אני ואתה נשנה את העולם…
בפרשת השבוע מופיע שלוש פעמים ביטוי שאינו מצוי בדרך כלל בתורה:
ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלת נר תמיד1.
ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך ואת בניו אתו מתוך בני ישראל לכהנו לי אהרן נדב ואביהוא אלעזר ואיתמר בני אהרן2.
ואתה תדבר אל כל חכמי לב אשר מלאתיו רוח חכמה ועשו את בגדי אהרן לקדשו לכהנו לי3.
יש להבין מדוע דברה בלשון זו ולא כפי שמופיע בדרך כלל: "וידבר ה' אל משה לאמר. צו את בני ישראל" וכדו'4.
ננסה להבין את משמעות הפניה בלשון "אתה".
הרב קוק זצ"ל כותב, בפסקה הנקראת "בקשת האני העצמי"5:
… באים מחנכים מלומדים, מסתכלים בחיצוניות, מסיחים דעה גם הם מן האני, ומוסיפים תבן על המדורה, משקים את הצמאים בחומץ, מפטמים את המוחות ואת הלבבות בכל מה שהוא חוץ מהם, והאני הולך ומשתכח, וכיון שאין אני, אין הוא, וקל וחומר שאין אתה.
כאשר אין האדם מגלה את עצמיותו, אין הוא יכול להגיע לחיבור אמיתי עם מה שמולו, עם בחינת "אתה".
"אתה" הוא החלק שבאדם הפונה לאנשים אחרים ומתחבר איתם. הפניה לאדם בגוף שני, בנוכח, היא פניה היוצרת חיבור והמבטאת חיבור.
מהו הגורם לחיבור בין שני אנשים? כיצד ניתן לחבר בין שני אנשים, שהם שונים זה מזה ורחוקים זה מזה באופן טבעי?
כאשר ישנה בחינת "הוא", ניתן להגיע גם אל "אתה".
כאשר שני הצדדים מחוברים לצד שלישי, העליון משניהם וכולל את שניהם, יכול להיווצר חיבור ביניהם, מכיון שלשניהם ישנו מקור משותף.
הדבר המלכד איש ואישה, למשל, הוא העובדה כי במקורם נבראו אחד, וההפרדה ביניהם היא לצורך חיבור פנימי. ההבנה כי בעצם שניהם הם אחד, ושניהם מקושרים לה' אחד – מובילה לחיבור.
כאשר שני אנשים חלוקים בדעותיהם – כיצד ניתן לחבר בניהם? על ידי ההבנה כי שניהם מגלים צדדים שונים באמת האלוקית הגדולה – שניהם מגלים את ה"הוא", ולכן ה"אתה" שבהם מתחבר.
"ואהבת לרעך כמוך – אני ה'" אני ואתה יכולים להתחבר ולאהוב אחד את זולתו כיון ש"אני ה'" עומד מעל לשנינו ומאחד אותנו.
כאשר ה' פונה אל משה ואומר לו "ואתה תצוה", פירוש הדבר הוא שהציווי יהיה בדרך ובבחינה של "אתה", בדרך של חיבור בין משה ובין מי שהוא מצוה אותו.
ה"אתה" שבך, הוא יצווה את בני ישראל. אין כאן ציווי רגיל, בו משה מעביר אל עם ישראל את דבר ה' הדובר מתוך גרונו. כאן יש חיבור בין משה לבין ישראל, אהרון או חכמי הלב ולכן הוא מופיע בדרך של "אתה".
ידועים דברי ר' מנחם מנדל מקוצק:
אם אני זה אני בגלל שאתה זה אתה
ואתה זה אתה בגלל שאני זה אני
אז אני לא אני, ואתה לא אתה.
אבל
אם אני זה אני בגלל שאני זה אני,
ואתה זה אתה בגלל שאתה זה אתה –
אז אני זה אני ואתה זה אתה.
ועכשיו אפשר להתחיל לדבר בינינו…
כדי שמשה יתחבר עם אהרון, על אהרון להיות מה שהוא, להיות אהרון, ואז משה יוכל להתחבר אתו.
כדי שיתקיים "ואתה הקרב אליך את אהרון אחיך", על אהרון להיות מה שהוא, לגלות את עצמיותו, ואז יוכל להתחבר למשה.
משמעות הדברים היא, שרק כאשר האדם מקבל את עצמו כמו שהוא – הוא יכול להתחבר אל זולתו.
"אם אין אני, אין הוא, וקל וחומר שאין אתה" – אם אין האדם חי את עצמו, אלא מחפש "הדרת מלכים חיצונה"6, מחפש גדולה שאיננה מתאימה לו – לא יוכל להתחבר לזולתו.
רק מי שהאני שלו בנוי היטב, שאיננו מושפע מדברים חיצוניים אלא שלם עם עצמו ומקבל את עצמו, יוכל לומר "אתה", וליצור קשר אמיתי עם הזולת.
"ואהבת לרעך – כמוך", כדי לאהוב את הזולת יש צורך קודם כל בכך שיאהב האדם את עצמו. רק מי שאוהב את עצמו מתוך הבנת ערכו האמיתי – יבין את ערכו של חבירו, יקבל אותו כמו שהוא – ויאהב אותו.
1 שמות כ"ז, כ'.
2 שם כ"ח, א'.
3 שם שם, ג'.
4 שאלה זו מופיעה בזוה"ק בתחילת הפרשה. הדברים שנביא להלן בנויים באופן כללי בהשראת דברי הזוה"ק.
5 אורות הקודש ג', עמ' ק"מ.
6 כדברי הרב בפסקה שהובאה קודם.