פרשת המועדות
מעובד ע"פ שיעור מפי הרב מנשה וינר. ערך: שחר שטרן (לא עבר את הגהת הרב)
במרכז הפרשה התורה מביאה את פרשת המועדות. היא פותחת בשבת ועוברת על המועדים ע"פ סדר השנה – מפסח בחודש הראשון והלאה. השבת באה כעין כותרת למועדים. והרי השבת היא קביעא וקיימא ולא תלויה בנו, לעומת שאר המועדים התלויים בסנהדרין. בכל אופן, השבת היא התשתית הרוחנית של המועדים בכלל. הרס"ג מסביר שכל תרי"ג מצוות כלולות בעשרת הדיברות, וממילא כל המועדים כלולים במצות השבת המופיעה בעשרת הדיברות. חידושה של השבת הוא קדושת הזמנים – לא כל הזמנים שווים. יש קדושה מיוחדת לזמן מיוחד, ולכן השבת מופיעה ככותרת.
כמה ימים נמשך חג הסוכות?
לאחר כל החגים מופיע סיכום (כ"ג,ל"ז):
אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ לְהַקְרִיב אִשֶּׁה לַה' עֹלָה וּמִנְחָה זֶבַח וּנְסָכִים דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ:
ואז בא הפסוק (כ"ג,ל"ט):
אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאָסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ תָּחֹגּוּ אֶת חַג ה' שִׁבְעַת יָמִים בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן:
התורה פתאום נזכרת שיש עוד חג – חג הסוכות. בנוסף, נאמר לנו שהחג הזה נמשך שבעה ימים, והיום הראשון והיום השמיני הם שבתון. והרי החג הוא שבעה ימים? איך שלא יהיה, יש מצוות רבות בחג הזה (כ"ג,מ'-מ"ב):
וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים:
וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַה' שִׁבְעַת יָמִים בַּשָּׁנָה חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי תָּחֹגּוּ אֹתוֹ:
בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת:
זהו חג הסוכות והוא הוזכר כבר לפני כן. לאחר שחג הסוכות מוזכר בפעם השנייה יש שוב פסוק סיכום (כ"ג,מ"ד):
וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת מֹעֲדֵי ה' אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
לחג הסוכות יש משמעות כפולה1. הדבר הזה מצרף אליו עוד כמה שאלות הקשורות לחג הסוכות, אך אנו ניקח עניין קטן משאלות אלו.
אנו מוצאים כאן שחג הסוכות נמשך שבעה ימים, ואעפ"כ נאמר לנו שיש גם יום שמיני. בפי חז"ל זה נקרא "שמיני עצרת". האם הוא חלק מהחג או לא? הוא מופיע באותו הפסוק, אבל החג הוא שבעה ימים. חז"ל אומרים ששמיני עצרת עומד בפני עצמו לעניין פז"ר קש"ב (מסכת סוכה דף מ"ז ע"ב – מ"ח ע"א). זה בולט מאוד בפרשת קרבנות המוספים, פרשת פינחס, שם יש סידרה של קרבנות לחג הסוכות כאשר המתכון הוא שני אילים וארבעה עשר כבשים בכל יום מימי החג. זה בניגוד לשאר החגים בהם יש איל אחד ושבעה כבשים. חג הסוכות מקבל מנה כפולה, והדבר המשתנה הוא הפרים, שהם בסדר יורד. מתחילים ביום הראשון עם 13 פרים ויורדים עד ל- 7 פרים ביום השביעי. בשמיני עצרת המבנה הזה נשבר ומכאן אנו רואים שהוא לא המשך ישיר. בשמיני עצרת מביאים פר אחד ואיל אחד, כבשים בני שנה שבעה. אז מצד אחד הוא נקרא היום השמיני ולכן הוא קשור לחג הסוכות, אך מצד שני הוא לא המשך. יש להבין את המשמעות לכך שחג הסוכות נמשך שבעה ימים ושמונה ימים.
כיוון שזה מה שיש בחג הסוכות, מאוד מעניין שבפרשה אחרת בה התורה מדברת על החגים נאמר (דברים,ט"ז,י"ג-ט"ז):
חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ:
וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ:
שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג לַה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' כִּי יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ:
שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת וְלֹא יֵרָאֶה אֶת פְּנֵי ה' רֵיקָם:
אין כאן שום רמז לכך שבחג הסוכות יש גם יום שמיני. הדבר הזה מצריך הסבר.
חג השבועות כנגד שמיני עצרת
אנו יודעים שחג הסוכות וחג המצות הם שבעה ימים (כ"ג,ו'-ז'):
וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה חַג הַמַּצּוֹת לַה' שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ:
בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ:
על רקע זה בולט חג השבועות, הציר השלישי, שנמשך יום אחד בלבד (כ"ג,כ"א):
וּקְרָאתֶם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ חֻקַּת עוֹלָם בְּכָל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם:
אמנם אנו יודעים שבתורה שבעל פה אנו מוצאים עדים לכך שגם בחג השבועות ניתן להשלים את הקרבנות ולטבוח. מבחינתנו היום זה מתבטא בכך שלא אומרים תחנון בשבוע שלאחריו. יש איזו בחינה שחג השבועות משאיר גם כן לשבוע. אבל בתורה שבכתב זה לא כתוב וגם אין מצוה מיוחדת לעשותו שבעת ימים, אלא זה רק כתשלומין. מדוע חג השבועות הוא רק יום אחד?
בצורה פשוטה, אמנם אנו יודעים שיש לנו שלושה רגלים – פסח, שבועות וסוכות. אבל ניתן לחלק זאת גם אחרת ולומר שבעצם יש שני רגלים מרכזיים: חג הפסח וחג הסוכות, ואכן הם עומדים במקביל אחד לשני – שניהם שבעת ימים, הם זכר ליציאת מצרים בצורה מאוד מובהקת, וגם בתאריך שלהם: בחמישה עשר לחודש הראשון או השביעי. מהו החודש הראשון ומהו החודש השביעי? תלוי מהיכן סופרים – ניסן או תשרי. הם עומדים זה מול זה בהפרש מדויק של חצי שנה. הם מבטאים שני צדדים של אותה המטבע. ניתן לומר שפסח הוא תחילת התהליך וסוכות הוא ההמשך והסיומת. הדבר הזה רמוז כבר ביציאת מצרים, שם המסע הראשון הוא מרעמסס סוכותה – יוצאים מפסח לסוכות. אם כך, אנו מעמידים שני מועדים דומים אחד מול השני, ואז בעצם חג השבועות לא עומד כרגל בפני עצמו מהבחינה הזאת, אלא אפשר לראות אותו אחרת. לאחר שבעת ימי חג הסוכות מגיע שמיני עצרת, ובפסח אחרי שבעה שבועות מגיע עצרת. אם כך, שבועות הוא רק סיום של חג הפסח, ולכן ברור מדוע שבועות הוא רק יום אחד – כמו שמיני עצרת.
אם כך, צריך להבין מדוע בסוכות יש יום שמיני ואילו בפסח יש שבעה שבועות. מדוע לא היה ניתן לעשות שמיני של פסח?
יש להוסיף, שחלוקה זו מאוד ברורה והגיונית, ואעפ"כ זה לא יכול להיות הפירוש היחיד, משום ששמיני עצרת נקרא בתורה עצרת. חג השבועות נקרא גם הוא עצרת, אך זו לשון חז"ל. לא כתוב בתורה על חג השבועות שהוא עצרת. כמו כן, נצטרך להסביר קושי נוסף: אם אנו מקבילים את סוכות לפסח, פתאום צץ הבדל נוסף מאוד בולט, והוא שהיום השביעי של חג הפסח הוא חג שביעי של פסח – "ביום השביעי מקרא קודש" (כ"ג,ח'). אם כך, צריך למצוא דבר כזה גם בסוכות, אך אין בתורה חג בשביעי של סוכות, אלא רק בשמיני של סוכות. מדוע אין שביעי של סוכות? בצורה אחרת נשאל מדוע יש שביעי של פסח? אם הסיומת היא בשבועות, מה הצורך בשביעי של פסח?
מתי חל חג השבועות?
לחג השבועות אין תאריך, אך אנו יודעים מתי הוא אמור לחול (כ"ג,ט"ו-ט"ז):
וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה:
עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַה':
כלומר, חג השבועות חל ביום החמישים. והרי אנו לא סופרים חמישים יום לעומר, אלא רק ארבעים ותשעה ימים. נחזור שוב לפרשת ראה, ונראה מה נאמר שם (דברים,ט"ז,ט'-י"א):
שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת תִּסְפָּר לָךְ מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה תָּחֵל לִסְפֹּר שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת:
וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת לַה' אֱלֹהֶיךָ מִסַּת נִדְבַת יָדְךָ אֲשֶׁר תִּתֵּן כַּאֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ:
וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם:
לא נאמר כאן שהחג הוא ביום החמישים. אלמלא הפסוקים בפרשת אמור, לא היינו מעלים בדעתנו שמדובר על היום החמישים. מדובר כאן על שבעה שבועות, שלאחריהם עושים את חג השבועות. כלל לא נאמר כאן שזה חמישים יום.
בפרשת משפטים מופיעים גם כן הרגלים (שמות,כ"ג,י"ד-ט"ז):
שָׁלֹשׁ רְגָלִים תָּחֹג לִי בַּשָּׁנָה:
אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב כִּי בוֹ יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם:
וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה וְחַג הָאָסִף בְּצֵאת הַשָּׁנָה בְּאָסְפְּךָ אֶת מַעֲשֶׂיךָ מִן הַשָּׂדֶה:
חג המצות הוא שבעה ימים. וחג הקציר? לא נאמר שהוא שבעה ימים. סימן שהוא יום אחד. ומה עם חג האסיף – כמה ימים הוא? לא נאמר שחג הסוכות הוא שבעה ימים. אם זה לא המקום להזכיר את הימים, מדוע הזכירו זאת בחג המצות? איך שלא יהיה, משהו בפסוקים הללו לא מסתדר טוב.
פסח כבחינה של שבת
נראה שיש כאן חלוקה שונה לגמרי, חלוקה עליה פחות מדברים. יש את שלושת הרגלים – פסח שבועות וסוכות. כפי שאמרנו, ניתן לראות את החלוקה כ"שניים שהם ארבעה": סוכות עם שמיני עצרת ופסח עם שבועות (עצרת). הרמב"ן בפירושו לתורה מסביר שכל ימי ספירת העומר הם כמן חול המועד ארוך. כאן נציע הצעה אחרת, אליה התורה מתייחסת בספר שמות. נשים לב לפסוקים המקדימים בפרשת משפטים (שם,י'-י"ג):
וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע אֶת אַרְצֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ:
וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ וְיִתְרָם תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכַרְמְךָ לְזֵיתֶךָ:
שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ וְיִנָּפֵשׁ בֶּן אֲמָתְךָ וְהַגֵּר:
וּבְכֹל אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם תִּשָּׁמֵרוּ וְשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תַזְכִּירוּ לֹא יִשָּׁמַע עַל פִּיךָ:
שש שנים עובדים ובשביעי נחים, שישה ימים עובדים ובשביעי נחים. לאחר מכן מובא חג הפסח, חג השבועות וחג הסוכות. אנו שומעים מכאן שה"שבע" מבטא את השביתה, את השבת. זה בשבת ובשמיטה. ואז אומרים לנו שחג הפסח הוא שבעה ימים. בהקשר הזה רוצה התורה לומר שחג הפסח הוא בחינה של שבת, בניגוד לחג הקציר וחג האסיף. הפסח עומד כשבעה ימים – זו בחינת השבת. החגים שחוגגים בהם את עניין העבודה הם חג הקציר בו זורעים בשדה, וחג האסיף – "באספך את מעשיך מן השדה". חג הקציר וחג האסיף הם יחידה אחת (שם,ט"ז):
וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה וְחַג הָאָסִף בְּצֵאת הַשָּׁנָה בְּאָסְפְּךָ אֶת מַעֲשֶׂיךָ מִן הַשָּׂדֶה:
חג הקציר זו ההתחלה – אתה קוצר את מעשיך אשר תזרע בשדה, שהרי זה מה שנאמר "ושש שנים תזרע את ארצך". תחילת קצירת הפירות מתחילה בקציר ומסתיימת בחג האסיף – "ואספת את תבואתה". שש שנים אתה זורע ואוסף. חג הקציר הוא תחילת קצירת הזריעה, וחג האסיף זה מה שאתה אוסף. התורה מתארת כאן שפסח מבטא חג בו אנו חוגגים את השבת, משום שאנו חוגגים את יציאת מצרים. בהקשר הזה, יציאת מצרים מבטאת שהפסקת לעבוד. חג הפסח מופיע כמן שבת ארוכה שכזאת. התורה לימדה אותנו שהשבע מבטא את השמיטה. מדוע פסח הוא שבעה ימים? כי הוא בחינה כזאת של שבת. הדיון על "ממחרת השבת" – האם הכוונה ממחרת הפסח, הוא דיון המתחיל מכך שפסח הוא שבת. לעומת זאת בחג הקציר ובחג האסיף חוגגים את מה שעבדנו בשדה. מהבחינה הזאת, חג הקציר וחג האסיף הם לא זכר ליציאת מצרים בהקשר הזה. יציאת מצרים בהקשר הזה היא הפסקת העבודה, ואילו בחג הקציר ובחג האסיף אנו זוכים לעבוד כך שזה יהיה שלנו, יש לנו עצמאות משלנו ואנו לא עובדים בארץ מצרים למצרים. קודם כל אנו שובתים ממלאכתם ואח"כ אנו יכולים לשמוח על מה שאנחנו יכולים להפיק. זו הסתכלות אחרת. מהבחינה הזאת, אנו מדברים אולי אפילו על חג של יום אחד, לא כתוב כמה ימים זה נמשך.
"לא תבשל גדי בחלב אמו"
מיד לאחר מכן ממשיכה התורה לדבר על שלוש הרגלים (שם,י"ז-י"ט):
שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ אֶל פְּנֵי הָאָדֹן ה':
לֹא תִזְבַּח עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי וְלֹא יָלִין חֵלֶב חַגִּי עַד בֹּקֶר:
רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית ה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ:
כיצד קשור לכאן הגדי בחלב אמו? המצוה הראשונה היא "לא תזבח על חמץ דם זבחי" – מצות הפסח. "ראשית ביכורי אדמתך תביא בית ה' אלוקיך" – זהו חג השבועות. על כורחנו ש"לא תבשל גדי בחלב אמו" – זה סוכות. ואיך זה קשור לסוכות? הפירוש הרווח הוא שבתחילת אלול נולדים הגדיים החדשים, וכולם שמחים ויש את כל השפע. זה הזמן לשחוט ולעשות סעודה טובה ברגל עם השמחה הגדולה – "ושמחת בחגך", החג בו סיימנו לאסוף את הכל. אעפ"כ חסר כאן עוד משהו בנקודה הזאת – מהי משמעות המצוה הזאת? זה בהקשר של הביכורים והאסיף – ההתחלה והסוף. הגדי מבטא את ההתחלה החדשה. אמא שלו מבטאת את המעגל הקודם. החלב של אמו מיועד לקשר ולחבר. מה שהיה בשנה הישנה אמור להעניק כעת את החיים החדשים.
כלומר, אומרת התורה: אתה נמצא בסוף השנה. בחג הסוכות נידונים על המים. זה עתה סיימנו מעגל ארוך של עונה חקלאית שחיינו בה על גשמי השנה הקודמת, וחג האסיף זה הסוף – צאת השנה, נגמרה השנה. כעת אנו מתחילים לבקש על גשמי השנה הבאה. בחג הסוכות אנו מנסכים מים במקום יין על המזבח. אלו המים האחרונים של השנה, אותם מנסכים לקב"ה ואנו מבקשים מהקב"ה שמכוח נתינת הטיפות האחרונות, תברך עלינו שנת גשמים חדשה וטובה.
זה בדיוק מה שנאמר כאן. מי שלוקח את ה"חלב אמו" ומשתמש בו להריגת הגדי, מפספס את כל הרעיון של חג הסוכות. החלב הזה לא נועד כדי שתבשל בו את הגדי, אלא מטרתו היא שמכוח השנה הקודמת תבוא ותבקש על השנה הבאה. מהבחינה הזאת הביכורים זה ההתחלה וחג האסיף זה הסוף. פסח הוא מן כותרת שכזאת.
אם זה היה עניינו של חג הסוכות, יתכן והוא היה נשאר יום אחד. אבל יש בו גם עניין אחר – שהוא בחינה של זכר ליציאת מצרים. בספר שמות הוא לא נקרא חג הסוכות אלא חג האסיף. חג הסוכות מחזיר אותנו לסיפור של יציאת מצרים ולהקבלה שיש לחג המצות. לכן בחג הסוכות יש שבעת ימים. אבל שבועות הוא לא כך, ובו נשאר רק הבחינה של חג הקציר, היום האחד הזה שאין בו מצד עצמו זכר ליציאת מצרים. הצד ההיסטורי של חג השבועות הוא לא יציאת מצרים אלא מעמד הר סיני, קבלת התורה. בשלושת הרגלים יש חיבור של השנה השמשית והשנה הירחית. כלומר, הצד החקלאי מול הצד ההיסטורי הלאומי, וזה מה שמחבר את שני הדברים. חג הפסח הוא חג האביב, השעורה הבשלה, ומצד שני הוא זכר ליציאת מצרים. חג הסוכות הוא חג האסיף החקלאי ומאידך הוא זכר לסוכות המדבר. חג השבועות הוא חג קציר החיטים ומבחינה היסטורית הוא העניין של מתן תורה. מתן תורה זה סיפור שונה לעומת פסח וסוכות הקשורים ישירות ליציאת מצרים. חג השבועות מבטא מהבחינה הזאת עניין אחר אותו נסביר כעת.
השבע והשמונה, ה- 49 וה- 50
אפשר היה להסביר בצורה פשוטה שאנו חוגגים את חג השבועות כחג הקציר ואנו באמת צריכים לספור שבעה שבועות. מדוע שבעה שבועות? כי אנו באמת חוגגים בלי קשר ישיר לפסח את הקציר, והקציר עצמו אורך שבעה שבועות. מתחילים בקציר השעורים, מאכל הבהמה שתמיד קודם למאכל העדין יותר, המאכל האנושי, וזה לוקח שבועות של קציר. כפי שאומר הנביא ירמיהו (ירמיהו,ה',כ"ד):
וְלֹא אָמְרוּ בִלְבָבָם נִירָא נָא אֶת ה' אֱלֹהֵינוּ הַנֹּתֵן גֶּשֶׁם וירה יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ בְּעִתּוֹ שְׁבֻעוֹת חֻקּוֹת קָצִיר יִשְׁמָר לָנוּ:
יש את שבועות הקציר. זו חוקה כזאת והקב"ה שומר לנו את זה. לא כתוב כאן כמה שבועות יש קציר. מדוע לא נאמר כמה שבועות? יש רק סיבה אחת לפיה נוכל להבין מדוע לא צריך לומר כמה שבועות, והיא שזה כתוב כבר במילה "שבועות". עניינה של מילה זו היא בשבע. מהחל חרמש בקמה אנו סופרים שבעה שבועות. כיוון שאנו רוצים להגיע לחג הקציר, זה יכול להיות אפילו במנותק מפסח. לאחר שבעה שבועות מגיעים מקציר השעורים לקציר החיטים. זה בניגוד לשבעת הימים של חג הסוכות שבא לקשר אותו לחג המצות עצמו.
אבל יש עניין נוסף. מה מבטא המספר שבע בהקשר של החגים והמועדים? שבע מבטא את סיום התהליך. יש לנו שישה ימים והיום השביעי הוא שבתון, הגעה אל התכלית. אנו מגיעים לקראת ובסוף מגיעים אל התכלית. אם כך, מה מבטא המספר שמונה? המספר שמונה מבטא התחלה חדשה. עברנו תהליך, הגענו לשיאו, ומכאן אנו מתחילים תהליך חדש, רק שהוא בדרגה גבוהה יותר, לכן הוא מעל הטבע, כי הוא מבטא התחלה חדשה.
יוצא כאן דבר מאוד מעניין. בחג הסוכות יש שבעה ימים. שמיני עצרת מבטא התחלה חדשה. זה מאוד מובן, כי אם חג הסוכות מבטא את סוף השנה, סיימנו אותו ואנו מתחילים משהו מחודש, פתיחה חדשה – שמיני עצרת. רעיון מקביל לזה יש אם ניקח את זה בכפולות ונספור שבע יחידות. אם אנו מדברים על שמיטות, יש שמיטה, ויש גם ספירה של שבע שמיטות, שלאחריהם מגיע היובל. היובל מבטא שהגענו אל השיא, עשינו שבעה מחזורים שלמים ועכשיו אפשר להתחיל מחדש ברמה גבוהה יותר. לכן משחררים את העבדים והנחלות חוזרות. המספר חמישים הוא אותו רעיון של המספר שמונה. אחרי שבע מגיע שמונה ואחרי שבע כפולות של שבע מגיע חמישים.
בחג השבועות, אם אנו סופרים שבעה שבועות אנו חוגגים את היום הארבעים ותשעה. זו בחינה מסוימת של סיומת. זה מה שנאמר בספר דברים, והנקודה שם היא על השבע. אין שם כלל יום חמישים. היום ה- 50 והשבעה שבועות זה כמעט תרתי דסתרי. אצלנו כתוב אחרת, שסופרים את היום החמישים. הדגש בפרשה שלנו הוא שמתחילים לספור "ממחרת" – אחרי. לא כתוב אצלנו כלל שסופרים שבעה שבועות, משום שאז היינו נעצרים ביום הארבעים ותשעה, כמו בספר דברים. מהבחינה הזאת חג השבועות מבטא סיומת של תהליך. הסיומת היא כמו שבת. אבל אצלנו לא נאמר שסופרים שבעה שבועות, אלא נאמר שסופרים "שבע שבתות … עד ממחרת השבת השביעית". אצלנו הדגש הוא במילה "ממחרת". כלומר, לא מדובר על חג השבועות אלא על חג הביכורים. הביכורים מבטאים את ההתחלה החדשה. לכן המנחה כאן היא מנחה חדשה. אצלנו הרעיון הוא ההתחדשות. לכן זה ממחרת ולכן זה חמישים יום. לא מזכירים את השבועות, אלא הרעיון הוא דווקא השבתות, משום שאנו רוצים להגיע לא אל השבת אלא אל מחרת השבת. ודאי וודאי שהשבת כאן היא יום טוב, כפי שחז"ל אומרים. אעפ"כ התורה נוקטת בלשון הזאת לבטא שאנו רוצים להגיע אל אחרי השבת.
שבעה שבועות או שבע שבתות?
אמרנו שפסח הוא מן בחינה של שבת. כאשר אנו סופרים, יש הבדל גדול אם נספור שבעה שבועות או שבע שבתות. אם סופרים שבע שבתות, אנו רוצים להגיע אל תכלית התכליות, היום החשוב הוא רק השבת, יש משמעות רק לבחינה של השבת ולא לשאר הימים. השבת מופיעה רק ככותרת. הגר"א מסביר שגם הפתיחה של פרשת המועדים היא לא שבת. "ששת ימים תעשה מלאכה" – אלו הימים הטובים – פסח, שביעי של פסח, שבועות, ראש השנה, סוכות ושמיני עצרת. אלו ימים בהם מותרת מלאכת אוכל נפש. אבל יש חג נוסף – יום הכפורים, שהוא "שבת שבתון", יום בו אסור לעשות כל מלאכה. בעומק זו בדיוק הנקודה. השבתון בכל הפרק הזה הוא לא שבת, אלא כפי שחז"ל אומרים שיום טוב נקרא שבת, וממחרת השבת – הכוונה היא ממחרת הפסח. התורה מדגישה שצריך לעבור שבע שבתונים כדי שנוכל להגיע אל ממחרת השבת, היום החמישים. אבל אם אנו סופרים שבעה שבועות, יוצא שאנו סופרים עוד שבוע ועוד שבוע. כל יום ויום חשוב כאן. יש בחינה אחת שפסח הוא כולו שבת וסופרים שבע שבתות. אם אפשר היה לעשות את חג השבועות לאחר שבעה ימים, היו עושים אותו כמו בסוכות, ששמיני עצרת חל לאחר שבעה ימים. אבל זה צריך להיות אחרי שבעה ימים של שבתונים, ולכן חייבים לחכות שבעה שבועות.
אבל יש בחינה אחרת. ימי הפסח מלמדים אותנו באתב"ש על שאר המועדים. יש משמעות לכל יום ויום של פסח. זו המשמעות שכל יום של פסח מקבל שבעה ימים, ואנו כאילו חוגגים שבעה ימים את יום ראשון של פסח, שבעה ימים את היום השני של פסח וכו'. סה"כ זה לוקח שבעה שבועות. זה בניגוד לסוכות שם יש רק יום אחד לכל יום, ולכן חוגגים רק שבעה ימים ואין יותר. בפסח יש דבר נוסף שמסבך את העניינים. שביעי של פסח נקרא עצרת – מתכנסים ומתחילים מחדש. ואיך זה בשביעי של פסח? משום שבשביעי של פסח יש גם כן התחלה חדשה. שביעי של פסח הוא תחילת הכניסה לארץ. בקיעת ים סוף היא תחילת הכניסה לארץ. לעומת זאת ששת הימים הקודמים הם היציאה ממצרים. לכן חומות המים שנפלו על המצרים בשביעי של פסח חוזרות שוב בכניסה לארץ, בכיבוש הראשון בנפילת החומות על אנשי יריחו בשביעי של פסח. זו התחלה חדשה – מגיעים אל הארץ.
היחס בין תיאורי החומשים השונים
התורה כותבת בחומשים שונים רעיונות שונים. גם היובל וגם שמיני עצרת וגם היום החמישים הם אותו רעיון בדיוק. אבל היובל לא מופיע בספר שמות ובספר דברים. בספר דברים התיאור הוא של חג השבועות, ולכן מדובר על היום הארבעים ותשעה. שם לא מוזכר היום החמישים וגם לא מוזכר היובל. יש שמיטות אך אין עניין של יובל. כמו כן, לא מופיע גם שמיני עצרת. יש בחינה להבין שחג הסוכות הוא שבעה ימים בלבד. ספר ויקרא מדבר על הבחינה המיוחדת הזאת דווקא של ההתחלה החדשה. לכן יש יובל ויש שמיני עצרת ויש יום החמישים. מהבחינה הזאת זה הרעיון של חג השבועות כעצרת, כיום אחד. באו חז"ל ואמרו שיש כאן התחלה חדשה. בשביעי של פסח ההתחלה החדשה היא של ארץ ישראל ועצרת זו ההתחלה החדשה של תורת ישראל. ההתחדשות המיוחדת הזאת שמקבלים תורה באה לידי ביטוי ביום המיוחד של חג העצרת שבא ממחרת.
במערכת המועדים הזאת יש מורכבות גדולה, בחינות שונות ומורכבות. התורה כותבת לנו אותן במקומות שונים, כאשר בכל מקום הדגש הוא על הפן המיוחד שיש בו. באה התורה בסופו של דבר ואומרת שמחברים את זה יחד. אנחנו סופרים ארבעים ותשעה ימים ללא היום החמישים. בזה אנו מבטאים את חג השבועות – שבעה שבועות, ואנו חוגגים את היום החמישים. כך אנו מבטאים את שני הדברים יחד. ספר במדבר אומר לנו שיש חיבור ובסופו של דבר זה יהיה אותו היום. השבועות של הקציר שלכם והשבתון של הקב"ה, הדברים הללו מתחברים יחד (במדבר,כ"ח,כ"ו):
וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים בְּהַקְרִיבְכֶם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַה' בְּשָׁבֻעֹתֵיכֶם מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ:
יום הביכורים והמנחה החדשה – זה הרעיון של ספר ויקרא.
בשבעותיכם – זה קשור לרעיון של ספר דברים.
יש מנחה חדשה לה' וזו הבחינה של שבתון. מקרא קודש יהיה לכם זה הצד שלכם – הקציר שלכם, העבודה שלכם. מתברר שיום הביכורים ושבועותיכם בסופו של דבר זה אכן אותו החג בדיוק.
1 להרחבה בעניין זה, עיין בשיעור על חג הסוכות – שתי בחינות בחג הסוכות – ה'תשס"ה.