בשלח – שלישי – תשובה מעצמנו או תשובה בכפייה?
מול האירועים הקשים של מותם של 21 לוחמים, יש להתחיל לדבר ולעיין בפסוקי החלק היומי של אתמול:
שמות (פרשת בשלח) פרק יד פסוק י
וּפַרְעֹ֖ה הִקְרִ֑יב וַיִּשְׂאוּ֩ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֨ל אֶת־עֵינֵיהֶ֜ם וְהִנֵּ֥ה מִצְרַ֣יִם׀ נֹסֵ֣עַ אַחֲרֵיהֶ֗ם וַיִּֽירְאוּ֙ מְאֹ֔ד וַיִּצְעֲק֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל־יְקֹוָֽק:
שמות רבה (וילנא) (פרשת בשלח) פרשה כא סימן ה
ופרעה הקריב אלא שהקריב את ישראל לתשובה שעשו, א"ר ברכיה יפה היתה הקרבת פרעה לישראל ממאה צומות ותפלות למה שכיון שרדפו אחריהם וראו אותן נתייראו מאד ותלו עיניהם למרום ועשו תשובה והתפללו שנאמר ויצעקו בני ישראל אל ה'
מתוך הקושי, הצעקה לעזרה, הקריאה העמוקה לקב"ה היא שמקרבת את ישראל לאביהם שבשמים. עלינו לשאוף כדברי הרב קוק שעיקר הגאולה תהיה מבפנים מתוכנו ולא נצטרך לעזרים חיצוניים וצרות חיצוניות כדי שנקרא לה' אלוקינו.
ומתוך כך יש להגיע לחלק היומי של הפרשה – ה' נלחם במצרים ואונקלוס לא מתרגם במצריים עצמם, דהיינו באנשי מצרים אלא מצרים כשם:
תרגום אונקלוס שמות (פרשת בשלח) פרק יד פסוק כה
דא היא גבורתא דיי דעביד להון קרבין במצרים:
ונראה אפשר להסביר את דבריו על פי מה שדרשו חז"ל:
מכילתא דרבי ישמעאל בשלח – מסכתא דויהי פרשה ה
לכך נאמר ויאמר מצרים אנוסה מפני ישראל כי ה' נלחם להם במצרים ולא במצרים בלבד אלא בכל המצירין להם לישראל על פני כל הדורות שנ' ויך צריו אחור חרפת עולם נתן למו (תהלים עח סו) ואומר צרי ואויבי לי המה כשלו ונפלו (שם /תהלים/ כז ב) ואומר כמעט אויביהם אכניע (שם /תהלים/ פא טו) [ואומר עשרת בני המן וגו'] ואומר לשבור אשור בארצי (ישעיה יד כה) ואומר וסרה קנאת אפרים וצוררי יהודה יכרתו אפרים לא יקנא את יהודה ויהודה לא יצור את אפרים (שם /ישעיה/ יא יג) כך היא מדה מהלכת על פני כל הדורות שנ' זאת העצה היעוצה על כל הארץ וזאת היד הנטויה לכל הגוים מפני מה כי ה' צבאות יעץ ומי יפר וידו הנטויה מי ישיבנה (שם /ישעיה/ יד כו – כז) הא לא במצרים בלבד אלא בכל המצירים להם על פני כל הדורות לכך נאמר כי ה' נלחם להם במצרים.