בשלח – רביעי – השלום קשה ממלחמה
בחלק היומי של הפרשה נמצאת שירת הים. ובעזרת ה' גם אנו נזכה עוד לשיר שירה על גאולתנו ועל פדות נפשנו.
אך לאחר השירה מופיעים שני אירועים: משה צריך להסיע את העם, העם מתלוננים על חוסר במים ומגיעים למרתה.
למה לא לסיים בחלק העליון? למה לא להישאר רק בהצלחות?
נראה שהתורה מלמדת אותנו שעיקר הניסיון מתחיל אחרי הקושי הראשוני אלא בהתמודדות שלאחריו, בחיים אחר יציאת מצרים, אחר המלחמה. וכך מצינו גם במדרש:
במדבר רבה (וילנא) (פרשת נשא) פרשה יא סימן ז
ר"ש היה אומר בא וראה שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם מלך ב"ו =בשר ודם= כשהולך למלחמה הוא הולך באוכלוסין ובלגיונות וכשהולך לשלום הולך יחידי אבל מדת הקדוש ברוך הוא אינו כן כשהוא הולך לשלום יוצא באוכלוסין ובלגיונות שנא' עושה שלום במרומיו וכתיב אחריו (שם /איוב כ"ה/) היש מספר לגדודיו
לפי דבריו של ר' שמעון דווקא בעשיית שלום יש צורך בריבוי כוחות. וכך גם אנחנו צריכים להשקיע את כוחותינו לדאוג ולוודא כי לא נגיע למצב של "וילונו", לא להגיע למצב של תלונה. צריך את כל הגדודים והצדדים השונים כדי להגיע לשלום פנימי, שנובע מתוך נשמת האומה. ואז יתגלה כוח האומה על כל אנשיה. נהפוך בעזרת ה' מפרטים לגדודים, מגדודים לחטיבות ומחטיבות לאוגדות – ונזכה להתאגד ולהתאחד מלפני ה' יתברך.