לחיות עם פרשת השבוע – איך עושים הידברות נכונה?
נפתח בענין המסעות המתוארים בתחילת פרשת מסעי. בספרים ראו במסעות אלו ענין מיוחד. יש ארבעים ושנים מסעות, ואמרו שזה כנגד שם של מ"ב אותיות.
מעבר למספר המסעות, יש מקום לעיין בשמותיהם של המסעות. המפרשים עסקו בחלק מהשמות, אך עדיין הניחו מקום להתגדר בו. נראה שהשמות הללו ניתנו להידרש, ועל ידי כך להבין את התהליך שעם ישראל עבר בדרכו מיציאת מצרים עד הכניסה לארץ.
יצאו מרעמסס – אותיות סר מרע. בדרכם עברו בכמה מקומות מיוחדים (במדבר ל"ג, כ"ג-כ"ה): "וַיִּסְעוּ מִקְּהֵלָתָה וַיַּחֲנוּ בְּהַר שָׁפֶר. וַיִּסְעוּ מֵהַר שָׁפֶר וַיַּחֲנוּ בַּחֲרָדָה. וַיִּסְעוּ מֵחֲרָדָה וַיַּחֲנוּ בְּמַקְהֵלֹת".
יוצאים מ"קהלתה", וכשעולים להר עלולים ללקות בחרדה, ""פחד גבהים", אבל אפשר להתגבר ולהגיע שוב ל"מקהלות".
ברוב הפסוקים של המסעות, ראשי התיבות זהים: "ויסעו מ… ויחנו ב…". אך בשנים מהפסוקים שהזכרנו יש שינוי: "ויסעו מקהלתה ויחנו בהר שפר" – הגימטריא של ראשי התיבות של הפסוק הזה (וכן של הפסוק הבא) היא: "שמחה" (עם הכולל). "הר שפר" הוא מקום שמתאים לשמחה. גם החרדה – כשהיא מביאה יראת שמים בצורה נכונה, יכולה להביא לשמחה.
עדיין יש מקום להבין את כל שמות המסעות ומשמעותם. מצפים שיהיה מי שיקח על עצמו לברר את הנושא בצורה שמתיישבת על הדעת ועל הלב.
נקודה נוספת בפרשה – בני גד ובני ראובן. מהדו שיח בין משה ובין בני גד ובני ראובן אפשר ללמוד איך עושים הידברות. אנו נמצאים בימים של מחלוקת עזה בעם ישראל, ועל אף שיש "הידברות", זה נראה כ"דו שיח של חרשים". מהפרשה אפשר ללמוד איך מדברים וגם איך מקשיבים.
הסיפור מתחיל בפסוק (במדבר ל"ב, א'):
וּמִקְנֶה רַב הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי גָד עָצוּם מְאֹד וַיִּרְאוּ אֶת אֶרֶץ יַעְזֵר וְאֶת אֶרֶץ גִּלְעָד וְהִנֵּה הַמָּקוֹם מְקוֹם מִקְנֶה.
כנראה, המקנה תפס אצלם מקום מרכזי בחיים. יש אומרים שאת המקנה הם לקחו במלחמת מדין, שבה נאמר: "אנשי הצבא בזזו איש לו". הם היו חיילים גיבורים, כמו שנאמר: "גד גדוד יגודנו", והם תפסו הרבה שלל במלחמה.
המקנה הרב היה מאוד חשוב להם, הוא מילא את עולמם. והנה הם רואים מקום מקנה. כך הם רואים את המקום, על פי הצורה שבה הם מסתכלים על העולם.
לכן הם ניגשים למשה עם בקשה (במדבר ל"ב, ב'-ה'):
וַיָּבֹאוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְאֶל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה לֵאמֹר. עֲטָרוֹת וְדִיבֹן וְיַעְזֵר וְנִמְרָה וְחֶשְׁבּוֹן וְאֶלְעָלֵה וּשְׂבָם וּנְבוֹ וּבְעֹן. הָאָרֶץ אֲשֶׁר הִכָּה ה' לִפְנֵי עֲדַת יִשְׂרָאֵל אֶרֶץ מִקְנֶה הִוא וְלַעֲבָדֶיךָ מִקְנֶה. וַיֹּאמְרוּ אִם מָצָאנוּ חֵן בְּעֵינֶיךָ יֻתַּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לַעֲבָדֶיךָ לַאֲחֻזָּה אַל תַּעֲבִרֵנוּ אֶת הַיַּרְדֵּן.
הארץ היא "ארץ מקנה", ולנו יש מקנה – עושים אחד ועוד אחד, והתוצאה היא "אל תעבירנו את הירדן". נכון, ארץ ישראל זה דבר חשוב, אבל המקנה חשוב יותר. מן הסתם הם פרטו לפני משה את הסוגיא בגמרא המתירה לרדת מהארץ בשביל פרנסה.
משה נבהל מדבריהם, והוא "מתנפל" עליהם ומוכיח אותם בצורה קשה ובמילים חריפות (במדבר ל"ב, ו'-ט"ו):
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה. וְלָמָּה תְנִיאוּן אֶת לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵעֲבֹר אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם ה'. כֹּה עָשׂוּ אֲבֹתֵיכֶם בְּשָׁלְחִי אֹתָם מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ לִרְאוֹת אֶת הָאָרֶץ. וַיַּעֲלוּ עַד נַחַל אֶשְׁכּוֹל וַיִּרְאוּ אֶת הָאָרֶץ וַיָּנִיאוּ אֶת לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְבִלְתִּי בֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם ה'. וַיִּחַר אַף ה' בַּיּוֹם הַהוּא וַיִּשָּׁבַע לֵאמֹר. אִם יִרְאוּ הָאֲנָשִׁים הָעֹלִים מִמִּצְרַיִם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה אֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב כִּי לֹא מִלְאוּ אַחֲרָי. בִּלְתִּי כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה הַקְּנִזִּי וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן כִּי מִלְאוּ אַחֲרֵי ה'. וַיִּחַר אַף ה' בְּיִשְׂרָאֵל וַיְנִעֵם בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה עַד תֹּם כָּל הַדּוֹר הָרָע בְּעֵינֵי ה'. וְהִנֵּה קַמְתֶּם תַּחַת אֲבֹתֵיכֶם תַּרְבּוּת אֲנָשִׁים חַטָּאִים לִסְפּוֹת עוֹד עַל חֲרוֹן אַף ה' אֶל יִשְׂרָאֵל. כִּי תְשׁוּבֻן מֵאַחֲרָיו וְיָסַף עוֹד לְהַנִּיחוֹ בַּמִּדְבָּר וְשִׁחַתֶּם לְכָל הָעָם הַזֶּה.
איך אתם יכולים לוותר על כיבוש הארץ? האם שכחתם את הרמב"ן על מצות המלחמה על הארץ? משה משוה אותם למרגלים – אם ארץ ישראל לא חשובה לכם, אתם כמו המרגלים.
המילים החריפות כנראה גרמו להם להירתע וללכת אחורה, שכן מיד נאמר (במדבר ל"ב, ט"ז-י"ט):
וַיִּגְּשׁוּ אֵלָיו וַיֹּאמְרוּ גִּדְרֹת צֹאן נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ פֹּה וְעָרִים לְטַפֵּנוּ. וַאֲנַחְנוּ נֵחָלֵץ חֻשִׁים לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד אֲשֶׁר אִם הֲבִיאֹנֻם אֶל מְקוֹמָם וְיָשַׁב טַפֵּנוּ בְּעָרֵי הַמִּבְצָר מִפְּנֵי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ. לֹא נָשׁוּב אֶל בָּתֵּינוּ עַד הִתְנַחֵל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ נַחֲלָתוֹ. כִּי לֹא נִנְחַל אִתָּם מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן וָהָלְאָה כִּי בָאָה נַחֲלָתֵנוּ אֵלֵינוּ מֵעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרָחָה.
בני גד ובני ראובן השתכנעו שכיבוש הארץ חשוב, ולכן הסכימו להיות החלוצים במלחמה על הארץ.
עדיין, המקנה עומד אצלם בראש סולם הערכים, ולכן הם מקדימים את גדרות הצאן לערי הטף, וגם אינם מזכירים שם שמים בדבריהם.
משה מסכים איתם, אך מתקן להם את סולם הערכים. המשפחה קודמת לכסף, ולא להיפך (במדבר ל"ב, כ'-כ"ד):
וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מֹשֶׁה אִם תַּעֲשׂוּן אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אִם תֵּחָלְצוּ לִפְנֵי ה' לַמִּלְחָמָה. וְעָבַר לָכֶם כָּל חָלוּץ אֶת הַיַּרְדֵּן לִפְנֵי ה' עַד הוֹרִישׁוֹ אֶת אֹיְבָיו מִפָּנָיו. וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ לִפְנֵי ה' וְאַחַר תָּשֻׁבוּ וִהְיִיתֶם נְקִיִּם מה' וּמִיִּשְׂרָאֵל וְהָיְתָה הָאָרֶץ הַזֹּאת לָכֶם לַאֲחֻזָּה לִפְנֵי ה'. וְאִם לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן הִנֵּה חֲטָאתֶם לה' וּדְעוּ חַטַּאתְכֶם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶתְכֶם. בְּנוּ לָכֶם עָרִים לְטַפְּכֶם וּגְדֵרֹת לְצֹנַאֲכֶם וְהַיֹּצֵא מִפִּיכֶם תַּעֲשׂוּ.
אתם יכולים להישאר בעבר הירדן, יש בזה קצת קדושת ארץ ישראל. אבל חשוב שתחיו בסולם ערכים נכון. ערי הטף קודמות לגדרות הצאן. משה מזכיר גם שם שמים בדבריו.
והם מבינים ומקבלים (במדבר ל"ב, כ"ה-כ"ז):
וַיֹּאמֶר בְּנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן אֶל מֹשֶׁה לֵאמֹר עֲבָדֶיךָ יַעֲשׂוּ כַּאֲשֶׁר אֲדֹנִי מְצַוֶּה. טַפֵּנוּ נָשֵׁינוּ מִקְנֵנוּ וְכָל בְּהֶמְתֵּנוּ יִהְיוּ שָׁם בְּעָרֵי הַגִּלְעָד. וַעֲבָדֶיךָ יַעַבְרוּ כָּל חֲלוּץ צָבָא לִפְנֵי ה' לַמִּלְחָמָה כַּאֲשֶׁר אֲדֹנִי דֹּבֵר.
התורה מתארת הידברות שהניבה פירות. כל אחד מהצדדים רואה את העולם בצורה אחרת, אך הוא מקשיב לצד השני, ומוכן לקבל ולשנות את דעתו.
משה רואה אותם בתחילה כמרגלים, אך אחרי שהם מסבירים שהם ילחמו על הארץ הוא משנה את התייחסותו אליהם. גם הם משנים את אמירתם. הם מסכימים להיות שותפים במלחמה על הארץ, והם מבינים שהדאגה למשפחה קודמת לדאגה למקנה.
חז"ל אומרים על בני גד ובני ראובן דבר מעניין במדרש (במדבר רבה פרשה כ"ב, ז'):
"ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד". הלכה, שלוש מתנות נבראו בעולם. זכה באחת מהן, נטל חמדת כל העולם. זכה בחכמה, זכה בכל. זכה בגבורה, זכה בכל. זכה בעושר, זכה בכל. אימתי? בזמן שהן מתנות שמים, ובאות בכח התורה. אבל גבורתו ועשרו של בשר ודם, אינו כלום…
העושר יכול להיות מתנת שמים. אמנם לבני גד ולבני ראובן היתה תאוות ממון, אבל העושר איננו דבר רע כשלעצמו.
יש להבין את דברי המדרש: "זכה באחת מהן… זכה בכל". אפשר להבין שמי שזכה בחכמה – החכמה תוביל אותו גם לעושר ולגבורה. אך מי שזכה לעושר זכה לחכמה?! מדוע?
נראה, שלשלוש המתנות יש מקור אחד. החכמה, הגבורה והעושר נובעים ממקור אלוקי עליון. מי שזכה בעושר במתנת שמים – הגיע למקום שממנו נובעות גם החכמה והגבורה, ולכן זכה בכל.
שלוש הדרכים מובילות לאותו מקום. יש מי שמגיע לזה דרך העושר ויש מי שדרך החכמה. מי שחושב שהחכמה היא הצלחה בפסיכומטרי – לא יגיע עם החכמה לעושר ולגבורה. אך אם מבין שמקור החכמה הוא אלוקי – החכמה תביא אותו לכל המתנות.
המדרש פותח במילה "הלכה"1. יש בזה הלכה, בחי' "הליכות עולם". החכמה, הגבורה והעושר הם מתנות שמים. זה לא מתחיל ממעשיו של האדם, אלא מלמעלה. אם מבינים זאת – זוכים למתנות בצורה שלמה.
משה מבין שהעושר של בני גד ובני ראובן הוא דבר בעל ערך אלוקי, "מתנת שמים", אלא שהם צריכים לשים את העושר במקום הנכון בסולם הערכים שלהם. משה לא פוסל את תפיסת עולמם, אלא מראה להם כיצד ניתן לחיות בצורה נכונה את הערך של העושר, על פי התורה.
יש כאן הדרכה כיצד משוחחים. משה לא צועק עליהם: רק המקנה מעניין אתכם? גם במלחמה חשבתם רק על השלל ועכשיו אתם רוצים בגלל זה להישאר כאן? גם הקב"ה לא שולח דֶבֶר במקנה שלהם.
משה מקבל את העושר כדבר חיובי – אם הוא נמצא במקום נכון בסולם הערכים. אם זוכרים שיש גם ארץ ישראל ויש משפחה, ושמים אותם בראש.
בימים אלו, שבהם יש מאבקים קשים בעם ישראל, אנו צריכים ללמוד מהפרשה כיצד מדברים. צריך לשמוע, להקשיב ולנסות להבין את הצד השני. מאחורי כל אדם וכל תנועה יש נקודת אמת. יש ערך אלוקי שמוביל אותו. פעמים רבות הערך לא מובן בצורה נכונה וסולם הערכים דורש שינוי.
יתכן שהשלב הראשון הוא תוכחה, כפי שמשה עשה לבני גד ולבני ראובן. אך אחרי שהם מקבלים את דבריו – משה מסכים איתם ומקבל את הצעתם, ושוב מתקן את סולם הערכים שלהם.
אנו צריכים ללמוד כיצד יכול כל אחד לומר את דעתו בצורה אמיתית וכנה – יחד עם הקשבה לצד השני. על ידי השיחה מתקרבים הצדדים זה לזה, מתקנים ומשנים את דעתם.
מהפרשה אנו יכולים ללמוד לחיינו את הצורך בהקשבה ובדיבור. אנו צריכים להבין שגם ערכים שנראים במבט ראשון רחוקים מהתורה, כמו העושר – יכולים להיות מתנת שמים.
אנו צריכים לנסוע מהחרדה זה מזה, ולהגיע למקהלות, לחיבור של כלל ישראל אלו לאלו.
ניתן לקבל את השיחה במייל בכל שבוע, בלי נדר, על ידי משלוח בקשה ל: metavhaaretz@gmail.com.
ניתן לקבל את השיחה בוואטסאפ, על ידי משלוח בקשה למספר: 052-7906438, ושמירת המספר באנשי הקשר.
1 עי' על כך ב"רבה אמונתך" לשיר השירים רבה ח"א, עמ' שא והלאה.