פרק ראשון – חצי נזק צרורות
שאלות
בגמ' דף ג' ע"ב נאמר:
כי קאמר רב פפא אתולדה דרגל רגל הא אוקימנא תולדה דרגל כרגל בחצי נזק צרורות דהלכתא גמירי לה ואמאי קרי לה תולדה דרגל לשלם מן העלייה והא מבעיא בעי רבא דבעי רבא "חצי נזק צרורות" מגופו משלם או מן העלייה משלם לרבא מבעיא ליה לרב פפא פשיטא ליה לרבא דמבעיא ליה אמאי קרי לה תולדה דרגל לפוטרה ברשות הרבים.
והקשה הרשב"א1:
תמיהא לי כיון דמיבעיא לרבא מי הזקיקם לשום מחלוקת בין רב פפא לרבא דהוא רביה, לימא דכו"ע חצי נזק צרורות תולדה ותולדה דרגל, ואמאי קרי ליה תולדה דרגל לפוטרה ברשות הרבים כדרבא.
ותרץ הרשב"א:
ונ"ל משום דקים להו משלם מן העליה משום דכאורחייהו, ואף ע"ג דמספקא ליה לרבא ניחא ליה לאוקמי הא דרב פפא כהלכתא.
הרשב"א מבאר, כי לגמ' פשוט היה שבנזק צרורות ישלם מן העליה כיוון שרגל תכונתה "כאורחייהו" ולכן משלם מן העליה. א"כ אף בצרורות שהנזק נעשה "כאורחייהו" ישלם מן העליה כדין תולדה של רגל, ולכן העדיפה הגמ' להעמיד שבנזק צרורות ישלם מן העליה לרב פפא על אף הסתפקותו של רבא.
ודברי הרשב"א קשים,שכן עדין יש להבין מדוע הכריחה הגמ' להעמיד מחלוקת בין רב פפא לרבא. ועוד קשה על דברי הרשב"א, מה עניין "משום דקים להו דמשלם מן העליה משום כאורחיהו" – הרי גם רבא ידע זאת ובכ"ז אבעיא ליה, וצ"ע.
הגמ' בדף י"ח ובדף י"ט דנה בדיני צרורות ומביאה ספיקות של רבא ורב אשי:
בעי רבא חצי נזק צרורות מגופו משלם או מעלייה משלם מגופו משלם דלא אשכחן חצי נזק דמשלם מעלייה או דלמא מעלייה משלם דלא אשכחן כאורחיה דמשלם מגופיה… בעי רבא יש העדאה לצרורות או אין העדאה לצרורות לקרן מדמינן ליה או דלמא תולדה דרגל הוא… בעי רב אשי יש שנוי לצרורות לרביע נזק או אין שנוי לצרורות לרביע נזק.
הרי"ף בפסקיו השמיט בעיות אלו, ותמה על כך הרא"ש2 ותרץ:
ואפשר משום דאין נפקותא בבעיא זו האידנא דאמרינן לקמן בפרק החובל (דף פד ב) דאין העדאה בבבל מיהו תימה למה לא הביא הך דרב אשי (דף יט א) אם יש שינוי לצרורות לרביע נזק וסלקא בתיקו ואפשר דסבר דאין נפקותא בהך בעיא משום דלא מצינו בבבל צרורות דביעוט דהוה משונה וקנסא הוא אא"כ תפס וכי תפס לא מפקינן מיניה עד דמשלם חצי נזק כיון שעלתה בתיקו והוא מוחזק הלכך אין נפקותא בבעיא זו. דבלא תפיסה לא דיינינן וכי תפס גובה חצי נזק.
אולם בסופו של דבר הרא"ש אינו מקבל תירוץ זה ונשאר בדוחק.
ויותר יש להקשות על הרמב"ם אשר השמיט את הבעיות של רבא והרי הרמב"ם מביא אף הלכות אשר אינן נוהגות היום. ובדעת הרמב"ם יש עוד לעיין, שכן את בעיות רב אשי אם יש שינוי לצרורות לרביע נזק3 הביא בהלכותיו שלא כרי"ף, והרי ידוע שבד"כ הרמב"ם הולך בשיטת הרי"ף ובמקום ששינה מדעת הרי"ף, יש לעיין בו היטב.
הרב קוק באיגרת ק"ג בהתיחסו לחיבור שיש לעשות בין חכמת ההלכה לחכמת האגדה מביא כדוגמא את ההלכה של "חצי נזק צרורות", וזו לשונו:
ובאותו הדרך, המתעלה מעל נתוחי הסברות הפשוטות עד שפונה אל נטיית ההערות העליונות, ישנו ג"כ מין עומק שכלי, שמ"מ אין דרך לפרשו בחתימת תלמוד, והוא מסור לת"ח המשכילים בשכל טוב, והירושלמי סומך יותר על רמזים כאלה משום יתרון החכמה דאוירא דא"י… ונלע"ד, דביסוד הלל"מ דצרורות י"ל, שההלכה באה לא לחדש דין חתוך בתור הלכה עקורה שאין לה דמיון, כי אם לברר לנו בהא דנזק אינו חייב כ"א בפועל אבל גרמא פטור. וגבי בהמה ודאי לכו"ע גרמא פטור, א"כ גבי כחו יש בזה צד לומר שהוא גופו וצד לומר שהוא כחו, ובאה הלל"מ לומר שיש בזה חלק מגופו וחלק של גרמא, ע"כ החצי דגרמא פטור והחלק דגופו שיש בזה חייב, ומשו"ה באמת הוי חצי נזק דצרורות ממש כמו שהזיק, דגרמא לא מקרי "הזיק", ומ"מ לא פסיקא לי. דסברות כאלה צריכות כמה הסברות כדי להעמידן ואינן נמסרות לכל, והיו טועים לומר דהוי פחות ממה שהזיק, משו"ה נקיט מלתא דפשיטא… וה"נ גרמא אזיק כמו גופו, דעצם מהות כחו הוא ממוצע בין גופו לגרמא ויש בו מענין שניהם ככל הממוצעים, אבל מ"מ לא ניתן דבר כזה להאמר בסגנון של תלמוד בבלי.
יוצא מדברי הרב שצרורות מורכב מאבן ("גרמא"), שמעצמה אינה הולכת ומזיקה וע"כ פטור האדם על ניזקה, ומבהמה ("גופו") שדרכה "לילך ולהזיק" ועל ניזקה מתחייב האדם. על כן בצרורות המורכב משני כוחות אלו, האבן והבהמה, יתחייב האדם חצי נזק כממוצע בין שניהם. ועדיין יש לעיין מה מיוחד בסברא זו, שכן אותה מביא הרב כדוגמא לזיקה שיש בין הלכה לאגדה ולסברות שאין דרכן להאמר בסגנון התלמוד הבבלי. ונראה שמילותיו של הרב: "ויש בו מעניין שניהם ככל הממוצעים" הם עיקר דבריו. וכוונתו למה שכתוב בהקדמה לעץ הדר וזו לשונו:
הננו מוצאים את היחש המקשר אחת לחברתה ע"י איזה אמצעי שמחברם ע"י הוייתו המשותפת שיש בו ממין העליון וממין התחתון, מהימין ומהשמאל, מהרוחניות והחומריות, מהקודש והחול. הנחה מוסכמת זאת מתאמתת ע"פ עמקי גנזי תורה ומתבארת ע"י חכמת החיפוש והנסיון בכל צד ופנה שאנחנו פונים, בכל מרחב המציאות כולו, ובכל שדרותיו השונות (עיין עץ חיים היכל אבי"ע שער ראשון פ"א). ההשקפה הבהירה הזאת מביאה אותנו להסתכלות שלמה בעולם, ומשפעת עלינו אור אמונתו, אהבתו ואחדותו של חי העולמים ברוך הוא וברוך שמו, שבחר בנו ליחד שמו הגדול ב"אהבה" שמספרה "אחד" "כי כל בשמים ובארץ" (דברי הימים כ"ט י"א) דמתרגמינן: "דאחיד בשמיא ובארעא".
ואף כאן י"ל שהצרורות הם בבחינת אבן מהלכת שיש בהם מן הדומם – אבן, ואף כוח הבהמה נמצא בהם שעל ידו האבן מהלכת ומזיקה וזה הממוצע הגורם לחצי נזק.
נוכח דיברי הרב בדין "חצי נזק צרורות" ננסה להבין את מחלוקת רב פפא ורבא.
יסוד המחלוקת בין רב פפא לרבא
נאמר במשנה4:
כיצד הרגל מועדת לשבר בדרך הלוכה הבהמה מועדת להלך כדרכה ולשבר היתה מבעטת או שהיו צרורות מנתזין מתחת רגליה ושברה את הכלים משלם חצי נזק דרסה על הכלי ושברתו ונפל על כלי ושברו על הראשון משלם נזק שלם ועל האחרון משלם חצי נזק התרנגולין מועדין להלך כדרכן ולשבר היה דליל קשור ברגליו או שהיה מהדס ומשבר את הכלים משלם חצי נזק.
ובדקדוקי סופרים5 מובאת גירסה אחרת למשנתנו:
ושברה את הכלים – כ"י רומא ושברו וקאי אצרורות.
לפי גירסתנו "ושברה" היינו הבהמה שהזיקה ע"י הצרורות. ולפי גירסת הדקדוקי סופרים "ושברו" היינו הצרורות ולא הבהמה, ומתיחסים לצרורות כמזיק עצמי. א"כ נראה שיסוד המחלוקת בין רב פפא לרבא הוא, האם אותה "אבן מהלכת" ,אותו ממוצע שדיבר עליו הרב, היא המזיק כד"ס והינה "יצירה חדשה" או שהבהמה הזיקה באמצעות האבן. רב פפא סובר שצרורות – אבן שאין דרכה להלך הולכת ומזיקה הינה "יצירה חדשה" הממצעת בין ה"גרמא" ל"גופו" אשר קיבלה את כוחה מרגל הבהמה אי לכך תחשב תולדה של רגל לגמרי.
לעומתו, סובר רבא שאותה "אבן מהלכת" אינה "יצירה חדשה" אלא מציאות בה הבהמה מזיקה באמצעות אבן. כלומר, רבא מיחס את הנזק לבהמה, אולם מפני שיש צד של אבן שעליו פטור מתשלום, יתחייב הבעלים רק חצי נזק כיוון שהוא משלם רק על הצד של הבהמה בנזק.
א"כ לרב פפא הסובר ש"אבן מהלכת" הינה תולדה של רגל לגמרי פשוט שמשלם מן העליה כדין רגל. ואף הבעיות שרבא ורב אשי העלו אינן נוגעות לו כיוון שכל הבעיות נובעות שהבהמה הזיקה ע"י הצרורות. אבל לשיטת רב פפא הצרורות הם המזיק ויש כאן "יצירה חדשה" שהיא תולדה של רגל לגמרי ולכן יחולו עליה דיני הרגל. אולם רבא, הסובר שאבן מהלכת אינה "יצירה חדשה" אלא בהמה המזיקה באמצעות אבן, הסתפק מה הדין, שכן המשנה בדף י"ז הביאה צרורות ביחד עם "מבעטת" – מחד, יתכן שצרורות דומה במהות לקרן ואז "משלם מגופו" ו"יש העדאה לצרורות" ומאידך, יתכן שהקישור למבעטת הינו רק בדין שמשלם חצי נזק אך צרורות תולדה של רגל ו"משלם מן העליה" ו"אין העדאה לצרורות".
שיטות הרי"ף והרמב"ם
כתב הרי"ף6:
ואסיקנא דכולהו תולדותיהן כיוצא בהן בר מתולדה דרגל ומאי ניהו חצי נזק צרורות דהילכת' גמירי לה דלא משלם אלא חצי נזק, ואמאי קרו לה תולדה דרגל דמשלם מן העליה ולפוטרה ברשות הרבים.
כלומר הרי"ף פוסק כרב פפא שצרורות הם תולדה של רגל לגמרי. א"כ לא שייך להביא את הספיקות המובאים בדף י"ח ובדף י"ט, שכן ספיקות אלו קיימים אך ורק לרבא7 ולא לרב פפא.
אף הרמב"ם פסק כרב פפא שצרורות הם "יצירה חדשה" שהנזק מיוחס לצרורות עצמם ויחשבו תולדה של רגל לגמרי כפי שיוצא מדברי הרמב"ם8:
(ב) כל תולדה כאב שלה חוץ מצרורות המנתזין מתחת רגלי הבהמה בשעת הילוכה שאע"פ שתולדת הרגל הן ופטור עליהן ברשות הרבים כרגל ואם הזיקו ברשות הניזק משלם מן היפה שבנכסיו כרגל שהוא אב אע"פ כן אינו משלם אלא חצי נזק.
(ג) כיצד בהמה שנכנסה לחצר הניזק והלכה והיו צרורות מנתזין מתחת רגליה ושברו את הכלים משלם חצי נזק מן היפה שבנכסיו ודבר זה הלכה מפי הקבלה היא.
(ד) וכן אם היתה מהלכת ברשות הרבים ונתזו צרורות מתחת רגליה לרשות הניזק ושברו את הכלים משלם חצי נזק דרסה על הכלי ברשות הניזק ושברתו ונפל על כלי אחר ושברו על הראשון משלם נזק שלם ועל האחרון חצי נזק.
א"כ יוצוא איפוא שהרמב"ם מגדיר את צרורות כתולדה של רגל כרב פפא ולכן כתב "ושברו" כפי גירסת כת"י רומא שהנזק מתיחס לצרורות, לאותה "יצירה חדשה", ולא לבהמה. א"כ כמו לרי"ף אף לרמב"ם אין שייך להביא את הספיקות המובאים בגמ' בדף י"ח ובדף י"ט. אולם, בניגוד לרי"ף הבין הרמב"ם שכאשר בעטה קרה פה שינוי ומדובר במציאות אחרת ויש לדקדק בדברי הרמב"ם9:
היתה מהלכת ברשות הרבים ובעטה והתיזה צרורות והזיקו ברשות הרבים פטור.
בתחילת ההלכה כותב הרמב"ם "והזיקו", שכן שהרמב"ם מיחס את הנזק לצרורות – ולכן יהיו תולדה של רגל ופטור ברשה"ר. אולם כאשר מביא הרמב"ם את הספק של רב אשי כותב:
ואם תפש הניזק רביע נזק אין מוציאין מידו שהדבר ספק הוא שמא שינוי הוא ואינו תולדת רגל שהרי בעטה.
מכיוון שנכנסת פה כוונת הבהמה להזיק – "שהרי בעטה" ישנו ספק האם אנו חוזרים לבהמה ומבררים באיזו צורה הזיקה ומכיוון שעל בעיטה מתחייב הבעלים חצי נזק וכעת ה"יצירה החדשה" היא ממוצע של מבעטת ואבן יתחייב רביע נזק. או שצרורות לעולם תולדה של רגל וישלם חצי נזק ופטור ברשה"ר.
סיכום
לאור האמור לעיל, נראה שעניין הממוצע בין האבן לבהמה הוא יסוד עמוק בכל המציאות, שהמעבר בין עולם לעולם עובר דרך מציאות שלישית אשר ממצעת בין השנים.
וכן כתב האר"י10:
אמנם בכל אלו הד' בחינה הפרטיות יש בחינה א' כוללת כולם והיא ממוצעת בין בחינה ובחינה הכוללת שתיהן דוגמא מ"ש חכמי הטבע כי בין הדומם והצומח הוא הקורא"לי הנקרא אלמוגים ובין הצומח והחי הוא אדני השדה הנזכר במסכת כלאים שהוא כמין כלב גדל בקרקע וטבורו נשרש בקרקע ויונק משם וכשחותכין הטבור שלו מת ובין החי והמדבר הוא הקוף.
כלומר, הבריאה כולה היא מציאות אחדותית ואין בה יחידות המנותקות זו מזו, אלא כל עולם מחובר לעולם שמעליו – הדומם לצומח, הצומח לחי והחי למדבר. חיבור זה נעשה באמצעות מציאות ממוצעת המחברת בין העולמות דוגמת האלמוגים הממצעים בין עולם הדומם לעולם הצומח והקוף הממצע בין עולם החי לעולם המדבר. מציאות זו מבארת לנו את ההסתכלות השלמה בעולם שהכל מקושר ומאוחד ואין נתק בין עולם לעולם. כן מוצאים אנו בדיני הנזיקין, בדין צרורות שיש נזק חדש של "אבן מהלכת" שהיא נזק ממוצע בין האבן הדומם לבהמה החיה, והמחלוקת בסוגיתנו האם המעבר בין עולם לעולם עובר דרך "יצירה חדשה" או דרך מציאות משותפת בין השנים. ונראה, שאלו ה"הערות העליונות" שלהן התכוון הרב בדבריו.
1 דף ג' ע"ב.
2 פרק ב סימן ב.
3 הלכות נזקי ממון פ"ב ה"ה.
4 דף י"ז ע"א.
5 ריש פ"ב הערה א'.
6 דף א' ע"א.
7 שנים מהספיקות רבא עצמו מביא.
8 הלכות נזקי ממון פ"ב הלכות ב' – ד'.
9 הלכות נזקי ממון פ"ב ה"ה.
10 עץ חיים היכל אבי"ע שער א' פרק א'.
נראה מענין!
אסף
רוזנקרנץ!