לחיות עם פרשת השבוע – "ודגלו עלי אהבה"
נתחיל מענין יום ירושלים הבא עלינו לטובה, וקישורו לפרשה.
מעניין לראות כיצד דברים שנכתבו בדורות קדומים על מהותו של חודש אייר, מקבלים משמעות חדשה ומפתיעה בדורנו.
ר' צדוק הכהן מלובלין כתב (פרי צדיק לר"ח אייר):
וכתב רח"ו (ר' חיים ויטאל, תלמידו של האר"י ז"ל) כי ניסן אייר סיון הם חג"ת (=חסד גבורה תפארת), וניסן חסד, שאז היה יציאת מצרים שהיה רק מחסד ה' יתברך, ויציאת מצרים היה בזכות אברהם ולו נאמר הגלות והגאולה, ותפארת סיון, שאז היה מתן תורה וכמו שכתוב (ברכות נ"ח ע"ב): "והתפארת – זו מתן תורה", אך מה שכתב דאייר גבורה, הוא שמרמז לתורה שבעל פה…
שלושת החודשים הראשונים של השנה בנויים במבנה משולש. ניסן עניינו הוא הניסים, החסד האלוקי, יציאת מצרים שבה הקב"ה מלוה את עם ישראל. סיון החודש השלישי, עניינו הוא מידת האמת, המתגלה במתן תורה. אלו שני חודשים שיש בהם מועדים מן התורה המלמדים על המהות של החודש.
מה עניינו של חודש אייר? מידת הגבורה, המבטאת את העבודה של האדם, מלמטה למעלה. מידת החסד באה מלמעלה למטה, והגבורה עולה מלמטה. הגבורה היא הכח של האדם להצמיח מתוך המציאות, לאור החסד האלוקי שהוא זוכה לו.
מהו המועד שמופיע בתורה בחודש אייר? פסח שני. פסח שני מיוחד בכך שהוא התחיל מבקשתם של אנשים שהיו טמאים. הם ביקשו להיות חלק מקרבן הפסח, ומשה שאל את ה' וקיבל את התשובה – פסח שני. זהו המועד שמתאים למידת הגבורה של חודש אייר.
בהמשך הדורות התגלתה הגבורה בל"ג בעומר, ובדורנו ראינו את הגבורה בשתי המלחמות שהיו בחודש הזה. מלחמת העצמאות, ובמיוחד הגבורה הגדולה של הכרזת המדינה בה' באייר תש"ח, ומלחמת ששת הימים ששיאה בכיבוש ירושלים בכ"ח באייר תשכ"ז.
חודש אייר מופיע גם בתחילת הפרשה:
וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר.
החודש השני בשנה השנית מבטא את מידת הגבורה של החודש הזה.
מקור נוסף בעניינו של חודש אייר מופיע בדברי ר' יהונתן אייבשיץ ב"יערות דבש". ידוע (עי' בטור הל' ראש חודש), ששנים עשר חודשי השנה מכוונים כנגד שנים עשר השבטים. ר' יהונתן אייבשיץ אומר לאיזה חודש שייך כל שבט, וכך הוא אומר על חודש אייר (ח"א, דרוש ב'):
בנימין באייר, ולכן החל שלמה לבנות הבית שהוא בחלקו של בנימין באייר.
מדוע זכה בנימין לכך שבחלקו יבנה המקדש? משום שהוא היחיד מהשבטים שנולד בארץ ישראל, וכן היחיד שלא השתחוה לעשו (משום שהוא נולד לאחר המפגש עם עשו). בנימין היה בעל זקיפות קומה ארץ-ישראלית.
בזכות קישורו לארץ ישראל זכה בנימין לבית המקדש. יש כאן בחי' של הקשר בין יום העצמאות ליום ירושלים, ששניהם שייכים לחודש אייר. בדורנו אנו מבינים טוב יותר את הדברים הללו, שנאמרו לפני דורות רבים וקיבלו משמעות מיוחדת בדורנו, בהשגחה האלוקית על הזמן של כל דבר ודבר.
המהות של חודש אייר היא גבורה מראשית הבריאה. הגילוי של זה היה בצורה בולטת בדור שלנו.
כך גם מהותו של פסח היתה קיימת ועומדת מראשית הבריאה, שעל כן "ומצות אפה ויאכלו" משום ש"פסח היה" כבר בימי אברהם (בראשית י"ט, ג', ורש"י).
כשם שהאבות קיימו את פסח, כך ניתן לומר שהם קיימו את יום העצמאות ויום ירושלים. הגבורה היא המהות של חודש אייר, וזה התגלה כעבור אלפי שנים, בדור המופלא שלנו.
מענין לענין, נעסוק בענין הדגלים המופיע בפרשה (וקשור גם ליום העצמאות…).
מה ענין הדגלים?
במדרש מובא (במדבר רבה פרשה ב', ד'):
"איש על דגלו באותות", הדא הוא דכתיב (שיר השירים ו'): "מי זאת הנשקפה וגו'". קדושים וגדולים היו ישראל בדגליהם, וכל האומות מסתכלין בהם ותמהין ואומרים: "מי זאת הנשקפה וגו'". אומרים להם האומות: "שובי שובי השולמית", הדבקו לנו, בואו אצלנו ואנו עושין אתכם שלטונים הגמונים דוכסין אפרכין אסטרטליטין, "שובי שובי ונחזה בך", ואין "נחזה" אלא שררה, שכן אמר יתרו למשה (שמות י"ט): "ואתה תחזה וגו'". "שובי שובי ונחזה בך". וישראל אומר: "מה תחזו בשולמית", מה גדולה אתם נותנים לנו, שמא "כמחולת המחנים", שמא יכולים אתם לעשות לנו כגדולה שעשה האלהים במדבר, דגל מחנה יהודה, דגל מחנה ראובן, דגל מחנה דן, דגל מחנה אפרים, יכולים אתם לעשות לנו כך… מיכן למדנו שהיו הדגלים גדולה וגדר לישראל, לכך נאמר "איש על דגלו".
מדוע האומות לא יכולות לתת לישראל דגלים?
המהות של הדגל עולה מדברים נוספים של חז"ל (ירושלמי סנהדרין פ"ד ה"ב):
אמר רבי ינאי: אילו ניתנה התורה חתוכה לא היתה לרגל עמידה, מה טעם "וידבר ה' אל משה". אמר לפניו: רבונו של עולם, הודיעיני היאך היא ההלכה. אמר לו: "אחרי רבים להטות", רבו המזכין – זכו, רבו המחייבין – חייבו, כדי שתהא התורה נדרשת מ"ט פנים טמא ומ"ט פנים טהור, מנין ודגל"ו, וכן הוא אומר (תהלים י"ב): "אמרות ה' אמרות טהורות כסף צרוף בעליל לארץ מזוקק שבעתים", ואומר (שיר השירים א'): "מישרים אהבוך".
הירושלמי אומר, שמ"ט הפנים של התורה רמוזים בגימטריא של המילה "ודגלו".
יש כאן אמירה, שיש מ"ט דגלים. הדגל מבטא את המהות הפנימית, את השליחות והיעוד של מי שנושא את הדגל. הדגל מוביל את מי שמתלכד תחתיו אל היעד ואל היעוד המשותף שלהם. דגלי השבטים היו קשורים לאבן שיש לכל שבט בחושן, לצבע המיוחד לו ולסמלי השבט. כל אלו מבטאים את אופיו המיוחד של כל שבט ואת שליחותו, והדגל נושא אותם.
החידוש הוא, שאין דגל אחד לכל עם ישראל, אלא דגל לכל שבט ושבט. כיום יש דגל אחד למדינת ישראל, ולכן יש מחלוקות. אילו לכל תנועה היה דגל משלה, היו מבינים שיש מקום לכמה תנועות ודעות בעם אחד ובמדינה אחת. גם אם השני טועה – אפשר לחיות עם זה. "ודגלו עלי אהבה" – ודלוגו עלי אהבה. חז"ל דורשים על כך שאם אדם קורא "ואיַבת" במקום "ואהבת" – "ודלוגו עלי אהבה". הקב"ה אוהב גם את הטעויות שלנו. לא רק טעויות בהבנת הגמרא, אלא גם טעויות בנושאים גדולים וחשובים נוספים.
כשאדם אומר "ואיַבת" – 'אני לא אח שלך', 'אתה אויב שלי' – גם את ה"דילוג" הזה הקב"ה אוהב. גם זה אחד מהדגלים. כשיש דגלים שונים ודעות שונות, אפשר להגיע לטעויות ולשנאה, חלילה. אבל הכל הוא חלק מהמחנה ומהדגלים של עם ישראל.
החידוש של הדגל הוא שיש מ"ט דגלים, וכולם יחד מקיימים "ודגלו עלי אהבה".
לפעמים שואלים אותי, גם בישיבה וגם במקומות אחרים: אתה אומר שצריך להכיל דעות שונות – אז בעצם הכוונה היא לא ללכת "עד הסוף" עם הדעה שלנו?
האמת היא שזה בדיוק הפוך. הדעה שלך היא דגל, ועם הדגל שלך אתה הולך עד הסוף. אבל אתה יודע שיש עוד שבטים, וגם להם יש דגלים. הדגל שלך מבטא את השליחות ואת מה שהקב"ה רוצה ממך. אבל גם לאחר יש דגל ושליחות, ומה שה' רוצה ממנו. הדגל שלך לא בא לפסול דגלים אחרים.
כשאדם חושב שיש רק דגל אחד, ורק אמת אחת שנמצאת אצלו, הוא חי בספק. יש סיכוי קטן שאולי האמת לא אצלי, ואני נאבק על משהו לא נכון. אבל אם מבינים שהמאבק על הדגל שלי לא סותר מאבק של אחרים על הדגל שלהם – אתה בטוח יותר בדרכך. היא חלק מכל הדרכים שבונות את דרכו של העם.
נזכה בע"ה לבנין ירושלים בשלמותה, לבנין ארץ ישראל בשלמותה ובנין עם ישראל והתורה בשלמות. "ודגלו עלי אהבה".
ניתן לקבל את השיחה במייל בכל שבוע, בלי נדר, על ידי משלוח בקשה ל: metavhaaretz@gmail.com.
ניתן לקבל את השיחה בוואטסאפ, על ידי משלוח בקשה למספר: 052-7906438, ושמירת המספר באנשי הקשר.