ויחי – ראשון – ישראל בארץ ישראל
אנחנו פותחים בלימוד פרשת ויחי, נלמד היום את הפסוק הפותח את הפרשה:
בראשית (פרשת ויחי) פרק מז פסוק כח
(כח) וַיְחִ֤י יַעֲקֹב֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם שְׁבַ֥ע עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָ֑ה וַיְהִ֤י יְמֵֽי־יַעֲקֹב֙ שְׁנֵ֣י חַיָּ֔יו שֶׁ֣בַע שָׁנִ֔ים וְאַרְבָּעִ֥ים וּמְאַ֖ת שָׁנָֽה:
כבר רש"י מעיר על פי חז"ל נקודה מעניינת:
רש"י בראשית (פרשת ויחי) פרק מז פסוק כח
(כח) ויחי יעקב – למה פרשה זו סתומה, לפי שכיון שנפטר יעקב אבינו נסתמו עיניהם ולבם של ישראל מצרת השעבוד שהתחילו לשעבדם.
הפרשה מתחילה בלי רווח מהפרשה הקודמת בניגוד לשאר הפרשות בתורה.
ר' צדוק הכהן מלובלין שואל בנושא זה איך דווקא במצרים חייו של יעקב נעשים כל כך טובים?
ר' צדוק הכהן מלובלין – פרי צדיק בראשית פרשת ויחי
ופרשה זו סתומה וחז"ל נתנו טעמים מפני מה פרשה זו סתומה וכולם דברי אמת. ויש לומר גם כן טעם לסתימתה, כי באמת הענין הזה שיושלם יעקב בקדושתו דייקא במצרים ולא בארץ. ושיתגלה ויגיע לעולם כלל הכנסת ישראל נפשות קדושות מוכנים לקבלת התורה דייקא בחוץ לארץ ולא בארץ. ושיהיה גמר הבריאה גם כן במקום הזה. הם ענינים סתומים ונעלמים משכל האדם להבינם. ואמרו (ריש תורת כהנים) מה היו הפסקות משמשות ליתן ריוח למשה להתבונן בין פרשה לפרשה. ומאשר הענין הזה עמוק מאד שאין בשכל האדם להתבונן לזאת היא סתומה.
הפרשה הזו, פרשת ויחי מתחילה בלי שהות וגם סוף הפרשה הקודמת קשה:
בראשית (פרשת ויגש) פרק מז פסוק כז
(כז) וַיֵּ֧שֶׁב יִשְׂרָאֵ֛ל בְּאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם בְּאֶ֣רֶץ גֹּ֑שֶׁן וַיֵּאָחֲז֣וּ בָ֔הּ וַיִּפְר֥וּ וַיִּרְבּ֖וּ מְאֹֽד:
כלי יקר בראשית (פרשת ויגש) פרק מז פסוק כז
כל פסוק זה באשמת בני ישראל הוא מדבר
אפשר לומר, שבארץ ישראל צריך התבוננות – הרי הארץ היא שלנו ויש לנו אחריות עליה, לנו העצמאות לבחור מה יהיה בארץ. לכן יש קשיים ומחלוקות, אך במצרים אין אחריות כאשר אין הכרעות לאומיות ניתן לפתח את החיים והכל בשלום ובסדר, יש פריחה ושגשוג.
אבל זו בדיוק הבעיה! עם ישראל צריך לקבל אחריות על חייו, לפתח ולבנות מציאות בה ניתן לחיות טוב ובשלום בארץ ישראל!
ישנם מחלוקות אך כל המחלוקות צריכות להיות בגדר "ואת והב בסופה":
תלמוד בבלי מסכת קידושין דף ל עמוד ב
כי ידברו את אויבים בשער. מאי את אויבים בשער? אמר רבי חייא בר אבא: אפי' האב ובנו, הרב ותלמידו, שעוסקין בתורה בשער אחד נעשים אויבים זה את זה, ואינם זזים משם עד שנעשים אוהבים זה את זה, שנאמר: את והב בסופה, אל תקרי בסוּפָה אלא בסוֹפָהּ.
שנזכה להתבונן ולפתח את הארץ ולהגיע לאהבה ואחדות, ויחי ישראל בארץ ישראל לאורך ימים ושנים טובות, במהרה בימינו. אמן!