שמיני ראשון – שמחה אמיתית
אנחנו פותחים בלימוד פרשת שמיני:
ויקרא (פרשת שמיני) פרק ט פסוק א
וַיְהִי֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁמִינִ֔י קָרָ֣א מֹשֶׁ֔ה לְאַהֲרֹ֖ן וּלְבָנָ֑יו וּלְזִקְנֵ֖י יִשְׂרָאֵֽל:
ודרשו חז"ל:
תלמוד בבלי מסכת מגילה דף י עמוד ב
אמר רבי לוי ואיתימא רבי יונתן: דבר זה מסורת בידינו מאנשי כנסת הגדולה: כל מקום שנאמר ויהי אינו אלא לשון צער.
מדרש תנחומא (בובר) פרשת שמיני סימן ג
[ג] ויהי ביום השמיני וגו'. זש"ה אמרתי להוללים אל תהולו וגו' (תהלים עה ה), מהו אמרתי להוללים אל תהולו, למי שהוא מזמר במחולת מחנים, וכן הוא אומר לחול במחולות (שופטים כא כא). (שאין השמחה ממתנת לאדם) אמרתי להוללים אל תהולו, למה לא מי ששמח היום שמח למחר, ולא מי שמיצר היום מיצר למחר, שאין שמחה ממתנת לאדם, וכן הוא אומר לשחוק אמרתי מהולל וגו' (קהלת ב ב), רצונך לידע שהרי שמחתו של הקדוש ברוך הוא לא המתינה, אימתי כשברא הקדוש ברוך הוא את עולמו היתה שמחה גדולה לפניו, שנאמר ישמח ה' במעשיו (תהלים קד לא), ואומר וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד כביכול לא המתין בשמחתו ואמר לא בראתי את הכל אלא בשביל האדם, ועכשיו הוא מת, מה הנאה יש לי, [ומה אם הקדוש ברוך הוא] לא המתין, בני אדם על אחת כמה וכמה, [לכך נאמר אמרתי להוללים אל תהולו]. אברהם כמה שמח, נתברך בעולם, ונתגדל והרג כמה מלכים, והקנה להקב"ה שמים וארץ, ונתן לו הקדוש ברוך הוא בן למאה שנה, ומל אותו, וגידלו, ולסוף נאמר לו קח נא את בנך את יחידך וגו' והעלהו שם לעולה (שם /בראשית/ כב ב), ועשה מהלך שלשה ימים, שנאמר ביום השלישי וגו' (שם שם /בראשית כ"ב/ ד), חזר מהר המוריה וקבר את שרה, לא מצא מקום לקוברה עד שקנה בארבע מאות שקל כסף, ואחר כך קפצה עליו זקנה, ומה אם אברהם הצדיק כך, שאר בני אדם על אחת כמה וכמה.
בעצם חז"ל רוצים להגיד וללמד אותנו שיש לדעת שהשמחה לא ממתנת, זהו ידע הכרחי, בעולם הזה היא אינה נצחית אך כל שמחה היא שמחה ויש לחיות בה, לא לשכוח שיהיו גם רגעים ומצבים אחרים בחיים של האדם ושל האומה. בייחוד זה קרה ביום זה של שמיני לחנוכת המשכן שהתערבבה השמחה, וכן שואלים בימינו מה נעשה בשמחת תורה שנה הבאה, נשמח למרות הקשיים ולמרות שאין השמחה ממתנת נגיע בסוף לתכלית ע"י השמחה המשמעותית בעת קיום המצוות. עד השמחה השלמה שתבוא במהרה בימינו. אמן!