פרק ב’ – עליית אליהו בסערה השמימה ותחילת ימי אלישע

הרב מנשה וינר
י׳ באייר ה׳תשס״ח
 
15/05/2008

נביאים וכתובים
פרק ב’ – עליית אליהו בסערה השמימה ותחילת ימי אלישע

סיכום השיעור הקודם.
אליהו נאבק באיזבל. השאלה מי עולה ומי יורד, המיטה שאת העולה… בעל הזבוב לא עזר לו יותר מידי. לא יורד מהמיטה.
לאחזיה לא היו בנים, כרת. כשמת, יורם אחיו ממשיך.
אחזיה אחז בדרך אביו ואמו, איזבל. יודע שאין תשועה בזבוב שהולך אליו, אך העונש חמור יותר. פנה לבעל. אצל אחאב לא האמין בבעל, אבל מאהבת ישראל, אבל אצל אחזיה, רק העניין הדתי בבעל לכן העונש חמור יותר.
פרק ב’

(א) וַיְהִי בְּהַעֲלוֹת ה’ אֶת אֵלִיָּהוּ בַּסְעָרָה הַשָּׁמָיִם וַיֵּלֶךְ אֵלִיָּהוּ וֶאֱלִישָׁע מִן הַגִּלְגָּל: (ב) וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ אֶל אֱלִישָׁע שֵׁב נָא פֹה כִּי ה’ שְׁלָחַנִי עַד בֵּית אֵל וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע חַי ה’ וְחֵי נַפְשְׁךָ אִם אֶעֶזְבֶךָּ וַיֵּרְדוּ בֵּית אֵל: (ג) וַיֵּצְאוּ בְנֵי הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר בֵּית אֵל אֶל אֱלִישָׁע וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הֲיָדַעְתָּ כִּי הַיּוֹם ה’ לֹקֵחַ אֶת אֲדֹנֶיךָ מֵעַל רֹאשֶׁךָ וַיֹּאמֶר גַּם אֲנִי יָדַעְתִּי הֶחֱשׁוּ: (ד) וַיֹּאמֶר לוֹ אֵלִיָּהוּ אֱלִישָׁע שֵׁב נָא פֹה כִּי ה’ שְׁלָחַנִי יְרִיחוֹ וַיֹּאמֶר חַי ה’ וְחֵי נַפְשְׁךָ אִם אֶעֶזְבֶךָּ וַיָּבֹאוּ יְרִיחוֹ: (ה) וַיִּגְּשׁוּ בְנֵי הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר בִּירִיחוֹ אֶל אֱלִישָׁע וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הֲיָדַעְתָּ כִּי הַיּוֹם ה’ לֹקֵחַ אֶת אֲדֹנֶיךָ מֵעַל רֹאשֶׁךָ וַיֹּאמֶר גַּם אֲנִי יָדַעְתִּי הֶחֱשׁוּ: (ו) וַיֹּאמֶר לוֹ אֵלִיָּהוּ שֵׁב נָא פֹה כִּי ה’ שְׁלָחַנִי הַיַּרְדֵּנָה וַיֹּאמֶר חַי ה’ וְחֵי נַפְשְׁךָ אִם אֶעֶזְבֶךָּ וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם: (ז) וַחֲמִשִּׁים אִישׁ מִבְּנֵי הַנְּבִיאִים הָלְכוּ וַיַּעַמְדוּ מִנֶּגֶד מֵרָחוֹק וּשְׁנֵיהֶם עָמְדוּ עַל הַיַּרְדֵּן: (ח) וַיִּקַּח אֵלִיָּהוּ אֶת אַדַּרְתּוֹ וַיִּגְלֹם וַיַּכֶּה אֶת הַמַּיִם וַיֵּחָצוּ הֵנָּה וָהֵנָּה וַיַּעַבְרוּ שְׁנֵיהֶם בֶּחָרָבָה: (ט) וַיְהִי כְעָבְרָם וְאֵלִיָּהוּ אָמַר אֶל אֱלִישָׁע שְׁאַל מָה אֶעֱשֶׂה לָּךְ בְּטֶרֶם אֶלָּקַח מֵעִמָּךְ וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ אֵלָי: (י) וַיֹּאמֶר הִקְשִׁיתָ לִשְׁאוֹל אִם תִּרְאֶה אֹתִי לֻקָּח מֵאִתָּךְ יְהִי לְךָ כֵן וְאִם אַיִן לֹא יִהְיֶה: (יא) וַיְהִי הֵמָּה הֹלְכִים הָלוֹךְ וְדַבֵּר וְהִנֵּה רֶכֶב אֵשׁ וְסוּסֵי אֵשׁ וַיַּפְרִדוּ בֵּין שְׁנֵיהֶם וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ בַּסְעָרָה הַשָּׁמָיִם: (יב) וֶאֱלִישָׁע רֹאֶה וְהוּא מְצַעֵק אָבִי אָבִי רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו וְלֹא רָאָהוּ עוֹד וַיַּחֲזֵק בִּבְגָדָיו וַיִּקְרָעֵם לִשְׁנַיִם קְרָעִים: (יג) וַיָּרֶם אֶת אַדֶּרֶת אֵלִיָּהוּ אֲשֶׁר נָפְלָה מֵעָלָיו וַיָּשָׁב וַיַּעֲמֹד עַל שְׂפַת הַיַּרְדֵּן: (יד) וַיִּקַּח אֶת אַדֶּרֶת אֵלִיָּהוּ אֲשֶׁר נָפְלָה מֵעָלָיו וַיַּכֶּה אֶת הַמַּיִם וַיֹּאמַר אַיֵּה ה’ אֱלֹהֵי אֵלִיָּהוּ אַף הוּא וַיַּכֶּה אֶת הַמַּיִם וַיֵּחָצוּ הֵנָּה וָהֵנָּה וַיַּעֲבֹר אֱלִישָׁע: (טו) וַיִּרְאֻהוּ בְנֵי הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר בִּירִחוֹ מִנֶּגֶד וַיֹּאמְרוּ נָחָה רוּחַ אֵלִיָּהוּ עַל אֱלִישָׁע וַיָּבֹאוּ לִקְרָאתוֹ וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ אָרְצָה: (טז) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הִנֵּה נָא יֵשׁ אֶת עֲבָדֶיךָ חֲמִשִּׁים אֲנָשִׁים בְּנֵי חַיִל יֵלְכוּ נָא וִיבַקְשׁוּ אֶת אֲדֹנֶיךָ פֶּן נְשָׂאוֹ רוּחַ ה’ וַיַּשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הֶהָרִים אוֹ בְּאַחַת הגיאות הַגֵּאָיוֹת וַיֹּאמֶר לֹא תִשְׁלָחוּ: (יז) וַיִּפְצְרוּ בוֹ עַד בֹּשׁ וַיֹּאמֶר שְׁלָחוּ וַיִּשְׁלְחוּ חֲמִשִּׁים אִישׁ וַיְבַקְשׁוּ שְׁלֹשָׁה יָמִים וְלֹא מְצָאֻהוּ (יח) וַיָּשֻׁבוּ אֵלָיו וְהוּא יֹשֵׁב בִּירִיחוֹ וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הֲלוֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם אַל תֵּלֵכוּ: (יט) וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי הָעִיר אֶל אֱלִישָׁע הִנֵּה נָא מוֹשַׁב הָעִיר טוֹב כַּאֲשֶׁר אֲדֹנִי רֹאֶה וְהַמַּיִם רָעִים וְהָאָרֶץ מְשַׁכָּלֶת: (כ) וַיֹּאמֶר קְחוּ לִי צְלֹחִית חֲדָשָׁה וְשִׂימוּ שָׁם מֶלַח וַיִּקְחוּ אֵלָיו: (כא) וַיֵּצֵא אֶל מוֹצָא הַמַּיִם וַיַּשְׁלֶךְ שָׁם מֶלַח וַיֹּאמֶר כֹּה אָמַר ה’ רִפִּאתִי לַמַּיִם הָאֵלֶּה לֹא יִהְיֶה מִשָּׁם עוֹד מָוֶת וּמְשַׁכָּלֶת: (כב) וַיֵּרָפוּ הַמַּיִם עַד הַיּוֹם הַזֶּה כִּדְבַר אֱלִישָׁע אֲשֶׁר דִּבֵּר: פ

מדוע מסתלק אליהו עכשיו?
אליהו עולה בסערה השמימה. אליהו התיישב לו בראש ההר, ואחזיהו שולח לו אנשים איש האלקים רד, ולא כדאי שירד, כי יורדת אש מן השמים. זה מסובך. אבל כשבסופו של דבר נאלץ אליהו לרדת, המשמעות היא שהשכינה יורדת. אותה אש אוכלת שהייתה בראש הר הכרמל, (6) בגלל האש הגדולה הזאת , שבה אליהו נוהג לבוא, שכל מי שבא איתו במגע לא יכול לאש הגדולה. מי שדרש ממנו לרדת, נשרף. גם אחזיהו כבר לא ירד, אבל אליהו נאלץ לעלות. זה הסילוק של אליהו. בארץ בכל מקום האש מסתובבת, אליהו לא יכול להישאר כאן. יש לזה מחיר. ואכן אליהו מסתלק, כדי שלא תהיה אותה אש. כך אמר ה’ למשה בעקבות חטא העגל, לא טוב שאני אהיה פה. רגע אחד אעלה בקרבכם… משה מתחנן שה’ יישאר, והם מגיעים למוצא מורכב, כפי שגם פה מוצא מורכב, אליהו עולה בסערה השמימה ואליהו נשאר. אלישע נצמד אליו. אליהו מנסה להתנער ממנו, תישאר פה ואני הולך, והוא לא עוזב אותו. מה רוצה פה אלישע? מה הוא מבקש? יש לו בקשה. גם בקשתו של אליהו נראית מוזרה.
פי שניים ברוחך אליי.
הגזמת או לא? מה פשר בקשה שכזאת. מה זה פי שנים?בתורה, מה זה פי שניים. חז”ל אומרים: אכן פי שניים. כמו שאומרים היום פי שניים? לא. בתורה פי שניים יש בירושת בכור, המקבל פי שניים. מה פירוש”? פי שניים מכל אחד אחר. לא מכולם יחד. שני חלקים. זה הפירוש הפשוט גם כאן. מכל אחד אחר.
בני הנביאים ביריחו
מדליקים נורה אדומה, מה עושים ביריחו, מה לא הייתה שבועה של יהושע? והם מתלוננים שהמים רעים והארץ משכלת, לא מוצלח לשבת שם.
סילוק שכינה
הסיפור של עלייתן של אליהו השמימה זה סיפור של סילוק שכינה. כל ההליכה שלו לסיני, למערה , מעמד סיני, הַחְזרה. אליהו מחזיר הכל חזרה. ויוצא. המסלול שעושה כאן אליהו הוא בדיוק המסלול ההפוך שעושה עם ישראל בכניסתו לארץ. (11:30)

אליהו ומשה
פה אליהו מתחבר לדמות שאותה הוא ממשיך בצורה בולטת ומובהקת, דמותו של משה. דמות שמימית אלוקית כזאת. כמו משה ארבעים יום ולילה בחורב, לא אוכל ולא שותה, כמו משה, אך בכיוון ההפוך. גם משה רבנו עולה ויורד, אין לו בעיה. עם למשה יש אש. כמו לאליהו. סוסי אש. אליהו יכול לרכב על זה, וגם משה רבנו. אצל שניהם המעלה הגבוהה הזאת קשה מידיי להנהגת עם ישראל, מורכב מידי. משה רבנו לא זכה להכניס את עם ישראל לארץ ישראל, הסתלק לפני הכניסה. ולא נודע מקום קבורתו. ולכן סיפרנו על החברה שהלכו לחפש את אליהו, ולא ידע איש. גם אצל משה. אותו עניין. כשהנביא מלאכי אומר : הנה אנכי שולח את אליה הנביא, הוא אומר : זכרו תורת משה עבדי. אותו מעגל. באותו מקום שמשה הסתלק גם אליהו עולה. מול יריחו . חוזרים חזרה. המחנה בגלגל, הולך לבית אל, יריחו הירדן, יהושע בקע את הירדן ועם ישראל נכנס פנימה, אליהו יוצא, סוגר ומסתלק. סילוק שכינה. כמו שמשה לא זכה להיכנס לארץ כך אליהו מבין שלא יכול להיות מנהיג בארץ ויוצא החוצה. יהושע ממשיכו של משה רבנו, משרתו. הוא יבקע את הירדן ויעבור , יריחו, בית אל, מחנה בגלגל, יהושע הוא זה שממשיך. אז אלישע הוא הממשיך של אלישע.(15) אלישע של אליהו, כתוב וישרתהו… הוא זה שזוכה וממשיך הלאה. יש המשך לעניין הזה. השמות שלהם רומזים: יהושע אלישע, אחר כך הנביא הושע ואולי הנביא המקביל שם לאליהו הוא יואל. אבל זה לא סתם משחק מילים אלא יש משמעות. נגיע לכך כשנעסוק באלישע.
יש כאן מהלך רוחני גדול בכל המעבר. השאלה שמבין אלישע שאם לא יהיה המשך, אז יהיה ניתוק. משה ביל יהושע שימשיך אותו, זה ניתוק. אליהו מבין שזה לא הולך בארץ ורוצה להחזיר חזרה, ולא יישאר כלום. את אלישע משאיר צמוד אליו. כשאליהו מסתלק המשמעות היא סילוק נבואה. ואיוותר אנכי לבדי… אני לבד נשארתי. אלישע מנסה שזה לא יקרה כך, שהשכינה לא תסתלק, שיהיה המשך. היה נא פי שניים ברוחך אליי, שיהיו עוד הרבה. שאני אהיה הבכור, פי שניים, אבל שיהיו הרבה. שבית המדרש הזה ימשיך. (18) שהוא יהיה ראש הנביאים, שיהיו עוד נביאים. לכן פוגשים את אלישע עם עוד נביאים ובני נביאים. נראה שזה לא כל כך פשוט. אבל זה מה שהוא מבקש. אליהו לא בטוח שה’ ייתן לו כזה דבר. ואומר, אם אתה ראוי, אז אתה תזכה. אם לא,אז כנראה שאי אשפר. אם תראה אותי לוקח מעמך, לא סימן חיצוני, אלא זה סימן שיש קשר.
ראה או לא ראה?
פסוק י”א:ואלישע רואה… ולא ראהו עןד.עמד במבחן? אם תראה אותי כן, ואם לא, אז לא. תיקו. מספיק או לא מספיק? נוכל להוכיח. אלישע קורע את הבגדים ומכוח זה זוכה לבגד חדש, קורע לשני קרעים אך מרים את האדרת של אליהו. זוכה לקבל את האדרת. כמו אחי יוסף, שבזכות שקרעו בגדיהם וחזרו בתשובה, קיבלו חליפות מיוסף. אלישע קורע בכאב גדול את הבגד על ההספד הנורא הזה. כשמשה מסתלק בוכים אותו כל ישראל, כשאליהו מסתלק לא זוכים לראות את זה בכלל. אלישע מתאבל וזוכה באדרת של אליהו.
הולך בכיוון הנכון , בכיוון הנכון של יהושע. בוקע את הירדן ועובר ליריחו ומשם וילך משם בית אל, ולכרמל, ומשם שב שומרן. מה עושה בכרמל? אליהו. ומשם לשומרון. נדבר בהרחבה על הדרך הזאת שבה הולך.
תגובת בני הנביאים
הנביאים האלו שהולכים איתו בכל מקום לא מבינים שאליהו שונה מכולם,לכן הם אומרים לו לחפש את אליהו. מה את הממשיך לרוץ. רק כאשר הם רואים שהוא זוכה להגיע לכיוון ההפוך , בוקע את הירדן ועובר חזרה, אז הם מבינים שהוא הממשיך. אבל ייתכן שהסיפור של הנביאים הללו לא לגמרי כשר. קבוצת בני נביאים ב… וקבוצה ביריחו, ומבקשים ללכת לחפש. מה הם עושים ביריחו? אולי לא כולם נביאי ה’ ממש. ייתכן שהם לא כולם צדיקים. אולי יש פה כאלה חצי נביאי שקר. יש קבוצות נביאים שמלוות אותו כאן. חמישים איש מבני הנביאים, ואחר כך שולחים חמישים איש לחפש את אליהו. נביא אמת יודע שאין מה לחפש את אליהו. פן נשאו רוח ה’ והשליכו….מסכן אולי שוכב פצוע במערה.
איך מגיב נביא ה’?
תראו איך נביא ה’ מגיב. היה פה נביא ה’. ויהי עובדיהו בדרך... איך מגיב ? מלכים א פרק יח

(ז) וַיְהִי עֹבַדְיָהוּ בַּדֶּרֶךְ וְהִנֵּה אֵלִיָּהוּ לִקְרָאתוֹ וַיַּכִּרֵהוּ וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו וַיֹּאמֶר הַאַתָּה זֶה אֲדֹנִי אֵלִיָּהוּ:(ח) וַיֹּאמֶר לוֹ אָנִי לֵךְ אֱמֹר לַאדֹנֶיךָ הִנֵּה אֵלִיָּהוּ:(ט) וַיֹּאמֶר מֶה חָטָאתִי כִּי אַתָּה נֹתֵן אֶת עַבְדְּךָ בְּיַד אַחְאָב לַהֲמִיתֵנִי:(י) חַי ה’ אֱלֹהֶיךָ אִם יֶשׁ גּוֹי וּמַמְלָכָה אֲשֶׁר לֹא שָׁלַח אֲדֹנִי שָׁם לְבַקֶּשְׁךָ וְאָמְרוּ אָיִן וְהִשְׁבִּיעַ אֶת הַמַּמְלָכָה וְאֶת הַגּוֹי כִּי לֹא יִמְצָאֶכָּה:(יא) וְעַתָּה אַתָּה אֹמֵר לֵךְ אֱמֹר לַאדֹנֶיךָ הִנֵּה אֵלִיָּהוּ:(יב) וְהָיָה אֲנִי אֵלֵךְ מֵאִתָּךְ וְרוּחַ ה’ יִשָּׂאֲךָ עַל אֲשֶׁר לֹא אֵדָע ..:

(24) עובדיהו, זה הנביא עובדיהו, מבין שהוא לא יודע, אבל מישהו יודע. פה מתעורר החשד שאולי החברה האלו אינם ממש נביאים . עוד דבר שמעורר את התחושה הזאת, היא הקבוצות של חמישים. פגשנו קבוצות של חמישים שלא היו צדיקים גדולים, והם עלו בסערה השמים. בהקבלה הזאת בהחלט ייתכן. השאלה לאיזה כיוון הולכים.מבית אל ליריחו, מבטלים א ת הכניסה לארץ , או חוזרים מיריחו לבית אל. כל מה שמופיע אצל אליהו, עם כל ההקבלות למן ולשליו ולסיני. השאלה – הכיוון.
חיאל בית האלי ואחאב
נחזור לתחילת ימי אחאב. מלכים א’ ט”ז. כ”ט
ואחאב בן עמרי מלך על ישראל… (27) … בימיו בנה חיאל בית האלי.
בניית יריחו בימי אחאב אינה במקרה. חז”ל מתארים את המפגש הזה של אחאב ואליהו בבית חיאל בית האלי. יש פה תפיסת עולם שלמה. בימי אחאב יש ניכור למשמעות נתינת ארץ ישראל לעם ישראל. האנדרטה זאת שהציב יהושע בן נון ביריחו. לכן קילל יהושע שלא יבנו את העיר. כי מי שבונה את יריחו כופר בכל המהלך הזה שהארץ ניתנה לנו על ידי הקב”ה וזה מחייב. אבל כשבא אחאב ואומר, כל השליטה כאן היא לא של הקב”ה, הוא מבטל את המהלך הזה. מי דואג לטל ומטר, ה’ או הבעל? אז מבטלים את הסיפור של יריחו.
מי בונה את יריחו? חיאל בית האלי. מבית אל. הולך ובונה את יריחו. רואים את הכיוון? מסלול ההתנתקות. מי שהולך מבית אל ליריחו, הוא בדרכו החוצה. אומר אליהו, כולם הולכים פה חזרה. אלישע מנסה להחזיר הכל חזרה. להילחם שלא יסתיים פה. שלא ייגמר.
חיאל ואלישע
אנחנו יודעים שאלישע, שממשיך את המהלך ומנסה בכוח לתת סיכוי והמשכיות, לכאורה היפוך גדול של אליהו. ההפך המוחלט של אליהו. אליהו בכל מקום שהולך נראה שאין כניסה. אלישע הולך עם שק מופתים, ובכל מקום מרפא. נותן מה שחסר בכל מקום. נותן תחושה אדמו”רית. זוהי הדמות הכי אבהית-אדמו”רית.

(כג) וַיַּעַל מִשָּׁם בֵּית אֵל וְהוּא עֹלֶה בַדֶּרֶךְ וּנְעָרִים קְטַנִּים יָצְאוּ מִן הָעִיר וַיִּתְקַלְּסוּ בוֹ וַיֹּאמְרוּ לוֹ עֲלֵה קֵרֵחַ עֲלֵה קֵרֵחַ: (כד) וַיִּפֶן אַחֲרָיו וַיִּרְאֵם וַיְקַלְלֵם בְּשֵׁם ה’ וַתֵּצֶאנָה שְׁתַּיִם דֻּבִּים מִן הַיַּעַר וַתְּבַקַּעְנָה מֵהֶם אַרְבָּעִים וּשְׁנֵי יְלָדִים:(כה) וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם אֶל הַר הַכַּרְמֶל וּמִשָּׁם שָׁב שֹׁמְרוֹן: פ

זה לא מתאים בכלל. אז מה אם אמרו קרח קרח, למה לקלל? לא מתאים. קצת פגעו פה, אז מה? נערים קטנים. חז”ל אומרים מה זה נערים קטנים?

תלמוד בבלי מסכת סוטה דף מו עמוד ב
מאי ונערים קטנים? אמר ר’ אלעזר: שמנוערים מן המצות

(32) כתוב נערים קטנים? מאין דרשת חז”ל? אז חז”ל מוסיפים לסנגר עליו ואמרו שלא היה יער ולא דובים. אז מה כן? מתו או לא מתו? קרה או לא קרה? הכל היה בחזון הנבואה? (רמב”ם לבראשית)
מה היה?
אלישע עולה מיריחו ומגיע לבית אל. מה קרה כשהיה בבית אל בפעם הראשונה בפסוק ג

(ג) וַיֵּצְאוּ בְנֵי הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר בֵּית אֵל אֶל אֱלִישָׁע וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הֲיָדַעְתָּ כִּי הַיּוֹם ה’ לֹקֵחַ אֶת אֲדֹנֶיךָ מֵעַל רֹאשֶׁךָ וַיֹּאמֶר גַּם אֲנִי יָדַעְתִּי הֶחֱשׁוּ:

: ויצאו בני הנביאים שבבית אל. יש בני נביאים בבית אל, ויש ביריחו. ייתכן שבני הנביאים של יריחו לא הכי. הם עמדו מנגד והסתכלו וזכו וראו שאכן נחה רוח אליהו על אלישע. אז אולי החברה’ האלו יכולים להיות בני הנביאים שבבית אל.

(ז) וַחֲמִשִּׁים אִישׁ מִבְּנֵי הַנְּבִיאִים הָלְכוּ וַיַּעַמְדוּ מִנֶּגֶד מֵרָחוֹק וּשְׁנֵיהֶם עָמְדוּ עַל הַיַּרְדֵּן:

מיהם?
נחה רוח אליהו על אלישע. אבל בני הנביאים יכולים להיות בני הנביאים של בית אל. המספר מאוד דומה. חמישים, ארבעים ושניים. לא כתוב במפורש שהיו חמישים בבית אל, אלא רק ביריחו, אבל ייתכן שקבוצה דומה. אם כן זה לא סתם. עלה קירח. מה פירוש לעלות? בעלות אליהו השמימה. מסלקים את אלישע. אתה לא זה שממשיך את אליהו. פרק א

(ה) וַיָּשׁוּבוּ הַמַּלְאָכִים אֵלָיו וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מַה זֶּה שַׁבְתֶּם: (ו) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אִישׁ עָלָה לִקְרָאתֵנוּ וַיֹּאמֶר אֵלֵינוּ לְכוּ שׁוּבוּ אֶל הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר שָׁלַח אֶתְכֶם וְדִבַּרְתֶּם אֵלָיו כֹּה אָמַר ה’ הַמִבְּלִי אֵין אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל אַתָּה שֹׁלֵחַ לִדְרֹשׁ בְּבַעַל זְבוּב אֱלֹהֵי עֶקְרוֹן לָכֵן הַמִּטָּה אֲשֶׁר עָלִיתָ שָּׁם לֹא תֵרֵד מִמֶּנָּה כִּי מוֹת תָּמוּת: (ז) וַיְדַבֵּר אֲלֵהֶם מֶה מִשְׁפַּט הָאִישׁ אֲשֶׁר עָלָה לִקְרַאתְכֶם וַיְדַבֵּר אֲלֵיכֶם אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה: (ח) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אִישׁ בַּעַל שֵׂעָר וְאֵזוֹר עוֹר אָזוּר בְּמָתְנָיו וַיֹּאמַר אֵלִיָּה הַתִּשְׁבִּי הוּא:

לאחר שאחזיה שלח מלאכים לבעל זבוב וה’ שלח את אליהו לתפוס אותם בדרך, (36) מה שעומד לו על הלשון הוא לשאול למה לא הרגת את החצוף. הוא רק רואה את הבעת פניהם המבועתת והוא מבין, ואז שואל מה משפט האיש... התשובה: איש בעל שיער.. אז הוא מבין, זה אליהו הנביא. עכשיו לא שולח כבר מלאכים אלא צבא גדול. שר חמישים וחמישיו. אליהו הוא דמות מפחידה שכזאת, פראית. לא דמות של אדם שיושב ביישוב או יושב בהיכל ה’, אלא במערות, מסתובב, רץ לפני המרכבה, אם צריך קופץ עם איזו רוח. כל כולו מבטא סערה. הולך בסערה גדולה. איש עם שיער, כל מה שמבטא השיער עוצמה מנהיגותית כמו אצל הנזיר. עוצמה שמפחידה מלגשת אליו. מה אומרים הנערים הללו? עלה קירח עלה קירח. אתה לא אליהו. בניגוד לאליהו שהוא איש בעל שיער. לא סתם צחקו עליו שיש לו קרחת, אלא בצורה מכוונת. אומרים חז”ל שהם לא נערים קטנים. כמו יהושע: שמות פרק לג

וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל:

נערים קטנים, קטנים בדרגה הרוחנית. מישהו הציע שזה שם המקום שלהם, באים ממקום שנקרא נערן. מהעיר נערן. חז”ל הבינו שהמשמעות של הדברים שמתקלסים בו, ולא סתם, ולכן מקלל אותם בשם ה’. האם ה’ נמצא איתו או לא. ומי שאומר שלא, אומר שזהו, שאין יותר נבואה בארץ. (39) אין שכינה בארץ. ה’ עזב את הארץ. זה דבר חמור מאוד. נזכור את הדבר הזה. מי שחושב שאלישע איש מופתים בלבד, לא נכון. רחוק מלהיות כך. כמו שטועה שאליהו הוא זעוף פנים אחד שרוצה להרוג את ישראל. חס וחלילה. אליהו נלחם , מקנא לה’, אך מתוך אהבת ישראל אדירה שבוערת בו. לכן מעריך את אחאב. מבין שאחאב פועל למען עם ישראל ומעריך אותו. מערגת מאוד מורכבת בין אליהו ואחאב. יש הערכה בין שתי הדמויות, גם אחאב מבין ויודע ובכל זאת אלישע נוקט מהלך אחר בכיוון שונה לחלוטין. והרגע הקריטי הזה, היה מצופה שה ‘ יחזק אותו כפי שחיזק את יהושע לעיני כל ישראל, ולאלישע זה לא קורה. היום הזה אחל גדלך… אילו היה קורה כולם היו רואים שה’ מחזק אותו. לא הייתה אותה גדלות. כאן באה התגובה החריפה של אלישע. והאמת שגם כתוב, ויפן אחריו ויראם. יש פה התבוננות גדולה של אלישע. לא איבוד שלווה של רגע. הוא התבונן, ראה את הכוונה ולכן קילל בשם ה’. ואם מדייקים יותר, הוא מקללם בשם ה’, אבל לא הוא הוציא את הדובים, לכבודו של אלישע.
זכה אלישע או לא זכה?
מרים את האדרת ובוקע את הירדן. ראה או לא ראה? פה עדיין קשה לדעת . נקדים את המאוחר. נעבור לפרק ו’. תיאור מלחמה נגד ארם. מלך ארם מבין שיש יהודי ששמו אלישע והורס לו את התכניות, ושולח צבא להביאו.

מלכים ב פרק ו

(יג) וַיֹּאמֶר לְכוּ וּרְאוּ אֵיכֹה הוּא וְאֶשְׁלַח וְאֶקָּחֵהוּ וַיֻּגַּד לוֹ לֵאמֹר הִנֵּה בְדֹתָן: (יד) וַיִּשְׁלַח שָׁמָּה סוּסִים וְרֶכֶב וְחַיִל כָּבֵד וַיָּבֹאוּ לַיְלָה וַיַּקִּפוּ עַל הָעִיר:

אלישע עם סוסים ורכב ואש, שהעלו את אליהו השמימה,

(טו) וַיַּשְׁכֵּם מְשָׁרֵת אִישׁ הָאֱלֹהִים לָקוּם וַיֵּצֵא וְהִנֵּה חַיִל סוֹבֵב אֶת הָעִיר וְסוּס וָרָכֶב וַיֹּאמֶר נַעֲרוֹ אֵלָיו אֲהָהּ אֲדֹנִי אֵיכָה נַעֲשֶׂה:

מה נעשה אנחנו מוקפים?

(טז) וַיֹּאמֶר אַל תִּירָא כִּי רַבִּים אֲשֶׁר אִתָּנוּ מֵאֲשֶׁר אוֹתָם:

הצבא שלנו יותר גדול משלהם.

(יז) וַיִּתְפַּלֵּל אֱלִישָׁע וַיֹּאמַר ה’ פְּקַח נָא אֶת עֵינָיו וְיִרְאֶה וַיִּפְקַח ה’ אֶת עֵינֵי הַנַּעַר וַיַּרְא וְהִנֵּה הָהָר מָלֵא סוּסִים וְרֶכֶב אֵשׁ סְבִיבֹת אֱלִישָׁע:

סוסים ורכב סביבות אלישע. אלישע ראה .מהיכן הגיעו הסוסים ורכב אש? אליהו עולה בסערה השמימה בסוסים ורכב אש ואליהו אומר: אם תראה… מתברר שראה מספיק. ומסתבר שלאלישע יש צבא שלם והוא מסתובב מוגן. אבל לא כל אחד רואה.

(יח) וַיֵּרְדוּ אֵלָיו וַיִּתְפַּלֵּל אֱלִישָׁע אֶל ה’ וַיֹּאמַר הַךְ נָא אֶת הַגּוֹי הַזֶּה בַּסַּנְוֵרִים וַיַּכֵּם בַּסַּנְוֵרִים כִּדְבַר אֱלִישָׁע:(יט) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֱלִישָׁע לֹא זֶה הַדֶּרֶךְ וְלֹא זֹה הָעִיר לְכוּ אַחֲרַי וְאוֹלִיכָה אֶתְכֶם אֶל הָאִישׁ אֲשֶׁר תְּבַקֵּשׁוּן וַיֹּלֶךְ אוֹתָם שֹׁמְרוֹנָה:(כ) וַיְהִי כְּבֹאָם שֹׁמְרוֹן וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע ה’ פְּקַח אֶת עֵינֵי אֵלֶּה וַיִרְאוּ וַיִּפְקַח ה’ אֶת עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה בְּתוֹךְ שֹׁמְרוֹן:

את רכב האש מוריד אלישע חזרה כדי להגן על ישראל. לכן כשאלישע הולך למות, אז מלך ישראל, שאינו מן הצדיקים שבהם, קורה איתו דבר מוזר.
מלכים ב פרק יג

(יג) וַיִּשְׁכַּב יוֹאָשׁ עִם אֲבֹתָיו וְיָרָבְעָם יָשַׁב עַל כִּסְאוֹ וַיִּקָּבֵר יוֹאָשׁ בְּשֹׁמְרוֹן עִם מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל: פ

יואש מלך ישראל מת, אבל צריך לעשות ביקור חולים, אז הולך לביקור חולים. .. על סדר הדברים המוזר הזה נדבר כשנגיע לשם.

(יד) וֶאֱלִישָׁע חָלָה אֶת חָלְיוֹ אֲשֶׁר יָמוּת בּוֹ וַיֵּרֶד אֵלָיו יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיֵּבְךְּ עַל פָּנָיו וַיֹּאמַר אָבִי אָבִי רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו:…..
(כ) וַיָּמָת אֱלִישָׁע וַיִּקְבְּרֻהוּ וּגְדוּדֵי מוֹאָב יָבֹאוּ בָאָרֶץ בָּא שָׁנָה:

מלך ישראל מבין מה זה אלישע בשביל עם ישראל. הוא מבין את הדבר הזה. כמו שבכה אלישע כשאליהו מסתלק. למה דווקא הוא מבין את זה. אלישע הבין שאליהו הוא אבי אבי רכב ישראל ופרשיו, אלישע הבין וראה. ועכשיו זה מסתלק עם אלישע. אליהו עלה. מה שאלישע צריך לראות הוא רואה. אלישע משתמש בהם. אלישע זכה לראות, ולכן ה’ מאפשר לו להשתמש בזה לתשועת עם ישראל. ולכן כשעומד עכשיו להסתלק, רעש גדול. מלך ישראל מבין את זה ובוכה. אתה הולך להסתלק מאיתנו, מה שהולך להסתלק זה רכב ישראל ופרשיו. אבל זה מתחיל מאליהו. את זה עם ישראל לא מבין. אליהו לא רק דמות מלחיצה כעמוד אש, האש שהוא שורף בה היא גם האש המגנה על עם ישראל. זה שרוצים שהאש תעלה, זה סילוק שכינה, ויש לזה מחיר. סילוק שכינה. כמה משה בוכה על הדבר הזה, אל תלך ה’, הוא מתחנן, אפילו שזה כואב. אלישע מבקש הזדמנות נוספת, מבקש שיישאר. כמה עשרות שנים הוא מצליח להשאיר בארץ. אלישע והכוחות הגדולים שלו אוחז בשיפוליו של אליהו, ומחזיק באדרת של אליהו, אותה אדרת שמכסה , אותה אדרת ששלח לו אליהו כשמינה אותו לנביא. כשכהן גדול מתמנה יש במשיחה בשמן ויש בבגדים. וזה המינוי של אלישע. האדרת ז המה שמסתיר את אליהו. אליהו כולו מוסתר. אלישע יודע בדיוק מה המשמעות ועל זה הוא מבקש וזוכה להזדמנות ארוכה ומסובכת מאוד. לא תקופה קלה. זוכרים פסוק שנסביר בהמשך, פסוק שתובע את פתרונו. כשה’ אומר בנבואה לאליהו למשוח את חזאל ואת אלישע ואת יהוא. אלישע בן שפט מאבל מחולה… את הנמלט מחרב חזאל ימית אלישע. זה חריג כל כך. האם 42 הנערים? אלישע הורג? כל כולו איש חסד.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.