תצווה ראשון – הופכים קושי לצמיחה
אנו פותחים היום בקריאת פרשת תצווה.
הפרשה פותחת בציווי המנורה – הבאת שמן המאור:
שמות (פרשת תצוה) פרק כז פסוק כ
וְאַתָּ֞ה תְּצַוֶּ֣ה׀ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְיִקְח֨וּ אֵלֶ֜יךָ שֶׁ֣מֶן זַ֥יִת זָ֛ךְ כָּתִ֖ית לַמָּא֑וֹר לְהַעֲלֹ֥ת נֵ֖ר תָּמִֽיד:
גם בסוף הפרשה חוזרת המנורה:
שמות (פרשת תצוה) פרק ל פסוק ז – ח
וְהִקְטִ֥יר עָלָ֛יו אַהֲרֹ֖ן קְטֹ֣רֶת סַמִּ֑ים בַּבֹּ֣קֶר בַּבֹּ֗קֶר בְּהֵיטִיב֛וֹ אֶת־הַנֵּרֹ֖ת יַקְטִירֶֽנָּה: וּבְהַעֲלֹ֨ת אַהֲרֹ֧ן אֶת־הַנֵּרֹ֛ת בֵּ֥ין הָעַרְבַּ֖יִם יַקְטִירֶ֑נָּה קְטֹ֧רֶת תָּמִ֛יד לִפְנֵ֥י יְקֹוָ֖ק לְדֹרֹתֵיכֶֽם:
וגם במשלי מצינו שחיבר שלמה המלך בין הנרות לבין הקטורת:
משלי פרק כז פסוק ט
שֶׁ֣מֶן וּ֭קְטֹרֶת יְשַׂמַּֽח־לֵ֑ב וּמֶ֥תֶק רֵ֝עֵ֗הוּ מֵֽעֲצַת־נָֽפֶשׁ:
נראה שהנקודה שקושרת ומחברת בין המנורה לקטורת זה היכולת למתק ולהעלות.
החלבנה – ריחה רע, אך ביחד עם כל הסממנים הופך הריח השלילי לתוספת טובה.
וכן הדבר במנורה שהופכת את החושך לאור.
היכולת הזו היא שנצרכת בדורו של משיח, להפך מרירו למתיקו:
זוהר – הקדמה דף ד עמוד א
מאן מנכון די חשוכא מהפכן לנהורא וטעמין מרירא למתקא עד לא ייתון הכא
שנזכה לסגל את היכולות הנצרכות, שיבואו אותנו מעלה מעלה, לזכות לראות באורו של משיח, במהרה בימינו. אמן!