בא – חמישי – איך לרצות באמת את מה שאנו מחויבים בו?
בחלק היומי של הפרשה אנו קוראים על ציווי הפסח, אחרי הציווי מופיע שבני ישראל אכן קיימו את הדברים:
שמות (פרשת בא) פרק יב פסוק כח
וַיֵּלְכ֥וּ וַֽיַּעֲשׂ֖וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כַּאֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְקֹוָ֛ק אֶת־מֹשֶׁ֥ה וְאַהֲרֹ֖ן כֵּ֥ן עָשֽׂוּ:
ורש"י העיר שתי הערות על הפסוק:
רש"י שמות (פרשת בא) פרק יב פסוק כח
(כח) וילכו ויעשו בני ישראל – וכי כבר עשו, והלא מראש חודש נאמר להם, אלא מכיון שקבלו עליהם, מעלה עליהם כאלו עשו:
וילכו ויעשו – אף ההליכה מנה הכתוב, ליתן שכר להליכה ושכר לעשיה:
יש פה אכן שני עניינים שמשמעותיים מאד גם בעבודת ה' שלנו.
ברגע שעם ישראל קיבל על עצמו לעשות, עצם הקבלה וההחלטה, הרי זה כבר כאילו עשה. כל מה שיעשה האדם בעקבות רצון זה הן רק הופעת הרצון והתגלמותו במציאות.
כך מסביר ר' יונה את דברי בני ישראל בהר סיני – "נעשה ונשמע"1 הגדולה האמיתית היא הקביעה וההחלטה ללכת עד הסוף, נעשה. כדי לעשות אחר כך ממילא נשמע.
ולעניין ההליכה יש להעיר מה שכתב המהר"ל מפראג:
נתיבות עולם נתיב גמילות חסדים פרק א
כי המשפט לא שייך לומר שהוא הולך בדרכי השם יתברך, כי ההולך הוא הולך מצד עצמו ועושה מעצמו מרצונו ומדעתו וזה נקרא שהוא הולך בדרכי השם יתב' כאשר עושה דבר מדעתו, ואילו המשפט הוא מחויב לעשות משפט ולא נקרא זה שהולך בדרכי הקדוש ברוך הוא, רק כאשר הוא עושה חסד לפנים משורת הדין והוא עושה מדעתו ומרצונו בזה שייך שהולך בדרכי השם יתברך.
גם דברים שהאדם חייב הוא יכול לבחור לעשותם מרצון. אבל בשביל לבנות קומה זו צריך באמת לעורר את עומק האישיות. ההולך הולך מצד עצמו, כפי שבני ישראל במצווה הראשונה הלכו ועשו כביכול מצד עצמם.
הגיע הזמן להיות טובים, להחליט שאנחנו רוצים להיות טובים, לשתף בכך את עומק הרצון, ללכת בדרך ה'. לזה עם ישראל מחכה! לזה המשיח מחכה! לזה הקב"ה מחכה!
האנושות חטאה ובחרה בחטא – חטא עץ הדעת, חטא העגל, חורבן הבתים. כעת עלינו לבחור בטוב. להיות טובים מעצמנו מתוך רצון והחלטה להופיע את הטוב.
אנו מבקשים מה' יתברך שיעזור לנו להופיע את רצוננו השלם והטהור במציאות לנצח את היצר הרע ואת כל שליחיו במציאות.
1 ספר שערי תשובה לרבינו יונה שער ב אות י – "נעשה ונשמע – ביאור הדבר, כי האיש אשר קבל על נפשו בלב נאמן לשמור ולעשות על פי התורה אשר יורוהו ועל פי המשפט אשר יאמרו לו היושבים על המשפט, יש בידו מן היום הזה שכר על כל המצות, על אשר שמעה אזנו מדברי התורה ותבן להם, ועל הדברים אשר לא גלו אזנו עליהם, עדנה וצדק לבש, וקנה זכות על הנגלות אליו ועל כל נעלם מעיניו, ואחרי זאת יום יום ידרוש וישקוד על דלתות מוכיחיו, וישכיל מכל מלמדיו, ונמצא האיש הזה מעשיו מרובים מחכמתו, כי לא ידע את הדבר, והנה שכרו אתו, וכענין מה שאמרו ישראל בסיני "נעשה ונשמע", שהקדימו קבלת המעשה על נפשם לפני השמיעה. ובענין אחר לא יתכן שיהיו מעשי האדם מרובים ממה שהוא יודע.