לחיות עם פרשת השבוע – על מה המלחמה?

הרב יהושע ויצמן
י׳ במרחשוון ה׳תשפ״ד
 
25/10/2023

פרשת שבוע

בפרשת השבוע אנו קוראים על מלחמת ארבעת המלכים נגד החמישה. בימים אלו, נראה שזו הצורה שבה התורה קוראת לנו "לחיות עם פרשת השבוע".
האר"י הקדוש (בשער הפסוקים לפרשת לך לך) עוסק בהרחבה במשמעותה הרוחנית של מלחמה זו. דבריו מאירים את המאבק מול הטרור, וכיצד יש להילחם בו, בסייעתא דשמיא.

בתקופתו של אברהם העולם עובר תהליך של תיקון. אברהם מבטא את יציאת העולם מאלפיים שנות תוהו וכניסתו לאלפיים שנות התיקון. זהו הרקע למלחמה המלכים.
האר"י מבאר, שהדברים קשורים לענין נוסף – שם הוי"ה ומילויו. יש כמה דרכים של מילוי לשם הוי"ה. למשל את האות ה אפשר לכתוב: ה"א, ה"ה, ה"י.
כאן עוסקים במילוי: יו"ד, ה"ה, ו"ו, ה"ה. הגימטריא של המילוי הזה היא נ"ב, כפול משם הוי"ה, והוא נקרא שם ב"ן. יש בו תשע אותיות, וכנגדן תשעת המלכים. האותיות מחולקות לאותיות השורשיות – אותיות שם הוי"ה, שהן 4 אותיות, ואותיות המילוי, שהן 5 אותיות.
בשלב של התיקון שבו עוסקת הפרשה, ארבעת המלכים הופיעו כבר בצורה מתוקנת. אחת הדרכים של תיקון היא: לבושים, להלביש את האור. "עוטה אור כשלמה" – כשעוטפים את האור אפשר לקבל אותו. אין אנו יכולים להסתכל בשמש. אך אם נלביש את עינינו במשקפי שמש ונצמצם את האור המגיע לעינינו – נוכל להביט בשמש.
מיעוט האור על ידי הלבשתו יוצר מציאות של תיקון, שבה אפשר לחיות עם האור הגדול – ולהתקיים.
הלבוש הוא סוג של מסגרת. מדינה גם היא לבוש. יש רעיונות גדולים ומרוממים של עם ישראל: "אתם עדי נאום ה' ואני אל", "עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו". האידיאלים הגדולים צריכים להתלבש במדינה, עם כנסת וממשלה, אנשים טובים יותר וטובים פחות, משטרה ובית משפט. המסגרת מלבישה על האורות הגדולים והם מופיעים בצורה קטנה יותר. לעתים המסגרת עלולה להשכיח את האור, וכך אנו מוצאים אנשים שעוסקים בהישרדות פוליטית בלבד. השאיפה היא לחיות את האורות הגדולים – בצורה מלובשת.
כפי שאמרנו, ארבעת המלכים היו בשלב של תיקון, ואילו חמשת המלכים עדיין לא ניתקנו. אם הצורה המתוקנת זו מדינה, הצורה שאיננה מתוקנת היא ארגון טרור.
אפשר להמחיש את ההבדל על ידי מציאות, שלצערנו מתרחשת פעמים רבות. חייל עומד בש"ג של בסיס צבאי. הוא "מלובש" בקסדה ובשכפ"ץ, ויש לו נשק ואפוד עם תחמושת. והנה מגיע ילד עם כפכפים וגופיה, וזורק עליו אבנים. החייל עולה בקשר מול החטיבה, ומבקש אישור להגיב. כמובן, אוסרים עליו לירות אלא רק לאיים, ולבצע נוהל מעצר חשוד וכו'. הילד צוחק וממשיך לזרוק אבנים.
החייל הוא נציג של מדינה, ולכן הוא כפוף לחוקים ולבית המשפט. ארגון הטרור לא מחוייב לכלום, הוא רוצח בלי אבחנה ובלי שאלות משפטיות או אחרות.
חשוב לציין, שארבעת המלכים וחמשת המלכים היו חלק ממציאות שלילית. גם במציאות השלילית שייך המושג של תיקון. ארבעת המלכים רצו לתפוס לידיהם את אברהם אבינו, כדי שדרכו הם יקבלו את השפע מהצד החיובי. לשם כך הם לקחו את לוט, כדי שאברהם יבוא וילחם לשחרורו וכך הם יצליחו לקחת את אברהם.

בשלב הראשון – הטרור מצליח. חמשת המלכים מורדים בארבעת המלכים. אך בסופו של דבר – בעולם התיקון המדינות המתוקנות מנצחות, ולא ארגוני הטרור. ללא מסגרת ולבוש המציאות חסרה ואין לה קיום. הקיום של המדינה הוא אמנם מסורבל, אבל לטווח הארוך המציאות המתוקנת מנצחת את המציאות שאיננה מתוקנת.

אנו נמצאים כעת במאבק מול הטרור. מטרת הטרור היא להציק. אין זו מלחמה של צבא מול צבא, אלא הטרור עומד מול העם כולו. במצב זה כולנו חיילים. יש חיילים שנלחמים בחזית עם נשק, אך המשימה הרוחנית והנפשית – מוטלת על כלל הציבור.
מול טרור אנו זקוקים לכח עמידה. להיות חזקים ואיתנים, לא ליפול ולא להתבכיין. אנו רואים ברוך ה' את כח העמידה – את רוח ההתנדבות לצבא, גם של אנשים שהיו צריכים לוותר על חיים טובים בחו"ל – והם עזבו הכל ובאו. אנו רואים את האחדות הגדולה שיש בעם ישראל. אין ספק שאויבינו ראו את הקרעים שהופיעו בחברה הישראלית, וחשבו שהם ינצלו זאת. להפתעתם עם ישראל מתלכד בעוצמה גדולה.
המשימה הגדולה של הציבור הוא חיזוק כח העמידה.

יש לעמוד על נקודה נוספת.
נראה, שהפסוקים המתאימים להבנת המציאות שאנו נמצאים בה הם הפסוקים בספר שופטים (ב, כ' – ג', ח'):

וַיִּחַר אַף ה' בְּיִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר יַעַן אֲשֶׁר עָבְרוּ הַגּוֹי הַזֶּה אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶת אֲבוֹתָם וְלֹא שָׁמְעוּ לְקוֹלִי. גַּם אֲנִי לֹא אוֹסִיף לְהוֹרִישׁ אִישׁ מִפְּנֵיהֶם מִן הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עָזַב יְהוֹשֻׁעַ וַיָּמֹת. לְמַעַן נַסּוֹת בָּם אֶת יִשְׂרָאֵל הֲשֹׁמְרִים הֵם אֶת דֶּרֶךְ ה' לָלֶכֶת בָּם כַּאֲשֶׁר שָׁמְרוּ אֲבוֹתָם אִם לֹא. וַיַּנַּח ה' אֶת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה לְבִלְתִּי הוֹרִישָׁם מַהֵר וְלֹא נְתָנָם בְּיַד יְהוֹשֻׁעַ. וְאֵלֶּה הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִנִּיחַ ה' לְנַסּוֹת בָּם אֶת יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ אֵת כָּל מִלְחֲמוֹת כְּנָעַן. רַק לְמַעַן דַּעַת דֹּרוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְלַמְּדָם מִלְחָמָה רַק אֲשֶׁר לְפָנִים לֹא יְדָעוּם. חֲמֵשֶׁת סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים וְכָל הַכְּנַעֲנִי וְהַצִּידֹנִי וְהַחִוִּי יֹשֵׁב הַר הַלְּבָנוֹן מֵהַר בַּעַל חֶרְמוֹן עַד לְבוֹא חֲמָת. וַיִּהְיוּ לְנַסּוֹת בָּם אֶת יִשְׂרָאֵל לָדַעַת הֲיִשְׁמְעוּ אֶת מִצְוֹת ה' אֲשֶׁר צִוָּה אֶת אֲבוֹתָם בְּיַד מֹשֶׁה. וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יָשְׁבוּ בְּקֶרֶב הַכְּנַעֲנִי הַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי. וַיִּקְחוּ אֶת בְּנוֹתֵיהֶם לָהֶם לְנָשִׁים וְאֶת בְּנוֹתֵיהֶם נָתְנוּ לִבְנֵיהֶם וַיַּעַבְדוּ אֶת אֱלֹהֵיהֶם. וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הָרַע בְּעֵינֵי ה' וַיִּשְׁכְּחוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיהֶם וַיַּעַבְדוּ אֶת הַבְּעָלִים וְאֶת הָאֲשֵׁרוֹת. וַיִּחַר אַף ה' בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּמְכְּרֵם…

ה' משאיר את הגויים כדי ללמד את ישראל מלחמה, אך גם כדי לדעת האם ישמעו ישראל בקול ה' וילכו בדרכו.
נראה, שכוונת הכתוב "ללמדם מלחמה" היא ההבנה על מה אנו נלחמים, ומכח מה באה אלינו המלחמה. "ללמדם מלחמה" זה לא רק מטווחים ותחמושת, אלא ההבנה – על מה אנו נלחמים. זה חשוב תמיד, ובמיוחד במלחמה נגד הטרור.

בהקשר לכך, נקרא חלק מאגרת תפ"ג. פעמים רבות למדנו אגרת זו לאחר פיגועים, וכעת, לאחר למעלה מאלף הרוגים, יש לשוב אל דברי הרב קוק זצ"ל.

מאמרו היקר הגיעני, ובעוצם טרדותי המרובות עברתי עליו, ונהניתי מאד מסגנונו הספרותי, העשוי בטוב טעם, ומדעותיו הצודקות בכללות דבריו. מאמרים וספרים כאלה הם בודאי בדורנו אחת מהרטיות היותר טובות למכתנו האנושה. אמנם לעולם לא נוכל להתעלם מהתרופה הכללית הכוללת את הכל, ושעזיבתה היא שגרמה לנו את נפילתנו, והוא הדבר מה שאני בעניי ובמר נפשי רגיל לקרא, לשנות ולשלש מאות ואלפים פעמים, עזבנו את נשמת התורה.
וזאת היא הצעקה הגדולה המקפת בעזה דורות רבים, מימי הנביאים, הסופרים והחכמים, גדולי הדורות הראשונים והאחרונים. גדולי הכשרון שבנו, פנו להם בעיקר אל הצד המעשי שבתורה, וגם שם רק במקצועות מיוחדים, עבדוהו והרגילוהו בחינוך, והצד ההרגשי, ויותר מזה הצד העיוני, ומה שלמעלה ממנו ובא אחריו ממילא, הקדשי ההופעי, שבו הגאולה והישועה גנוזה, אותו עזבו לגמרי, ולגס-רוח ומשוגע יחשב גם מי שבא ותובע את העלבון הגדול הזה, מרועי האומה…
לתשובה גדולה אנחנו נקראים, לתשובה מאהבה ולכל מכשיריה, דוקא בעת משבר גדול וסכנה עצומה, צריכים לקחת את המעולה שבתרופות, רדיקלים אנו מוכרחים להיות, בפשרות למחצה לשליש ולרביע מאומה לא נתקן. האמונה אבדה, הולכת ומתדלדלת, מפני שהופרה תורתה, אין דורש ואין מבקש…
ובכל זמן שאנו נדדים, נשחטים ונטבחים, כצבאות וכאילים, על אשר אין אנו מכירים את תפקידנו, באים אנשים קטנים ומצומצמים, ומרפאים אותנו ברפואות קרות מכל המינים ואת סם-החיים העיקרי, אותו מניחים בקרן זוית. אלה מתוך טמטום הלב וקטנות-אמנה, ואלה מתוך גאוה וחסרון-ידיעה, ועוד הפעם חושבים שהגדלת תורה והאדרתה, כשתהיה באותו המובן הצר והיבש, שלא היה בכחו להחזיק את עמדתנו מעת אשר השתערו רוחות קולטוריות, והמון תביעות רוחניות נגדנו, שזו תהיה גם כעת התרופה הכוללת לכל מכאובותינו הרבים.
לא יחשדני כבוד חביבי, ואקוה ששום אדם לא יחשדני, במיעוט אהבה, חלילה, לתורה המעשית, להתמדת לימודה ולהרחבתה בפלפול וסברא, בחריפות ובקיאות. אבל בעת שהדבר בא עד לידי הפרת תורת אמת, תורה דלעילא, עד לכדי הדעכת נשמת הנשמה, עד כדי החלשת כח המחשבה, ועד כדי הבאת מעמד החיים הרוחניים שלנו, ושל כל העולם כולו התלוי בנו, למצב של פרפור ועילוף נורא, "והעם לא שב עד המכהו ואת ד' צבאות לא דרשו", ואם יבא אחד ויאמר שישועתנו מונחת היא בנשמתה של תורה, בהגדלתה והאדרתה העליונה והאמיתית, יבאו כל הטוענים מעברים וימטירו עליך מבול של השגות: מה אתה חפץ, בקבלה, במוסר, בחקירה, בפילוסופיה, בדרשנות, בספרות, בשירה, הלא כל אלה פשטו את הרגל, ולא נתנו לנו את מה שהבטיחו בעת שהתחילה תסיסתם, וטענות כאלה מספיקות כבר להחניק את קול ד' הקורא בנו מקרב מעמקי נשמתנו וממלא העולמים כולם, דרשוני וחיו, – בעת כזאת אנו חייבים להפגין על הגדול שבחסרונות.

פעמים רבות עסקנו באגרת זו, ולא הבנו מה פירוש המילים "ובכל זמן שאנו נודדים, נשחטים ונטבחים". על איזו נדידה מדובר?
אך כעת, כאשר מאות נמצאים בגלות, חטופים בידי המחבלים, ועוד אלפים רבים נאלצו לעזוב את בתיהם, ורבים התפנו מבתיהם מחשש לירי טילים – אנו מבינים את כוונת הדברים.
הרב מדבר על מכת הכפירה, אך הדברים נכונים גם למכה שאנו נמצאים בה כעת.
כאשר אנו מקבלים מכה, מתחילים להציע "רפואות קרות" – האחד מציע לשטח את עזה, והשני לתקוף מן האויר, השלישי להקים ישובים והרביעי להימנע מכניסת קרקעית. כל אחד וסברותיו. אך את סם החיים העיקרי שוכחים – לעסוק בנשמת התורה. עזיבת נשמת התורה היא מקור כל הנפילות והקשיים.
הרב מכנה בכינויים חריפים את מי שמציע הצעות קטנות ומצומצמות – טמטום הלב, קטנות אמונה, גאוה וחסרון ידיעה.
אנו צריכים להבין את השליחות שלנו – העיסוק בנשמה. יש נשמה לתורה, יש נשמה לאדם, יש נשמה לאומה ויש נשמה לארץ. ההתרחשות האמיתית היא בנשמה, וממנה הדברים מגיעים אל הגוף. זו השליחות של עם ישראל בעולם. לשם כך נוצרנו. בשביל סברות כאלה ואחרות – יש עמים אחרים בעולם. לנו יש תפקיד – להבין מה עומד מאחורי המלחמה, מהי הנשמה של המלחמה. כאשר נפתור את הבעיות של הנשמה – גם הגוף יבוא על מקומו בצורה טובה.
אנו צריכים להירתם למשימה זו ולהתמסר לה. "בזה הישועה והגאולה גנוזה", כפי שאומר גם הזוה"ק:

בגין דעתידין ישראל למטעם מאילנא דחיי דאיהו האי ספר הזהר יפקון ביה מן גלותא ברחמי.

בע"ה עם ישראל יתעורר מהאסון הכבד שפקד אותנו, ונתאזר בכוחות מחודשים כדי להתמודד עם התפקיד האמיתי.
מתוך הכרת התפקיד של עם ישראל, בע"ה גם המלחמה – אם תתפתח – תבוא על מקומה לשלום, וכולם ישובו בע"ה לשלום, לישועה שלמה.

ניתן לקבל את השיחה במייל בכל שבוע, בלי נדר, על ידי משלוח בקשה ל: metavhaaretz@gmail.com.
ניתן לקבל את השיחה בוואטסאפ, על ידי משלוח בקשה למספר: 052-7906438, ושמירת המספר באנשי הקשר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן