ויקרא רביעי – האליה – הנהגת הגלות והגאולה

הרב יהושע ויצמן
י׳ באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
 
20/03/2024

אקטואליה

ויקרא (פרשת ויקרא) פרק ג
וְאִם־זֶ֥בַח שְׁלָמִ֖ים קָרְבָּנ֑וֹ אִ֤ם מִן־הַבָּקָר֙ ה֣וּא מַקְרִ֔יב אִם־זָכָר֙ אִם־נְקֵבָ֔ה תָּמִ֥ים יַקְרִיבֶ֖נּוּ לִפְנֵ֥י יְקֹוָֽק:

וְהִקְרִ֨יב מִזֶּ֣בַח הַשְּׁלָמִים֘ אִשֶּׁ֣ה לַיקֹוָק֒ חֶלְבּוֹ֙ הָאַלְיָ֣ה תְמִימָ֔ה לְעֻמַּ֥ת הֶעָצֶ֖ה יְסִירֶ֑נָּה וְאֶת־ הַחֵ֙לֶב֙ הַֽמְכַסֶּ֣ה אֶת־הַקֶּ֔רֶב וְאֵת֙ כָּל־הַחֵ֔לֶב אֲשֶׁ֖ר עַל־הַקֶּֽרֶב:

בספרא דרשו על הפסוקים כך:

ספרא ויקרא – דבורא דנדבה פרשה יד פרק יט אות ד
(ד) את החלב המכסה את הקרב ואת כל החלב אשר על הקרב מה ת"ל שיכול יתרבה בחלב דפנות, ודין הוא ומה אם בן הבקר שנתרבה בנסכים נתמעט בחלב דפנות בן הצאן שנתמעט בנסכין אינו דין שיתמעט בחלב דפנות, לא אם אמרת בבן הבקר שנתמעט באליה תאמר בבן הצאן שנתרבה באליה הואיל ונתרבה באליה יתרבה בחלב דפנות, ת"ל את החלב המכסה את הקרב ואת כל החלב אשר על הקרב ואת שתי הכליות וגו', אין לך אלא מה שאמור בענין משם רבי ישמעאל אמרו לפי שיצא לידון בדבר החדש החזירו הכתוב לכללו.

ונראה שיש להבין את הלימוד במידת יצא לדון בדבר החדש על פי דברי האר"י הקדוש שמסביר שהנהגה זו של דבר שיצא מן הכלל לדון בדבר החדש היא הנהגת הגלות:

פרי עץ חיים שער עולם העשייה פרק ו'
וכל דבר כו' ויצא לדון כו'. ולפעמים מתנהג העולם במדת המלכות ברדתה למטה ממקום אצילותה עם הת"ת, ותרד למטה ביצירה בסוד מטטרו"ן, שהוא נער חגור חרצין, בסוד ס' פולסי דנורא, שהם ס' גבורים מצד הדין, וזהו ויצא לידון. ולפי שמטטרו"ן תמיד מתחדש, כמד"א אנוש כחציר ימיו כציץ השדה כן יציץ, כנזכר בזוהר פינחס. וזהו בדבר החדש, ואז ברדתה למטה בסוד מטטרו"ן, הוא סוד הגלות, בסוד אי לך ארץ שמלכך נער, וזהו אי אתה יכול להחזירו לכללו, כי הזווג הוא בטל בזמן הגלות, ואין לה יכולת לעלות אצל בעלה, עד שיחזירנו הכתוב שהוא סוד נצח, כמד"א למנצח על אילת השחר, שחרין דאיילתא, ולפי שההוד הוא בגלות, כמ"ש כל היום דוה, צריך נצח עם ת"ת להחזירה למקומה, ותהיה החזרה נגלית לעיני כל חי, ולא תהיה סתומה אלא מפורשת, וזהו עד שיחזירנו הכתוב לכללו בפירוש. דבר הלמד מענינו כו'. לפעמים יתנהג העולם הנקרא דבר סוד מלכות, בנ"ה, ונ"ה שבה מקבלים מת"ת, וזהו הלמד מענינו, מענין ו', הוא הת"ת. או יהיו מקבלים נ"ה שבה מסוף הת"ת שהוא יסוד, וזה דבר הלמד מסופו, סוף ו', הוא ת"ת, וסופו הוא היסוד, סוף הת"ת:

כדי לחזור למקום צריך גם דבר חדש, שהקב"ה יחזיר אותנו לארץ.
יש שמסבירים על האליה של הכבשה שהיא מצבור חירום בו משתמשת הכבשה כאשר אינה נמצאת עם שאר העדר ובמקרה כזה משתמשת הכבשה במאגר השומן שבאלייה דהיינו שבאמת האליה משמשת את הכבשה כאשר היא בגלות מהסדר, וכפי שכתב בפלא יועץ שניתן למצוא את הגלות גם בחלקים היומיומיים של החיים:

פלא יועץ – גלות
גלות אמרו רז"ל הוי גולה למקום תורה והן אמת שאמרו רז"ל מצוה על האדם שידור במקום אבותיו וכצפור נודדת מן קנה כן איש נודד ממקומו ואי אפשר לאדם לעקור דירתו ממכון שבתו אבל אם יארע שהוכרח לעקור דירתו ממקומו ע"ד מארז"ל מאי דביש ליה בהאי מתא ליזיל למתא אחריתי יבחר לו להיות גולה למקום תורה שמובטח לו שבניו ת"ח והוא ג"כ ילמוד את החוקים ואת המשפטים וילך בדרך טובים ויפה אמר ר"י בן קסמא אם אתה נותן לי כל כסף וזהב שבעולם איני דר אלא במקום תורה שאם ילמוד דבר אחד טוב דיי והן בכלל שהרוצה לזכות לכתרה של תורה ואינו מוצא במקומו ממי ללמוד ישלחנו אביו או ילך לו לעיר של חכמים ושל סופרים ללמוד תורה ואל יחוש לא על הטרחה ולא על הפרידה ולא ההוצאה שהכל כאין נגד טובת היות זוכה לכתרה של תורה ואפילו אם יש חכם בעירו לפעמים יותר יוכל ללמוד בהיותו גולה בעיר אחרת וכמו שכתבו התוס' שכן היה מנהגן של ראשונים שבני א"י היו הולכים ללמוד תורה בבבל כדי להיות מיושבים בלי טרדה וכבר אמרו רז"ל על פסוק לא בשמים הוא שאם היתה בשמים היית צריך לילך אחריה ולא מעבר לים שאם היתה מעבר לים היית צריך לילך אחריה ולו חכמו ישכילו האבות והבנים גודל טובת הזוכה שיהיו בניו בני תורה היו מוכרים כסותם ושולחים בניהם למקום תורה אפי' לסוף העולם וסגולת התורה היא שנקנית יותר ע"י גלות וטלטול וע"כ אמרו צא ולמד והכל לפי מה שהוא אדם שבדורות הללו אם יש לו ממי ללמוד במקומו ביישוב יותר טוב שאל יזוז ממקומו כדי שתהיינה עיניו של אב פקוחות על ילדיו ואם הוא נשוי שיהא שרוי אצל אשתו. ואם יצטרך להיות גולה או בשביל התורה או שהולך בדרכים בעבור פרנסתו כדרך התגרים טוב לגבר שיכוין וישפוך שיחה שיהא חשוב לו הדרך ההוא בשביל גלות ושהוא מקבל גזרת שמים באהבה להיות גולה לכפרת עונות כמארז"ל שאמרו גלות מכפרת עון ובלבד שישמר בדרך אשר הולך מכל דבר רע שלא יהא כמקנח מצד א' ומלכלך מצד אחר ואם לא יזדמן לו בגזרת שמים לילך בדרכים יש שעוקר דירתו מבית לבית וחשוב גלות ויכוין לזה שהרי אמרו שמה שאנו גולים בחג מבית לסוכה הוא לנו לגלות מכפרת עון ולזה יכוין ג"כ כשהולך מביתו לבהכ"נ או לבהמ"ד וקשה עליו מאד ביום סגריר ונושא הצינ"ה או שיושב כל הלילה בבהמ"ד ואינו מיושב בישיבתו ובשכיבתו כמו בביתו יקבל באהבה ויעשה בשמחה ויכוין שיהא גלות מכפרת עון וכן ערבי פסחים שמפנים הבתים בעבור בדיקת החמץ ומושיבים את הבעה"ב בין תנור וכיריים יקבל באהבה ויכוין שיהא גלות מכפרת וכל כיוצא בזה על כל דהוא דרך וטלטול שהוא מוכרח לעשות בין לדבר מצוה בין לצורך פרנסתו יכוין ויבקש שיהא חשוב לגלות מכפרת עון שכמו שאמרו מה לי כל נפש מה לי מקצת נפש כן הדבר הזה מה לי גלות גדול מה לי גלות מועט הכל עולה לחשבון ובלבד שיכוין לבו לכך וליקבלינהו באהבה רבה:

גם בימינו ההולכים למילואים, המפונים מביתם וח"ו גם השבויים הכל בבחינת גלות מכפרת עון. שנזכה בעזרת ה' שיתכפרו כל עוונותינו נחזור כל אחד ואחד לביתו לשלום. ולא נזדקק לדברים החדשים ולהנהגת הגלות רק לגאולה שלמה במהרה בימינו. אמן!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן