לחיות עם פרשת השבוע – מהשלמוּת אפשר רק לרדת

הרב יהושע ויצמן
כ׳ בכסלו ה׳תשפ״ג
 
14/12/2022

פרשת שבוע

בפרשה שלנו ובפרשיות הסמוכות לה בולט ענין החלומות.
בתחילת הפרשה מוזכרים שני חלומותיו של יוסף, ויש מקום להבין – האם החלומות הללו הם בעלי משמעות? יוסף רוצה להראות לאחים שהוא יודע מה יהיה בעתיד, והתורה מראה זאת לנו? מה מסיפים החלומות לסיפור, ולשם מה התורה מספרת עליהם?

החלומות הם בחי' של נבואה. כשמשווים את חלומותיו של יוסף בפרשת "וישב" לחלומו של יעקב בפרשת "ויצא", נראה שאפשר לדרוש "גזרה שוה".
בחלומו של יעקב עמדנו על כך שהתורה חוזרת על המילה "והנה" (בראשית כ"ח, י"ב-י"ג):

וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ. וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו…

והנה, גם בחלומו הראשון של יוסף, התורה חוזרת על כך (בראשית ל"ז, ו'-ז'):

וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שִׁמְעוּ נָא הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתִּי. וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי.

גם כאן יש להבין מה מוסיפה המילה "והנה" לחלום.
הדבר מלמד, שיש כאן כמה מדרגות בחלום, והחלום הוא משהו מיוחד. יש כאן מראה שמלמד את יוסף מה הולך להיות בעתיד. כל המציאות העתיד לעומקה – מקופלת בחלום.

מעניין להשוות את החלום של יעקב לחלום של יוסף.
יעקב רואה בחלומו "סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה". הסולם הוא קו ישר.
בחלומו של יוסף נאמר: "והנה תסובינה אלומותיכם" – האלומות עומדות מסביב, במעגל.

על פי דבריו של הרב קוק ניתן לבאר את ההבדל בין הישר ובין העיגול.
עיגול הוא צורה סגורה אינסופית. אין בו נקודת שבירה. העיגול הוא הטבע, החיים. אנו אומרים: "מעגלי החיים", "מעגל השנה". אלו החיים עצמם, החוזרים על עצמם במחזוריות טבעית.
הישר מבטא את התורה. זהו מעין ישר אינסופי היורד אילנו מן השמים, ומרומם את החיים. כאשר החיים מונהגים על פי התורה, הם הופכים להיות מציאות עליונה. הסולם שראשו מגיע השמיימה מוציא אל הפועל את הפוטנציאל שקיים בטבע.
הטבע הוא כמו האדמה. אדם מסתכל על האדמה, ולא רואה שום דבר מיוחד. אבל אם האדם זורע באדמה – הוא מוציא את הפוטנציאל הטמון באדמה. כך התורה מוציאה אל הפועל – על ידי האדם – את המציאות הטבעית של העולם.

היחס בין הטבע ובין התורה – הוא היחס שבין יעקב ובין יוסף.
יעקב הוא האמת: "תתן אמת ליעקב". יוסף, כשמו, לשון תוספת וריבוי: "יוסף ה' לי בן אחר". עניינו של יוסף זה התוספת, ההתקדמות וההולדה. התעלות העולם והתקדמותו, "ההשתלמות" בלשון הרב קוק זצ"ל – זוהי מידתו של יוסף.
יוסף רואה בחלומו את השמש והירח והכוכבים משתחווים לו, כי כל מטרת הבריאה היא הבחינה של יוסף, התוספת.
יש במציאות עולם מושלם – זהו עולם המלאכים. המלאכים נקראים עומדים. אין בעולם הרוחני מציאות של התקדמות והתעלות. לכל אחד יש תפקיד והוא עושה אותו.
התרומה של העולם שלנו לעולם הרוחני, זו התוספת, היכולת להתקדם ולהתעלות ממדרגה למדרגה. זוהי מהותו של האדם שנקרא מהלך: "ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה".

יוסף חי בתהליך תמידי של התקדמות, מתחתית הבור, עד שהגיע לאיגרא רמה, להיות המשנה למלך מצרים.
במדרש נחלקו חכמים אם יוסף נמכר ארבע או חמש פעמים. כולם מסכימים שהוא נמכר מיד ליד כמה פעמים עד שהגיע לפוטיפר. המחלוקת מבטאת שיוסף נמצא כל הזמן בתהליך, והוא עולה או יורד ממדרגה למדרגה. הירידה למצרים היתה תהליך בן כמה שלבים, ובמצרים ירד יוסף עוד אל בית הסוהר – עד שהתחיל לעלות.

ניתן לראות את התהליך הזה כבר בראשית הבריאה: "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד". כיון שהעולם הוא מקום של התקדמות, הוא לא מתחיל מהבוקר אלא מהערב. הלילה קודם ליום, ויש להתאמץ ולחפש את האור בתוך החושך. האדם נדרש להאיר את העולם החשוך, ולהגיע אל היום מתוך הלילה.

בספר מי השילוח עומד על ההבדל בין חלומותיהם של שר המשקים ושר האופים, שממנו למד יוסף מי יחיה ומי ימות.
בחלומו של שר המשקים נאמר (בראשית מ', ט'-י"א):

וַיְסַפֵּר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת חֲלֹמוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ בַּחֲלוֹמִי וְהִנֵּה גֶפֶן לְפָנָי. וּבַגֶּפֶן שְׁלֹשָׁה שָׂרִיגִם וְהִוא כְפֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ הִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלֹתֶיהָ עֲנָבִים. וְכוֹס פַּרְעֹה בְּיָדִי וָאֶקַּח אֶת הָעֲנָבִים וָאֶשְׂחַט אֹתָם אֶל כּוֹס פַּרְעֹה וָאֶתֵּן אֶת הַכּוֹס עַל כַּף פַּרְעֹה.

יש כאן תהליך (עי' בתרגום). פריחה, ניצנים, אשכולות ורק לבסוף ענבים שאפשר לסחוט אותם ליין.
חלומו של שר האופים שונה (בראשית מ', ט"ז-י"ז):

וַיַּרְא שַׂר הָאֹפִים כִּי טוֹב פָּתָר וַיֹּאמֶר אֶל יוֹסֵף אַף אֲנִי בַּחֲלוֹמִי וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה סַלֵּי חֹרִי עַל רֹאשִׁי. וּבַסַּל הָעֶלְיוֹן מִכֹּל מַאֲכַל פַּרְעֹה מַעֲשֵׂה אֹפֶה וְהָעוֹף אֹכֵל אֹתָם מִן הַסַּל מֵעַל רֹאשִׁי.

כאן אין תהליך, אלא המאכלים מוכנים מיד. שר האופים לא ראה כיצד הגרעינים גדלים והופכים לחיטים שנטחנות ומהמקמח מכינים מאפים למלך.
אצל שר המשקים יש תהליך. כך נראים החיים של האדם. אצל שר האופים יש שלמות. משלמות אפשר רק לרדת.

העולם שלנו הוא עולם של התעלות והתקדמות איטית, מתוך עמל. כאשר מגיעים למדרגה עליונה בתהליך איטי ומשמעותי – היא הופכת למדרגתו של האדם ולקניינו. אבל אם זוכים לכל השלמות ברגע אחד – מכאן אפשר רק ליפול.
כשיעקב מבקש לישב בשלוה, כאילו זכה כבר לשלמות, מיד קופץ רוגזו של יוסף – הצורך בתוספת ובהתקדמות תמידית. אי אפשר לשבת בשלוה בעולם הזה. צריך לעמול והלתייגע כל עוד נשמה באפינו – לעמול ולהתקדם ממדרגה למדרגה, ולדעת שגם הנפילות הן חלק מהתהליך.
לאחר יעקב, יוסף מבטא את בנין האומה, ותפקידו לגלות את הנוכחות האלוקית בעולם – לקחת את המציאות ולהעלות אותה מדרגה אחר מדרגה. לתפקיד הזה של יוסף משתחווים כל האחים, כי הוא מגלה את תפקידה של האומה הישראלית.

יש בכך מבט עמוק על תפקידו של האדם בעולם. כל אחד ואחד – וכולם יחד – צריכים לפעול להתקדמות העולם ולהתעלותו.
העולם הרוחני הוא עולם שלם. אנחנו יכולים "לתרום" לו את היכולת להתקדם ולמלא את החסר. בעולם הרוחני אין חסרונות. בעולם שלנו יש חסרונות ואנו ממלאים אותם, וזהו החלק שאנו יכולים לעשות, ולא המלאכים.

ניתן לקבל את השיחה במייל בכל שבוע, בלי נדר, על ידי משלוח בקשה ל: metavhaaretz@gmail.com.
ניתן לקבל את השיחה בוואטסאפ, על ידי משלוח בקשה למספר: 052-7906438, ושמירת המספר באנשי הקשר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן