שמות – רביעי – אסורה נא ואראה – חישוב מסלול מחדש
בחלק היומי של הפרשה רגליו של משה מוליכות אותו להר חורב והוא רואה את מראה הסנה הבוער:
שמות (פרשת שמות) פרק ג פסוק ג
וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה אָסֻֽרָה־נָּ֣א וְאֶרְאֶ֔ה אֶת־הַמַּרְאֶ֥ה הַגָּדֹ֖ל הַזֶּ֑ה מַדּ֖וּעַ לֹא־יִבְעַ֥ר הַסְּנֶֽה:
מה המשמעות של דברי משה? האם הוא עומד פה בניסיון כלשהו או שזו רק דרך של הקב"ה לקרוא לו?
רש"י שמות (פרשת שמות) פרק ג פסוק ג
(ג) אסרה נא – אסורה מכאן להתקרב שם:
רש"י מבין שמשה צריך לעקור ממקומו שנמצא בו ועובר למקום אחר – זה התהליך שעבר על משה. משה היה צריך לבחור לעזוב את חייו כרועה צאן וללכת למקום אחר וזו תכונה שמתאימה להנהגת עם ישראל שצריך לעבור מתפיסה אחת בגלות לתפיסה שונה לחלוטין.
בפרשה היומית ישנו צירוף טעמים יחסית נדיר שמופיע 3 פעמים: זרקא-מונח-סגול:
לְהַצִּיל֣וֹ׀ מִיַּ֣ד מִצְרַ֗יִם וּֽלְהַעֲלֹתוֹ֘ מִן־הָאָ֣רֶץ הַהִוא֒
הִנֵּ֨ה אָנֹכִ֣י בָא֘ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒
כֹּֽה־תֹאמַר֘ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒
משמעותם של הטעמים הללו היא שיש דילוג בין המציאות הנגלית לסגולה המסתתרת – הקב"ה מלמד את משה שישנה סגולה בעם ישראל הוא ראוי ומחכה להיגאל.
משה מבין שהסנה הבוער בא אליו דווקא וזה לא סתם מראה בעולם. משה מבין שיש פה שפה חדשה שהקב"ה מלמד אותו, משה צריך לצאת מהתפיסה של גלות ישראל – הסנה הוא הפתח בשינוי התפיסה.
גם אנחנו לפעמים עלולים לחשוב שעם ישראל נמצא בגלות וזה מצב הגיוני, אלא שצריכים לבחור לסור, לעזוב את התפיסה הזו ולראות את המראה הגדול – הסנה בוער ולא מתאכל, הגאולה נמצאת למרות שמבחוץ נראה כאילו הכל נשרף.
שנזכה ללמוד לראות את הגאולה ונזכה לראותה מופיעה בפועל ממש.