לחיות עם פרשת השבוע – לחשוב על הילדים
בפרקי אבות יש משנה שמתייחסת לפרשת השבוע (פ"ה מי"ט):
כל מי שיש בידו שלשה דברים הללו מתלמידיו של אברהם אבינו, ושלשה דברים אחרים מתלמידיו של בלעם הרשע. עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה – מתלמידיו של אברהם אבינו. עין רעה ורוח גבוה ונפש רחבה – מתלמידיו של בלעם הרשע…
חז"ל אומרים, שיש בית מדרש של אברהם אבינו, שיש לו תלמידים ודרך והמשכיות, וגם לבלעם הרשע יש בית מדרש (אפשר לקרוא לו: "מדרשע"), ויש לו דרך ותלמידים שהולכים בדרכו.
ההתמודדות של בלעם היתה בעיקר מול משה רבינו. כך גם דורשים חז"ל (ספרי וזאת הברכה, שנז): "'ולא קם נביא עוד בישראל כמשה', בישראל לא קם, אבל באומות העולם קם, ואיזה זה זה בלעם בן בעור". כאן משוים את נבואת משה לנבואת בלעם.
אולם במשנה בפרקי אבות מעמידים את בלעם אל מול אברהם אבינו, ולא מול משה רבינו. למרות שיש לו תלמידים, אברהם לא היה "רבינו". מאברהם קיבלנו את הדרך ארץ שקדמה לתורה. אנחנו תלמידים של אברהם, אבל הוא נשאר "אבינו", כי זו הנקודה המרכזית אצל אברהם, ומכוחה באו כל התכונות המתוארות במשנה: עין טובה, רוח נמוכה ונפש שפלה, מידות של ענוה ושל הסתפקות במועט.
משמעות הדברים עולה מדרשה מופלאה של חכמים (ירושלמי סנהדרין פ"י ה"א):
דבר אחר, "יד ליד לא ינקה רע" אמר רבי פינחס: זה שהוא עושה צדקה ומבקש ליטול שכרה מיד. אמר רבי סימן: כאינש דאמר: הא שקא והא סלעא והא סאתא קום כול (כאדם שאומר: הנה שק, והנה סלע, והנה סאה – קום ומדוד). ותדע לך שהוא כן, שהרי אבות העולם אילו בקשו ליטול שכר מצות שעשו בעולם הזה, מאיכן היתה הזכות קיימת לבניהם אחריהם, הוא שמשה אמר לישראל (ויקרא כו מב): "וזכרתי את בריתי יעקב וגו'".
אדם שרוצה את השכר על המצוות "מיד ליד" – במזומן – "לא ינקה רע". אדם כזה הוא רשע, שאינו מניח לבניו אחריו זכויות.
אילו לא היה משה מזכיר זכות אבות – כיצד היינו עומדים בתפילה? היכולת שלנו לעמוד בתפילה לפני ה' באה מכך שאנו מזכירים "אלהי אברהם, אלהי יצחק ואלהי יעקב". אם האבות לא היו משאירים זכויות לדורות הבאים, שיחיו אותנו ויתנו לנו כח לעמוד ולבקש מה' – איך היינו מתקדמים? כיצד היה אפשר לתקן במקרה של חטאים, חלילה?
"אין קורין אבות אלא לשלושה" (ברכות ט"ז ע"ב). המהות של אברהם יצחק ויעקב היא שהם אבות – כל מעשיהם היו מתוך מחשבה על הילדים, על הדורות הבאים. לכן אברהם נקרא "אבינו", אף שגם למדנו ממנו דברים חשובים – משום שמהותו היתה להניח זכויות לדורות הבאים, ולא להנות עכשיו מפירות מעשיו.
יעקב המשיך את דרכו של אברהם בענין זה. חז"ל חוזרים על כך כמה פעמים במדרשים ובזוה"ק. יצחק בירך את יעקב (בראשית כ"ז, כ"ח):
וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ.
יעקב ביקש שהברכות יתקיימו לעתיד לבוא, ולא עכשיו. הוא חשב על ילדיו, על הדורות הבאים, ורצה שהברכות יתקיימו בימיהם, בעת שיש להם משמעות גדולה יותר.
נתאר לעצמנו שיעקב היה מקבל את הברכות בימיו. הוא היה זוכה לאכול דגן ותירוש, להנות מטל השמים ומשמני הארץ. כל הברכה היתה מסתיימת בזה שיש ליעקב שפע חומרי והוא יכול לאכול דברים טובים. אך יעקב ביקש שהברכות יתקיימו בעתיד, בעת שהעולם יהיה בעוצמה רוחנית רבה יותר. גם העוצמה הגשמית תהיה גדולה יותר, והיא תאפשר השגות רוחניות עליונות.
וכי מה ידע העולם בימי יעקב אבינו? מאז ועד היום העולם התפתח והתגלו לנו סודות התורה. רשב"י הופיע בעולם, והאר"י הקדוש, הגר"א והבעש"ט, הרב קוק זצ"ל ועוד רבים וגדולים שהאירו את העולם. גם עכשיו עוד לא הגענו אל השיא. העולם ילך ויתפתח עוד ועוד. כשברכות יצחק ליעקב יתקיימו – הן יביאו את העולם לקרבת אלוקים ולדעת אלוקים – בזמן כזה ראוי להביא את הברכות. וכי הברכות נועדו לשפר את החיים מבחינה חומרית גרידא?
לכן אל לו לאדם לבקש את שכר המצוות בעולם הזה, מיד. מה יצא לו מזה? חשבון בנק גדול יותר? לא כדאי "לבזבז" על זה את השפע הגדול שיש במצוות.
בענין זה עומד אברהם אבינו מול בלעם הרשע. תכונת "אבינו" עומדת מול תכונת "הרשע". מי שחושב רק על עצמו ועל הרווח שיצא לו מכל דבר – הוא רשע. זוהי הסתכלות של רשע על העולם. מהסתכלות כזו באה עין רעה, יחד עם ביקורתיות. האנוכיות מולידה את כל התכונות שהמשנה מונה בבלעם, עין רעה, נפש גבוהה, רצון לקבל עוד ועוד יחד עם גאוה ותחושה ש"אני ואפסי עוד".
אנו צריכים ללכת בדרכם של אברהם אבינו ויעקב אבינו, שלא רצו לקבל את השכר עכשיו אלא הביטו אל העתיד. כך אומר יעקב לעשו (בראשית ל"ג, י"ד):
יַעֲבָר נָא אֲדֹנִי לִפְנֵי עַבְדּוֹ וַאֲנִי אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לְפָנַי וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים עַד אֲשֶׁר אָבֹא אֶל אֲדֹנִי שֵׂעִירָה.
ואומר על כך רש"י:
עד אשר אבא אל אדני שעירה – הרחיב לו הדרך, שלא היה דעתו ללכת אלא עד סכות. אמר: אם דעתו לעשות לי רעה ימתין עד בואי אצלו, והוא לא הלך. ואימתי ילך, בימי המשיח, שנאמר (עובדיה א כא) ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו.
יעקב מדבר עם עשו וחושב על ימות המשיח. החשיבה צריכה להיות על העתיד – כיצד בונים את העתיד הגדול של עם ישראל. זוהי צורת החשיבה של אבותינו, שאנו רוצים לזכות להיות מתלמידיהם.
המשנה מכוונת אותנו לעבודת המידות תמידית, שלא פוסקת – לעבוד על כך שאדם לא יראה רק את עצמו.
בזוה"ק דרשו שיש מינים שונים של "ערב רב", אחד הסוגים נדרש מהפסוק (בראשית ו', ד'): "הֵמָּה הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם אַנְשֵׁי הַשֵּׁם", אלו אנשים שבונים בתי כנסיות ובתי מדרשות, ומכניסים אליהם ספר תורה, ושמים עטרה בראש ספר התורה – וכל זה נעשה בשביל להגדיל את שמם. אלו הם "אנשי השם".
הדברים מבהילים. עד כמה צריך אדם לדקדק לא לחשוב על עצמו. ר' חיים ויטאל מזכיר את דברי הזוה"ק הללו ומוסיף:
ובפרט בזמנינו זה בעו"ה אשר התורה נעשית קרדום לחתוך בה אצל קצת בעלי תורה אשר עסקם בתורה על מנת לקבל פרס והספקות יתירות, וגם להיותם מכלל ראשי ישיבות, ודייני סנהדראות, להיות שמם וריחם נודף בכל הארץ, ודומים במעשיהם לאנשי דור הפלגה הבונים מגדל וראשו בשמים, ועיקר סיבת מעשיהם היא מה שאמר אחר כך הכתוב "ונעשה לנו שם".
אדם שחושב על עצמו ועל הגדלת שמו – זהו סוג של "ערב רב". כשאנו רואים את מי מגדירים חז"ל כ"ערב רב", אנו מבינים שאל לנו להביט אל אנשים אחרים ולבדוק אותם. כל אחד צריך לבדוק את עצמו שאין בו מידות אלו, חלילה. על כך אמרו: "כל הפוסל – במומו פוסל" – הקורא לאחרים "ערב רב", צריך לבדוק אחריו אם הוא לא עונה להגדרה הזו.
אנו צריכים לעבוד על כך באופן תמידי – להיות מתלמידיו של אברהם אבינו, לא לבקש "לעשות לנו שם" או לקבל שכר מיידי על מעשינו הטובים. זוהי חשיבה אנוכית שמנוגדת לדרכם של האבות.
כשאדם עושה דברים שיכולים להגדיל את שמו, הוא צריך לחשוב על כך מראש, ולהשתדל שהדברים יהיו לשם שמים ולא לשם עצמו.
אחת המידות הקשות להשגה, אולי הקשה ביותר להשגה, היא מידת ההשתוות – זוהי מדרגה שבה אדם מרגיש בצורה שוה כשמשבחים אותו וכשמגנים אותו. אין הבדל בהרגשתו, שכן הוא מבין שהכל בא מאת ה', וה' רוצה שהוא יקבל עכשיו שבח או גנאי. הכל הוא מקבל באהבה. זוהי מידה קשה מאוד, שנראה שאיננה כלל ביכולתו של האדם. אך כתבו על כך גדולי ישראל, וביניהם הרב קוק זצ"ל, ומכאן אנו למדים שזה צריך להיות בשאיפות שלנו. זוהי עבודה תמידית שאין לה הפסק כל החיים.
אנו צריכים לשאוף להגיע למדרגתו של אברהם אבינו, שלא חשב כלל על עצמו, ואם עשה מעשים טובים – ביקש שזכותם תהיה לדורות הבאים.
ניתן לקבל את השיחה במייל בכל שבוע, בלי נדר, על ידי משלוח בקשה ל: metavhaaretz@gmail.com.
ניתן לקבל את השיחה בוואטסאפ, על ידי משלוח בקשה למספר: 052-7906438, ושמירת המספר באנשי הקשר.