לחיות עם פרשת השבוע – ישר כחך ששברת
בפרשת השבוע אנחנו נפגשים עם חטא העגל. עם ישראל נמצא בשיא השיאים של מתן תורה, עליו דרשו חכמים את הפסוק (תהלים פ"ב, ז'):
אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם.
עם ישראל התעלה למדרגה אלוקית עליונה. וממנה נפל:
אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן וּכְאַחַד הַשָּׂרִים תִּפֹּלוּ.
מהמדרגה האלוקית ירדנו להיות כאחד האדם.
בעקבות חטא העגל משה שובר את הלוחות. יש התייחסות מעניינת של חכמים לשבירת הלוחות. על הפסוק (שמות ל"ד, א'):
וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וְכָתַבְתִּי עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ.
דרשו חכמים (יבמות ס"ב ע"א):
ואמר ריש לקיש: אמר ליה הקב"ה למשה יישר כחך ששברת.
יש בדברים אלו חידוש גדול.
במבט חיצוני, ניתן לראות את שבירת הלוחות כמעשה של יאוש. משה מוריד תורה גדולה. לוחות ראשונים העלו את עם ישראל למדרגה עליונה ביותר. חז"ל מתארים שכל מי שהיה מסתכל בהם – היה לומד ולא משכח את לימודו. את המילים "חרות על הלוחות" דרשו חכמים: חירות ממלאך המוות, חירות משעבוד מלכויות. הלוחות שמשה מוריד בידיו יכולים לפתור את כל הבעיות והצרות של העולם – והנה משה רואה את העגל והמחולות. וכי ניתן להביא מציאות כה עליונה לציבור שמחולל סביב העגל? לכן משה שובר את הלוחות, מתוך יאוש.
זהו מבט לא נכון. חז"ל הקשיבו לדבריו של הקב"ה: "הלוחות הראשונים אשר שברת", וראו כאן משהו חיובי. המילה "אשר" היא מלשון אושר, וכי ניתן לומר "אשר שברת"?! לכן דרשו: "ישר כחך ששברת".
המשמעות של דברים אלו תתבאר לאור משל שאומרים חז"ל בזוה"ק (ח"ג רע"ו ע"א). חז"ל קושרים בין שבירת הלוחות לפרשת מוציא שם רע:
והתורה שניתנה נשברו הלוחות שלה, שהם משולים לבתולים, והקב"ה חזר ונתן להם לישראל לשמרה, התורה שבעל פה נקראת הלכה למשה מסיני, והחתן שלה שבר את הבתולים שלה, ומי שמוציא שם רע עליה, שיאמר שהתורה הזו איננה כמו הראשונה, שהרי הלוחות שלה נשברו, הקב"ה יאמר לו, שהוא אבי הנערה… "ופרשו השמלה", ונפתחת יריעה מספר תורה ויראו שנאמר זו: "פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים וכתבתי על הלוחות את הדברים אשר היו על הלוחות הראשונים אשר שברת".
ננסה לבאר את משמעות המשל של חכמים ומה ניתן ללמוד ממנו.
בפרשת מוציא שם רע, ההנחה הראשונית של התורה היא שהבעל משקר ומוציא שם רע על אשתו. רק בסוף הפרשה נאמר: "ואם אמת היה הדבר הזה"1. מדוע? נראה, שיש כאן לימוד עמוק על חיי הנישואין ועל החיים בכלל.
אדם מקדש אשה. בזמן התורה, הם עדיין לא מתחתנים. היא אשתו לכל דבר, אבל הוא הולך לביתו והיא לביתה, ובמשך שנה הם מתכוננים לחתונה. זוהי שנה של ציפיה והשתוקקות. במשך השנה האיש מדמיין את החיים שהוא הולך לבנות עם אשתו, את הבית שלהם, את ההרמוניה והחיבור. "אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך, בניך כשתילי זיתים סביב לשולחנך". בדמיון – הכל מושלם.
כשמגיעה החתונה ומגיעים החיים עצמם – יש משבר. בפועל יש כאן שני אנשים, שונים זה מזה באופי, במנטליות וברקע המשפחתי, והם צריכים להסתדר יחד, לנהל את משק הבית יחד ולגדל את הילדים. הירידה מהחלום אל המציאות המעשית יוצרת משבר.
המשבר עלול לגרום לבעל להתחרט. על כך אומרת התורה: מי שאומר שחיי הנישואין, עם כל קשייהם ואתגריהם לא יכולים להגשים את החלום – הוא מוציא שם רע.
כך גם בנמשל. לוחות ראשונים היו שלמים, אבל הם נשברו. בירידה לעולם המעשי נוצר משבר, ויש צורך בלוחות שניים. אך מי שאומר שאי אפשר על ידי הלוחות השניים להגיע אל המדרגה העליונה של הלוחות הראשונים – הוא מוציא שם רע על התורה.
אמנם המציאות המעשית היא ירידה ביחס לחלום הגדול, אבל אפשר לרומם ולהעלות את החיים, ואפשר מתוך החיים עצמם להגיע אל השלמות.
מתוך לימוד התורה שבכתב ושבעל פה, מתוך העמל, השכחה ומאמץ – ניתן להגיע אל המדרגה העליונה.
הקב"ה נותן בנו אמון גדול, הוא נתן לנו את הלוחות הראשונים, וגם את השניים. הוא מאמין שאנו יכולים על ידי הלוחות השניים להגיע אל מדרגת "הלוחות הראשונים אשר שברת".
עם ישראל לא היה במדרגה הראויה כדי לקבל את הלוחות הראשונים. הלוחות השניים מתאימים יותר למצב שעם ישראל נמצא בו – ועל ידיהם הוא יעלה ויגיע שוב למדרגה של הלוחות הראשונים.
התהליך הזה נכון במישורים רבים בחיי הפרט והכלל. לאדם יש חלומות כיצד יראו חייו, במשפחה, בעבודה, בלימוד התורה ועוד. גם עם ישראל כולו חלם במשך דורות רבים כיצד נראית ארץ ישראל. ריה"ל שורר על אבניה ועפרה של הארץ, על הריה והאויר שלה. כשמגיעים אל הארץ בפועל, האבנים יכולות להכאיב, והעפר מלכלך. מי שבונה את הארץ יכולים להיות אנשים קטנים ורעים.
המציאות המעשית, הרחוקה מן החלום, יוצרת משבר. וכי לכך ציפינו? זוהי הגשמת חזון הנביאים? וכי אנשים אלו שבונים את הארץ – עליהם ניבאו הנביאים את כל נבואות הנחמה והגאולה?!
האמירות הללו הן הוצאת שם רע. החלום הולך ומתגשם. "חיי נשמות אויר ארצך" – זהו משפט נכון לא רק בשירים אלא גם במציאות. בארץ ישראל אנו יכולים לפגוש את הנשמה, נשמת התורה ונשמת האדם. כאן צריך להתבונן ולראות כיצד כל אחד הוא לבוש לנשמה גדולה. כל אבן – רוח נבואה שרויה עליה. זה נכון, ואנו צריכים ללמוד איך מסתכלים ואיך רואים את המציאות.
כשיש משברים – צריך להיזכר בחלום הגדול, ולדעת שאנו בדרך להגשמתו, מתוך המציאות המעשית, על כל קשייה ואתגריה.
אנו חיים בארץ ישראל, שעליה נאמר (שמואל ב' ז', כ"ג):
וּמִי כְעַמְּךָ כְּיִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ.
ודרשו על כך חכמים בזוה"ק, שרק בארץ ישראל עם ישראל הוא אחד.
האחדות של עם ישראל תתגלה, וגם מתוך המשבר הזה יצמחו דברים טובים בע"ה.
נזכה לראות בעינינו את הגשמת החלומות, את המציאות העליונה הצומחת מתוך המציאות המעשית בע"ה.
ניתן לקבל את השיחה במייל בכל שבוע, בלי נדר, על ידי משלוח בקשה ל: metavhaaretz@gmail.com.
ניתן לקבל את השיחה בוואטסאפ, על ידי משלוח בקשה למספר: 052-7906438, ושמירת המספר באנשי הקשר.
1 עי' ב"מיטב הארץ" בשיעור על סוגיא זו, עמ' 527.