הכנעה, הבדלה והמתקה

אחד העניינים המופיעים בפרשה בהרחבה גדולה הוא סימני הטהרה המתירים לנו לאכול יצורים שונים – בהמות, דגים ועוד. הרמב"ם מונה זאת כמצוה, ויש מקום להתבונן בהגדרת המצוה (מצות עשה קמ"ט):

והמצוה הקמ"ט היא שצונו לבדוק בסימני בהמה וחיה, והוא שיהיו מעלים גרה ושוסעים שסע ואז יהיה מותר לאכלן. והיותנו מצווין לבדוק אותן באלו הסימנין הוא מצות עשה והוא אמרו ית' (שמיני יא) זאת החיה אשר תאכלו. ולשון ספרא (רפ"ג) אותה תאכלו אותה באכילה ואין בהמה טמאה באכילה. כלומר הבהמה שיהיו בה אלו הסימנים מותר לאכלה. ויורה זה שהבהמה שאין בה אלו הסימנים אינה מותרת באכילה. וזה לאו שבא מכלל עשה שהוא עשה, כמו שהוא שורש אצלנו. ולכן אמרו אחר המאמר הזה אין לי אלא בעשה בלא תעשה מנין תלמוד לומר את הגמל וכו' כמו שנבאר במצות לא תעשה (קעב). הנה כבר התבאר שאמרו "אותה תאכלו" מצות עשה. והענין במצוה זו מה שזכרתי לך והוא שאנו מצווין לבדוק אלו הסימנים בכל בהמה וחיה ואז מותר לאכלן, והדין הזה הוא המצוה. וכבר התבארו משפטי מצוה זו במסכת בכורות ובמסכת חולין.

זהו "לאו הבא מכלל עשה" – התורה התירה לאכול רק בהמה שיש לה סימנים אלו, ומזה אנו למדים שאסור לאכול בהמה שאין לה סימני טהרה. המצוה היא בדיקת הסימנים.
בספר החינוך מוסיף הדגשה (מצוה קנ"ג):

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. ועובר עליה ולא בדק אלא שראה בה הסימן האחד וסמך עליו ואכל ממנה, אף על פי שמצא אחר כן שהיתר אכל, ביטל עשה זה של בדיקת הסימנין.

מי שאכל בהמה טהורה בלי לבדוק את סימניה – עבר על מצות עשה זו.

נאמר (ויקרא י"א, מ"ז):

לְהַבְדִּיל בֵּין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהֹר וּבֵין הַחַיָּה הַנֶּאֱכֶלֶת וּבֵין הַחַיָּה אֲשֶׁר לֹא תֵאָכֵל.

ההבדלה נעשית על ידי בדיקת הסימנים של החיה הנאכלת, וזוהי מצות עשה. כמובן, אם יש עדות של אדם שבדק את סימניה – אין זה ביטול מצות עשה וכך אנו נוהגים כיום.

ננסה לבאר את משמעות הדברים.

ההדגשה של התורה על ההבדלה בין הטמא ובין הטהור מזכירה את דברי הבעש"ט, המלמד שיש שלושה שלבים בתהליך שאנו עוברים ביחס לדברים שליליים בעולם: הכנעה, הבדלה והמתקה.
הרחבנו ביחס לשלב האמצעי, ההבדלה, שנראה שמקורו במצוה זו של הבדלה בין הטמא ובין הטהור. ננסה לבאר את משמעות התהליך בכללותו.

הכנעה היא מה שמכנים בחסידות "ביטול היש". אדם מבטל את הישות הפרטית שלו, והופך לחלק מהמציאות האלוקית. אין לו אמירה עצמית – "אני כזה". כאשר אדם מגדיר את עצמו ואת אישיותו בהגדרות מסויימות – נדבקים בכך דברים שליליים. יש לו נגיעה, הוא מחפש את הרווח האישי שלו, ולא את הופעת האמת בצורה מוחלטת.
כשאדם מבטל את ישותו הפרטית הוא מתבטל אל הטוב. אין לו דבר מעצמו. זוהי הענוה ויראת השמים, שאין לאדם דבר מעצמו אלא הוא מלא ברצון לקבל ולהתמלא מהמציאות האלוקית.
ההכנעה מאפשרת להגדיר את הטוב ואת הרע בצורה מוחלטת, ולעלות לשלב השני.

הבדלה היא היכולת להבדיל בין טוב לרע. אם אין אנו יודעים להגדיר מה טוב ומה רע ולשים כל אחד מהם במקומו, נוצר ערבוב בעולם ובאדם.
יש לנו נטיה – שמקורה חיובי – לומר ש"הכל טוב", ובכל ענין שלילי יש נקודה טובה. אך אי אפשר לומר זאת אם לא מבינים מה טוב ומה רע, מהי דרך שיש ללכת בה ומהי דרך שאין ללכת בה.
"תנא, תלמיד ותיק היה ביבנה שהיה מטהר את השרץ במאה וחמשים טעמים" (עירובין י"ג ע"ב). גם בשרץ, שהוא טמא ואסור באכילה, יש צדדים חיוביים וטהורים. אך גם אחר מאה וחמישים הטעמים הללו – השרץ נשאר אסור באכילה. גם ביחס לאנשים שהתנהגותם שלילית – ניתן למצוא טעמים רבים לטהר את מעשיהם וללמד עליהם זכות. אך לפני כן צריך לדעת שזה אסור, זו התנהגות שלילית. לפני שמוצאים את סימן הטהרה של החזיר, יש להדגיש שהוא חזיר והוא אסור באכילה.
לפעמים אנו ממהרים לעבור לשלב ההמתקה, ולמצוא מה טוב בכל תופעה, מה אני יכול לקחת משם. אך חשוב לפעול על פי הסדר שמתווה בעש"ט. כדי להגיע להמתקה יש לעבור בשלב ההכנעה וההבדלה. רק אחרי שיודעים מה טוב ומה רע בצורה יסודית ועמוקה – ניתן להתבונן על הטוב שיש בכל דבר, גם במה ששייך לרע.

ההבדלה היא חשובה והיא מצות עשה. גם אם אדם אכל דבר שמותר באכילה – אם לא בדק והגדיר שזה טוב, אם לא נעשתה הבדלה – יש בכך ביטול מצות עשה.

השלב השלישי הוא ההמתקה, הפיכת המר למתוק, מציאת הטוב שיש בכל דבר וחיבורו אל השורש.
זוהי המשימה הגדולה שלנו.
אנו צריכים לדעת איך לקחת את המציאות הקשה שאנו נמצאים בה – ולהמתיק אותה. אנו עדיין לא יודעים כיצד הדברים יתפתחו ויסתיימו, וחשוב כבר בשלב זה לדעת להפוך את המרירות למתיקות. אך זה לא יכול להיות השלב הראשון. אם לא מקדימים להמתקה את ההבדלה, עלולים להמתיק מה שלא ראוי למיתוק. כדי שלא לומר על הרע שהוא טוב, חשוב להגדיר מה טוב ומה רע. רק לאחר מכן אפשר לחפש את נקודות הטוב שיש בעומק הרע ולחבר אותן לשורשן, ובכך להמתיק גם את החלקים המרים שבמציאות.

התהליך מתחיל בהכנעה למציאות האלוקית. ההכנעה נותנת לאדם בטחון לומר מה טוב ומה רע, מה שייך לקודש ומה שייך לחול. לאחר ההבדלה אפשר להמתיק את המציאות, לראות כיצד גם בעומק הרע יש נקודות של טוב שאפשר לקחת, וכיצד המרירות הופכת למתיקות כאשר מחברים אותה אל שורשה. כך נזכה להיכלו של משיח ולגאולה השלמה בע"ה.

ניתן לקבל את השיחה במייל בכל שבוע, בלי נדר, על ידי משלוח בקשה ל: metavhaaretz@gmail.com.
ניתן לקבל את השיחה בוואטסאפ, על ידי משלוח בקשה למספר: 052-7906438, ושמירת המספר באנשי הקשר.

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם *

אימייל *