תצוה שלישי – הארת פנים ולא עזות פנים
בחלק של היום אנו קוראים על הציץ:
שמות (פרשת תצוה) פרק כח פסוק לו
וְעָשִׂ֥יתָ צִּ֖יץ זָהָ֣ב טָה֑וֹר וּפִתַּחְתָּ֤ עָלָיו֙ פִּתּוּחֵ֣י חֹתָ֔ם קֹ֖דֶשׁ לַֽיקֹוָֽק:
ומתרגם התרגום:
תרגום אונקלוס שמות (פרשת תצוה) פרק כח פסוק לו
(לו) ותעביד ציצא דדהב דכי ותגלוף עלוהי כתב מפרש קדש ליי:
הציץ, המציאות העליונה הזו, נמצאת תמיד על מצחו של הכהן:
שמות (פרשת תצוה) פרק כח פסוק לח
וְהָיָה֘ עַל־מֵ֣צַח אַהֲרֹן֒ וְנָשָׂ֨א אַהֲרֹ֜ן אֶת־עֲוֹ֣ן הַקֳּדָשִׁ֗ים אֲשֶׁ֤ר יַקְדִּ֙ישׁוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לְכָֽל־מַתְּנֹ֖ת קָדְשֵׁיהֶ֑ם וְהָיָ֤ה עַל־מִצְחוֹ֙ תָּמִ֔יד לְרָצ֥וֹן לָהֶ֖ם לִפְנֵ֥י יְקֹוָֽק:
נראה שיש קשר בין המצח לבין הרצון.
אור החיים הקדוש כתב על הפסוק:
אור החיים שמות (פרשת תצוה) פרק כח פסוק לח
(לח) לרצון להם לפני ה'. צריך לדעת מה ענין יגידו ב' תיבות אלו שבהם יהיה לרצון לפני ה', ואולי שיכוון באומרו קדש על ישראל כאומרו (ירמי' ב') קדש ישראל, ותיבת לה' ירצה כי כללות ישראל הנקראים קדש הם לה' חשוקים דבוקים משועבדים ולזה יהיה לרצון לפני ה' שיש לו רצון בישראל באמצעות הכתב, והוא סוד (שה"ש ו) אני לדודי ובזה יתרצה דודי לי:
קדש – אלו ישראל, לה' – שייכים לה' יתברך. ורומז בזה שאני – אלו ישראל, הקודש, לדודי שהוא ה' יתברך.
וכך כתב בעל החסד לאברהם על עניין המצח:
בריכת אברהם השקת טז במצח
מצחך שלא תהיה בה קושי כלל אלא תהיה תמיד מצח הרצון שירצה את הכל אפילו שימצא בני אדם כועסים ירצה ויתקנם ברצון טוב אשר בו כענין מצח הרצון שהוא תדיר רוצה ומרצה הגבורות ומתקנם אף הוא ירצה הגבורים המתגבר כעסם בהם וזה ברצון טוב ובחכמה גדולה שישתתף שם שלא יבא לפגום ולקלקל כענין הרצון העליון שהוא נמשך מן החכמה הנפלאה במצחא ומשם מרצה הכל וזה יהיה מטיב מדותיו שאם מדותיו קשות מצד אחר עם בני אדם לא יתרצו ממנו אמנם כאשר יהיה מטיב מדות יהיה סיבה שיתרצו בני אדם ממנו וזמש"ל
יש למצח שלנו תפקיד גדול בימים אלו, לתיקון המידות.
כיום שאין לנו בית מקדש, התורה היא המקדש הפנימי שלנו וכל אחד הוא ככהן גדול שנדרש ממנו לכפר ולרצות על ישראל. אנו מבקשים את ריבונו של עולם שימשיך עלינו מרצונו הטוב. אני לדודי ודודי לי.