. כמו שה' יצר כותנות עור שהיו לפי ר' מאיר כותנות אור. לאדם יש כוחות בעולם וה' הלביש את אדם הראשון כי כך הוא יכל לכסות ולהגביל את אור האדם דרך העור, ואז האדם יכול לחיות בעולם. כך זה גם בכהונה, ולכן כהן ללא בגדים הוא כזר, שהרי הוא אומנם כהן פנימי אך בעולם המעשה אינו כהן. ולכן יש עניין במעשה הלבישה כי צריך לפעול בצורה מעשית כדי שהכהנים יוכלו לפעול בצורה מעשית בעולם.
כמו בגדי הכהונה גם המצוות הן לבושים של הנשמה שלנו-שמוציאות את הנשמה מהכוח את הפועל.
הרב קוק חוקר האם תפקיד הבגדים לכסות או לגלות, ואם הבגדים באים לכסות אזי בתחיית המתים השלמות היא עירום והם יקומו עירומים, ואם הם מגלים את יקומו בתחיית המתים עם בגדי כהונה הרי שכך זה השלמות בעולם הזה, ולכהנים כבר כיום יש את הבגדים הללו, לכבוד ולתפארת, כי הם כבר במדרגה זו.
הדבר הנוסף הוא שביום הכיפורים יש משהו מיוחד-מעבר בין בגדים ולבושים. דברים שבמהות הן עבודות חוץ נעשות בבגדי זהב למרות שהכהן הגדול הוא המבצע אותם, ואילו עבודות פנים נעשות בבגדי לבן. דבר זה יכול גם להסביר את עניין הטבילה בהחלפת הבגדים, כמו שספר החינוך מסביר:
ספר החינוך פרשת מצורע מצוה קעג
ובטעם המים שיטהרו כל טמא, אחשוב על צד הפשט כי הענין הוא כדי שיראה האדם את עצמו אחר הטבילה כאילו נברא באותה שעה, כמו שהיה העולם כולו מים טרם היות בו אדם, וכמו שכתוב [בראשית א', ב'] ורוח אלהים מרחפת על פני המים, ויתן אל לבו בדמיון כי כמו שנתחדש בגופו יחדש גם כן פעולותיו לטוב, ויכשיר מעשיו, וידקדק בדרכי השם ברוך הוא.
ועל כן אמרו חכמים שלא תכשר הטהרה במים שבכלי, רק במים חיים או מכונסין שהן על קרקע ולא בכלי מכל מקום, כדי לתת אל לבו במחשבה כאילו העולם כולו מים, והוא נתחדש בעלותו מהן כמו שאמרנו. ואם יהיו המים בכלי, או אפילו עברו על כלי, לא יתכן הענין הזה שאמרנו אל מחשבת הטובל, כי יש גבול אל כל אשר הוא בכלי שהוא מעשה ידי אדם, ועל כן לא יחשוב בטובלו בכלי, כל העולם למים כאשר בתחילה ושהוא נתחדש לשעתו. והשומע ישמע והחדל יחדל.
כל העולם כולו היה בהתחלה במים וכן כל אחד מאיתנו היה במים ברחם אימו, והטבילה היא לידה מחודשת של האדם.
יש פה דברים שמצטרפים-בגדים המבטאים את קדושת הכהונה הקבועה מול הטבילה והלידה מחדש.
כהן בבגדי זהב הוא כהן אחר מכהן בבגדי לבן, ושינוי הבגדים הוא לידה מחודשת של העולם.
הכהן בפנימיותו יש קודש וגם קודש הקדשים, בבגדי זהב יוצא מהכח אל הפועל הקודש ואילו בבגדי לבן יוצא מהכל אל הפועל את קדש הקדשים.
ר' יהודה ותני דבי ר' ישמעאל לא צריכים עוד פסוק כי הם עוסקים בכהן-ובגדי הלבן מוציאים את הפנימיות העמוקה ביותר של הכהן ולכן אין פירכא לק"ו. זה שבגדי הזהב כפרתן מרובה לא קשור לענייננו כי זה קשור למימד הזמן ואילו הכהנים תפקידם אינו בזמן אלא באדם ובנפש.
ניתן לדייק את עניין הבגדים כהוצאה מהכוח את הפועל מעוד מקור ברמב"ם:
רמב"ם הלכות כלי המקדש פרק ח הלכה ז
כל בגדי הכהנים אינן באים אלא משל ציבור, ויחיד שהתנדב בגד מבגדי כהונה מוסרו לציבור ומותר
כאשר הבגדים הם כלליים הם בגדי כהונה, אך כאשר הם כבר של כהנים מסוימים והם לבוש מלא הם בגדי הכהנים-בגדים שמגלים את הכהנים ומוציאים את הכהנים לפועל.
למה הרמב"ם משנה מעבודה לבגד? כיוון שהבגד הוא יוצר לידה מחודשת, וממילא צריך טבילה. לכן ההחלפה היא המצריכה טבילה ולידה מחדש ולכן הרמב"ם שינה בלשון והדגיש את הלידה המחודשת. לכן יש כאן הדגשה של המעשה-יש כאן מעשה לבישה שעושה את הכהונה ומאפשר כניסה מיוחדת לקודש הקדשים, ולכן צריך מעשה לבישה כדי לבנות את המציאות הזאת אצל הכהן בפועל. הטבילה מצורפת להחלפת הבגדים כיוון שכך יש לידה מחודשת.