מה האלטרנטיבה?

האמת העולה מן הפסוקים בפרשתינו היא כל כך פשוטה, ואף על פי כן היא נראית רחוקה¹:

אם בחקתי תלכו… וישבתם לבטח בארצכם. ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד והשבתי חיה רעה (=פלסטינאים) מן הארץ וחרב לא תעבר בארצכם…
ואם לא תשמעו לי… ונגפתם לפני איביכם ורדו בכם שנאיכם ונסתם ואין רדף אתכם.

הכל ניסה עם ישראל לעשות מול אויביו. חיפש דרכים לשלום, נתן בהם אמון עד כדי נתינת כלי נשק לידיהם, החזיר שטחים "כבושים", דיבר ודיבר ועשה ועשה, והנה הגענו למה שהגענו.
רק דבר אחד לא ניסינו. לטפל בעצמינו… לחזור לעצמנו. להאמין בכחו ובנצחיותו, בחסנו ובנחישותו של עם ישראל, הבאים מכח אמונתינו בה' יתברך ובתורתו. עוד לא ניסינו לראות מה יקרה אם בחקתי תלכו…

זו האלטרנטיבה!

ברגע שיחזור עם ישראל לעצמו באמונה ובנחישות, ילמדו אויבנו שאין כל טעם בטרור ובהתאבדות. יבינו שזה לא יעזור להם. כל כחם הוא מההתלבטויות שלנו. "המזיקים נבראו בין השמשות". חוסר הבירור של הדברים אצלנו הוא הנותן דלק לטרור.
ככה זה בחינוך ילדים, בלימוד התלמידים ולהבדיל בטיפול בחיות (אדם) ובאויבים. כל אחד יודע שאם יברח מן הכלב, הכלב ירדוף אחריו, ואם יעמוד כנגדו הכלב יברח.
עם צלם אלוקים אפשר להיכנס גם לגוב האריות.
שם ה' שבקרבנו יביא ליראה מפנינו.

וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך².

ואז לא תהיינה שאלות. המיליונים כבר ימצאו לאן ללכת וכיצד להתנהג. כך הוכרע מאבקו הראשון של העם עם אויביו, כדלהלן³.

"וילך אל ארץ" – כחה של נחישות

בספר הכוזרי כתב⁴:

ועל הארץ ההיא נפלה הקנאה בין יעקב ובין עשו בדבר הבכורה והברכה, ולסוף נדחה עשו, על אף גבורתו, מפני יעקב, עם כל חולשתו.

מדוע נדחה עשו ובאיזו פרשה נאמרו הדברים?
בסוף פרשת "וישלח" תוך תיאור תולדותיו של עשו נאמר⁵:

ואלה תלדות עשו הוא אדום. עשו לקח את נשיו מבנות כנען את עדה בת אילון החתי ואת אהליבמה בת ענה בת צבעון החוי. ואת בשמת בת ישמעאל אחות נביות. ותלד עדה לעשו את אליפז ובשמת ילדה את רעואל. ואהליבמה ילדה את יעיש ואת יעלם ואת קרח אלה בני עשו אשר ילדו לו בארץ כנען. ויקח עשו את נשיו ואת בניו ואת בנתיו ואת כל נפשות ביתו ואת מקנהו ואת כל בהמתו ואת כל קנינו אשר רכש בארץ כנען וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו. כי היה רכושם רב משבת יחדו ולא יכלה ארץ מגוריהם לשאת אתם מפני מקניהם.

התורה מדגישה את קישורו של עשו לארץ כנען. נשיו בניו וכל רכושו הם מארץ זו. התורה גם מאריכה בפירוט הדברים שעשו לקח עימו בעזבו את הארץ.
לאן כל כך התאמץ עשו ללכת?
על כך אומרת התורה "וילך אל ארץ" ומפרש רש"י:

וילך אל ארץ – לגור באשר ימצא.

מדוע הולך עשו? על כך אומרת התורה:

ולא יכלה ארץ מגוריהם לשאת אתם מפני מקניהם.

הסבר זה אינו מובן, במיוחד לאור האריכות והדגש על קשריו של עשו לארץ כנען. הלא עשו נשא נשים מבנות כנען ובניו נולדו בארץ כנען ורכושו מארץ כנען. ואילו יעקב נשיו – מחרן, בניו- מחרן, רכושו – מחרן, ואם אין מקום מרעה לשניהם על מי לעזוב לפי שורת הדין וההגיון? ומדוע לא השתמש עשו בכוחו לאכוף את צדקתו?
רש"י מסביר:

ולא יכלה ארץ מגוריהם – להספיק מרעה לבהמות שלהם. ומדרש אגדה 'מפני יעקב אחיו', מפני שטר חוב של גזירת (ט"ו, י"ג) 'כי גר יהיה זרעך', המוטל על זרעו של יצחק, אמר אלך לי מכאן, אין לי חלק לא במתנה שנתנה לו הארץ הזאת, ולא בפרעון השטר. ומפני הבושה, שמכר בכורתו.

לכאורה היה רש"י צריך להביא את מדרש האגדה על המילים "מפני יעקב אחיו", שאותם דורש המדרש, ולא על המילים "ולא יכלה ארץ מגוריהם", אך רש"י הרגיש שהשאלה מתעוררת דווקא כאן, כשהתורה נותנת הסבר שהוא כשלעצמו אינו מספק.

מדוע עשו הולך לחפש לו מקום אחר על המפה?
עשו הולך מארץ ישראל "מפני יעקב אחיו" – מפני שראה את נחישותו של יעקב לשבת בארץ כנען. כשיעקב בא אל ארץ כנען, וברור לו שזהו מקומו וזוהי ארצו, עשו מבין לבד שהוא צריך לוותר.
זהו עומק המדרש שמביא רש"י:

מפני שטר חוב של גזירת (ט"ו, י"ג) 'כי גר יהיה זרעך', המוטל על זרעו של יצחק, אמר אלך לי מכאן, אין לי חלק לא במתנה שנתנה לו הארץ הזאת, ולא בפרעון השטר.

עשו אינו מוכן להקריב בשביל ארץ ישראל, וברגע שיעקב מגיע הוא מבין שאין זה מקומו. התירוץ שהוא אמר, לאחרים ובודאי גם לעצמו, הוא שאין מספיק מקום בארץ לרכושם הרב, וזו הסיבה שכתבה התורה, אך המדרש חושף את עומק מחשבתו של עשו.

הלימוד מכאן לדורנו הוא חשוב ויסודי.
המאבק הראשון על ארץ ישראל הוכרע ללא קרב. נחישותו של יעקב היא שהכריעה את המאבק לצידו.
כאשר עם ישראל נחוש בדעתו שזהו מקומו וזוהי ארצו, אויביו מפנים את השטח, ומחפשים להם מקום אחר לגור בו. אך כל עוד עם ישראל מהסס ומתלבט האם זוהי אכן ארצו או שמא יש מקום לעמים אחרים בארץ – זוקפים האויבים ראש.
תפקידם של האויבים הוא לגרום לנו לבירור מעמיק יותר של תפקידנו בעולם ושל מקומה של ארץ ישראל בחייו של עם ישראל. אין הדבר תלוי אלא בנו וברצוננו. ברגע שיחליט עם ישראל שזה מקומו המוחלט ימצאו אויבנו את התירוצים מדוע לא טוב להם כאן.

לא קלה דרכנו

אין צורך להרחיב על מצבו הקשה של עם ישראל: הפיגועים הרבים, הכבוד הלאומי המושפל עד עפר, הבלבול האוחז את הציבור, המוראל הנמוך – אלו רק חלק מהדוגמאות.
מהו תפקידנו בימים אלו? כיצד עלינו להתייחס למאורעות העוברים עלינו?
התחושה הראשונית לאור ההתבוננות במציאות היא קשה.
איננו יכולים להתעלם מכך שמדינת ישראל קמה על גביהם של מעשי רשע רבים, שהיו שותפים להקמתה. הן רשע כלפי שמיא – כפירה ופריקת עול, נתינת חינוך כפרני לעולים חדשים וכדו', והן רשע כלפי הבריות.
לעיתים נדמה, שכל האמיתות עליהן חונכנו, כדוגמת "בונים בחול ואחר-כך מקדשים", האמיתות שלאורן נבנים הכלים על ידי אנשי החול, ואנשי הקודש יִצקו את התוכן בשלב השני, אמיתות אלה נראות פשטניות ואינן עומדות במבחן המציאות המורכבת. איננו יכולים להתעלם מתהליך לידתה של המדינה – "כל האומר הקב"ה ותרן יוותרו חייו"⁶ וכיצד ניתן ליצוק תוכן רוחני לכלי מקולקל?
נראה, שבדברי ה"לשם שבו ואחלמה" ניתן למצוא כיוון שינחה אותנו בצורת ההסתכלות וההתמודדות במצבנו זה.
אלו הם דברי בעל הלשם⁷:

"מתחילת ברייתו של עולם צפה הקב"ה במעשיהן של צדיקים ובמעשיהן של רשעים. אבל איני יודע באיזה מהם חפץ אם במעשה אלו ואם במעשה אלו. כיון דכתיב 'וירא אלקים את האור כי טוב' הוי אומר במעשיהן של צדיקים ואינו חפץ במעשיהם של רשעים" (בראשית רבה פרשה ב', ה'). וע' במפרשים שטרחו מאד בדברי המדרש הזה… והנה הוא מובן על פי דברינו כי מאחר שתכלית הבריאה שהוא בשביל התיקון דלעתיד אשר לימות המשיח ולחיי העולם הבא, הנה הוא יעשה על כל פנים שיתוקן הכל על ידי העונשים גם כן, כי על ידי כל התלאות שבהעולם הזה והעונשים אשר לאחר מיתה יתבטל הרע כולו ויכלה כל הטומאה והזוהמא ויהיו כל העונשים גופה גם כן לסיבה גדולה להתיקון העתיד ולהגילוי דטוב הצפון וכנ"ל, אם כן שמא יאמר אדם שילך באיזה דרך שירצה כי אין רצונו של הקב"ה בזה יותר מבזה מאחר שתכלית הכוונה הרי יעשה על כל פנים. לכן אמרה התורה 'ובחרת בחיים', כי רצונו של הקב"ה הוא רק שיעשה התיקון אשר בתכלית כוונתו ית"ש על ידי קיום התורה והמצוה דוקא.

נבאר מעט את דבריו.
מתחילת ברייתו עומדות בפני העולם שתי דרכים: הדרך הטובה, מעשיהם של צדיקים, והדרך הקשה, מעשיהם של רשעים, ושתי הדרכים הללו מובילות לאותו יעד – אל תיקונו השלם של העולם. ניתן ללכת בדרך הטובה – קיום התורה והמצוות, קידום העולם לקראת תכליתו בצורה חיובית ובונה, וניתן ללכת גם בדרך הקשה, דרכם של פושעי ישראל – ואז הדרך אל היעד מלאה בעונשים ובמהמורות, אך גם היא מגיעה לאותו מקום.
התורה מצוה אותנו: "ובחרת בחיים" – עלינו לבחור בדרך הטובה, דרך החיים, ולא בדרך הקשה.
התבוננות בהיסטוריה מלמדת, לצערנו, כי מאז ומעולם נבחרה הדרך הקשה.
אדם הראשון היה קרוב ביותר אל התיקון, והוא בחר בדרך הקשה והארוכה.
מתן תורה היה הזדמנות נוספת לתיקונו של העולם, ועם ישראל חטא בעגל ושוב צעד בדרך הקשה.
עם ישראל בפתח כניסתו לארץ בחר ללכת בדרכם של המרגלים וגרם בכיה לדורות, גלות וחורבן.
עם ישראל נכנס לארץ, בנה את בית המקדש הראשון והיה יכול להגיע אל המנוחה ואל הנחלה, ובית המקדש חרב.
לפני כמאה שנה החלה התעוררות לאומית, עליה לארץ – הדבר המתבקש הוא שנבחר בדרך הטובה, ואנשי התורה יובילו את המהלך, וכך כל התהליך יבנה בקדושה ובטהרה. לצערנו לא כך היו פני הדברים. אנשי התורה עמדו מהצד ונתנו לאנשים רחוקים מתורה להוביל את התהליך, שאת פירותיו אנו קוטפים היום.
כעת, שוב אנו עומדים בפני פרשת דרכים. האם נדע לבחור בדרך הטובה?
טרם נרחיב בתפקידנו בעת הזאת, יש להבין מדוע גם בחירה בדרך הקשה מובילה לאותו מקום אליו מובילה הדרך הטובה?
מובן ש"לא איש אל ויכזב" וכל אשר יעד הקב"ה לעולמו יקום ויהיה. את הדרך נתן הקב"ה ביד האדם לבחור בטוב או ברע.
אמנם גם הדרך הקשה היא חלק מעולמו של הקב"ה, ו"אין עוד מלבדו" – אפילו מעשים המכחישים כביכול את מציאותו יתברך.
ישנן כמה אמירות בחז"ל, המלמדות אותנו את ההתייחסות למעשיהם של ישראל, "'וירח את ריח בגדיו' – ריח בוגדיו"⁸, וכן "פושעי ישראל שמלאים מצוות כרימון"⁹. ביאור הדברים הוא, שלכל אדם ואדם מישראל ישנה נקודת הסגולה הפנימית, הקיימת בו מכח בחירת הקב"ה בעם ישראל. כיון שנקודה זו היא פנימית ביותר, הרי שהיא כוללת את כל מעשיו של האדם. מעשיהם של ישראל נובעים תמיד מכח אותה סגולה אלוקית, ולכן גם הבוגדים שבעם ישראל נותנים ריח, וגם פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון. כיון שכך, הרי שגם הבחירה בדרך הקשה היא חלק מאותה סגולה, ולכן היא מובילה אל התיקון.
מובן, שאין אנו מסתפקים בכך. אנו צריכים לבחור בדרך הטובה, בדרך צדיקי ישראל ולא בדרכם של פושעי ישראל.
את משמעות הבחירה בדרך הקשה אנו רואים מול עינינו יום יום, וננסה להרחיב מעט במשמעות הרוחנית של הדברים.
מפורסם הדבר, שקודם ביאת משיח בן דוד יגיע משיח בן יוסף, שתפקידו הוא בנית הצד הגשמי¹⁰.
הרב קוק זצ"ל זיהה את משיח בן יוסף כתקופה, הבונה את הצד המעשי של מלכות ישראל¹¹: "בתור עקבא דמשיח בן יוסף, נתגלה חזיון הציונות בדורנו".
בחז"ל מובא בכמה מקומות שמשיח בן יוסף עתיד להיהרג במלחמתו נגד ארמילוס הרשע. פירוש הדבר, על פי דברי הרב קוק זצ"ל, הוא התפוררות המדינה והעשיה הציונית כולה, ח"ו, ועל גבי חורבותיה תיבנה מלכותו של משיח בן דוד.
לא ניתן לשער כמה סבל, צער וייסורים כלולים בהריגתו של משיח בן יוסף. כל הצרות שאנו עוברים עכשיו הן כאין וכאפס לעומת מה שעתיד לקרות אם יהרג משיח בן יוסף ח"ו, אם כל המפעל שנבנה בארץ ישראל יתרסק בקול רעש גדול.
ואכן, הגר"א (וכן מובא בשם הרמח"ל בספרו אדיר במרום) אמר שניתן לבטל את הגזירה על מותו של משיח בן יוסף. בספר "קול התור" שכתב ר' הלל שקלובר תלמיד הגר"א מתואר בהרחבה רבה עניינו של משיח בן יוסף, תפקידו, פעולותיו וכדו'. בענין הצלתו של משיח בן יוסף נאמר שם¹²:

…יחד עם כל פעולתנו ביעודו דמשיח בן יוסף מצוה וחובה רבה עלינו להתפלל הרבה בעד חייו והצלחתו של משיח בן יוסף, שבו צפון כל קיומו בסוד "שארית יוסף", ושעל ידו קבוץ גלויות, על משיח בן יוסף התחתון שבכל דור ודור – שלא יהרג על ידי ארמילוס הרשע, שלא ימות לפני שהוא מוציא לפועל את שליחותו הקדושה בשלימות, שיחזיק מעמד נגד ארמילוס המבקש להכשילו בכל דרכיו, שיחזיק באמונתו את שליחותו הקדושה והאדירה עד יומו האחרון… הרבה תפילות התפלל דוד המלך ע"ה בעד משיח בן יוסף שלא ימות…
במעשינו ובתפילותינו נבוא לעזרתו של משיח בן יוסף…
כל הפעולות של קבוץ גלויות בארץ ישראל בכלל ובירושלים בפרט וכל פעולה כללית ופרטית בכל צעד ושעל של הכלל והפרט תלויה בקיומו ובהצלחתו של משיח בן יוסף…

מובן, אם כן, מהי המשמעות הקשה של מותו של משיח בן יוסף, של חורבן המדינה ח"ו, העלול להיגרם מבחירה בדרך הקשה. מובנת ביתר שאת חשיבותה של הבחירה בדרך הטובה.
וכאן נשאלה השאלה: האם בידינו הדבר, להשפיע על עם ישראל לבחור בדרך הטובה?
מתוך דברי בעל הלשם נוכל ללמוד את הדברים¹³:

וזהו שאמרו בסנהדרין (צ"ח א') "אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או בדור שכולו חייב". ע' בהגר"א בתיקונים (תיקון ס"ט קכ"ו ע"א) מה שאמר, 'ודאי אופן השני'. והרי לנו דימות המשיח אינו תלוי בזכות ומעשים כלל. וכן שם בסנהדרין (צ"ו סע"ב) בפלוגתא דר' אליעזר ור' יהושע ואמר ר' יהושע חינם נמכרתם ולא בכסף תגאלו לא בתשובה ולא במעשים טובים ושקלו וטרו בזה ר' אליעזר ור' יהושע ולבסוף שתק ר' אליעזר כמו שמבואר שם והרי הודה ר' אליעזר גם כן לר' יהושע שהגאולה העתידה אינו תלוי בתשובה ובמעשים טובים כלל. וכן כתב רמב"ן בפ' האזינו שהבאת גאולה העתידה אין בה תנאי בתשובה ועבודה אלא שהיא מובטחת לבוא על כל פנים ע"ש. ומה שנמצא בכמה אגדות שתלוי בתשובה. הנה הוא על פי מה שאמרו שם בסנהדרין (קי"א א') כי אחד מעיר מזכה כל העיר כולה ושנים ממשפחה מזכין כל המשפחה כולה. וכן הוא מבואר במדרש הנעלם (בזוהר חדש פ' נח סמוך לסופו) שאמר שם ר' אליעזר בפירוש כי הגם שהכל תלוי בתשובה אך אי יחזרון בתשובה אפי' חדא כנישתא בזכותם יתכנש כל גלותא ע"ש¹⁴. ובאמת הרי ישנם כמה צדיקים בכל דור ודור על כל פנים.

ביאור דבריו: על פי הגר"א, בן דוד יבוא "באופן השני", כלומר בדור שכולו חייב, וכן מבואר בכמה מקומות שהגאולה אינה תלויה במעשיהם של ישראל אלא תבוא בזכות "ברית אבות", שאינה תמה לעולם¹⁵. אמנם, ישנם בחז"ל התבטאויות שהגאולה תלויה בתשובה ובמעשים טובים, ואותם מבאר בעל הלשם על פי דברי הגמרא והזוה"ק, שאינה תלויה בחזרה של כל ישראל אלא של "חדא כנישתא" – ציבור אחד.
ציבור אחד שחוזר בתשובה, שבוחר בדרך הטובה, יכול להטות את הכף לטובה, ולזכות את כל עם ישראל. איננו יודעים את שיעורו של אותו ציבור – בכל אחד ואחד תלוי הדבר. כל מי שנוגע המצב ללבבו צריך להתעורר ולעשות את אשר מוטל עלינו בעת קשה כזו.
ראשית, חיזוק כח העמידה של עם ישראל בכלל ושל מתיישבי יש"ע בפרט. נראה, שהתשובה שלנו לעוצמה שמופיעה במעשי המתאבדים, היא החיים של ישובים שלמים, משפחות רבות, במצב כל כך קשה ומסובך מבלי להישבר. קיום חיי השגרה היומיומיים תוך ידיעת המצב הביטחוני מבטאים גילוי גבורה נעלה, ואין ספק שזכותם מגינה על עם ישראל בעת כזו.
עלינו לעסוק בחיזוק כח העמידה של עם ישראל כולו. המצב הקשה גורם לרבים לחפש את דרכם, לחפש תשובות גדולות לשאלות הקיום. עלינו להיות ערים לכך ולהקרין עוצמה, וכן לענות תשובות למבקשי דרך כאשר אנו נדרשים לכך.
על כל אחד מאיתנו מוטלת החובה, במקום בו הוא נמצא, לבחון את דרכו ולראות היכן הוא יכול להוסיף אור. אור תורה, בלימוד תורה, בהעמקה בדברי התורה. אור מצוות ומעשים טובים, אור אהבת ישראל ועוד ועוד.

נסיים בדברי הרב זצ"ל המבאר כיצד בוחרים בדרך הטובה בלימוד התורה¹⁶:

"…לעולם לא נוכל להתעלם מהתרופה הכללית הכוללת את הכל, ושעזיבתה היא שגרמה לנו את נפילתנו, והוא הדבר מה שאני בעניי ובמר נפשי רגיל לקרא, לשנות ולשלש מאות ואלפים פעמים, עזבנו את נשמת התורה… לתשובה גדולה אנו נקראים, לתשובה מאהבה ולכל מכשיריה, דוקא בעת משבר וסכנה עצומה, צריכים לקחת את המעולה שבתרופות, רדיקלים אנו מוכרחים להיות, בפשרות למחצה לשליש ולרביע מאומה לא נתקן… ובכל זמן שאנו נדדים, נשחטים ונטבחים, כצבאות וכאילים, על אשר אין אנו מכירים את תפקידנו, באים אנשים קטנים ומצומצמים, ומרפאים אותנו ברפואות קרות מכל המינים, ואת סם-החיים העיקרי, אותו מניחים בקרן זוית. אלה מתוך טמטום הלב וקטנות-אמנה, ואלה מתוך גאוה וחסרון-ידיעה, ועוד הפעם חושבים שהגדלת תורה והאדרתה כשתהיה באותו המובן הצר והיבש… שזו תהיה גם כעת התרופה הכוללת לכל מכאובותינו הרבים…".

---

¹ ויקרא כ"ו ציטוטים מפסוקים ג'-י"ז.
² דברים כ"ח י'.
³ מכאן ואילך מובאות שתי שיחות שפורסמו באתר: "וילך אל ארץ" – כחה של נחישות לפרשת וישלח ה'תשס"ב ו"לא קלה דרכנו" – שיחת אקטואליה שפורסמה באתר באדר ה'תשס"ב.
⁴ מאמר ב', י"ד.
⁵ בראשית ל"ו, א'-ז'.
⁶ בבא קמא נ' ע"א.
⁷ ספר "הקדמות ושערים", שער ו' פרק ח'.
⁸ ילקוט שמעוני תורה רמז קט"ו.
⁹ עירובין י"ט ע"א ועוד.
¹⁰ להרחבת הדבר עי' בשיחה לפרשת ויגש – "משיח בן יוסף ומשיח בן דוד" המתפרסמת באתר.
¹¹ מאמרי הראי"ה, "המספד בירושלים", עמ' 98.
¹² עמ' תע"ח בהוצאת הרב כשר, ועי' גם בעמ' תס"ו.
¹³ שער ו' פרק ט'.
¹⁴ לפנינו דוגמא למה שכתב הרב באג' ק"ג (עמ' קכ"ו): "וכבר כתב רמ"ע מפאנו, שכל מקום שיש 'שתיק רב' היה בזה ענין נסתר…". גם כאן, שתיקתו של ר' אליעזר בתלמוד הבבלי אינה מבטאת חזרה מדבריו, אלא מבטאת שתשובתו היא עמוקה ופנימית, והיא מתבטאת בדברי הזוה"ק, שאמנם הגאולה תלויה בתשובה, אך רק של "חדא כנישתא".
¹⁵ עי' שבת נ"ה ע"א תוס' ד"ה "ושמואל".
¹⁶ אגרות הראי"ה, תפ"ג.

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם *

אימייל *