פרק ראשון – נזקי בור

בגמ' בדף ה ע"ב נאמר:

אמר רבא וכולהו כי שדית בור בינייהו אתיא כולהו.

ויש לדון בדברי רבא, האם במקרה המלמד המשותף לכולם הוא דוקא בור או שמא מיוחד הוא הבור כאב נזיקין שדוקא הוא מהווה מקור לשאר האבות?
בהמשך דנה הגמ'¹ מה בא ללמדנו הצד השווה המוזכר במשנה²:

הצד השוה שבהן: לאתויי מאי אמר אביי לאתויי אבנו סכינו ומשאו שהניחן בראש גגו ונפלו ברוח מצויה… רבא אמר לאתויי בור המתגלגל ברגלי אדם וברגלי בהמה… רב אדא בר אהבה אמר לאתויי הא דתניא כל אלו שאמרו פותקין ביבותיהן וגורפין מערותיהן בימות החמה אין להם רשות בימות הגשמים יש להם רשות אף על פי שברשות אם הזיקו חייבים לשלם… רבינא אמר לאתויי הא דתנן הכותל והאילן שנפלו לרשות הרבים והזיקו פטור מלשלם נתנו לו זמן לקוץ את האילן ולסתור את הכותל ונפלו בתוך הזמן והזיקו פטור לאחר הזמן חייב.

הגמ' מביאה ארבע הלכות הנלמדות מן הצד השווה, ואף כאן הדבר המשותף לכולם הוא בור, ולא דבר ריק הוא.
הרי"ף והרמב"ם השמיטו סוגיה זו הלומדת הלכות מבור ואב נוסף באמצעות ה"צד השווה" הלכות נוספות. אף ההלכות שלומדים רב אדא בר אהבה ורבינא שכן הובאו בדברי הרי"ף והרמב"ם מובאים כמשנה³ וכבריתא⁴ ולא כלימוד מהצד השווה⁵.
הרא"ש⁶ בהתיחסו להשמטה זו כותב:

רב אלפס ז"ל לא הביא בחיבורו כל הני אוקימתא דהני אמוראי אף על גב דכולן הלכות פסוקות הן ולא פליגי אהדדי אלא מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי.

הרא"ש הבין, כי הרי"ף סובר כגמ' דידן אלא שלא הביא הלכות אלו כיון שפשוט שכך ההלכה, שכן אין מאן דפליג עליהם. וכן כל הפוסקים אף ההולכים בדרך הרי"ף והרמב"ם הביאו הלכות אלה כדבר פשוט ואף רצו ל"העמיסם" בדברי הרי"ף והרמב"ם. והדברים קשים שכן אין דרך הרי"ף והרמב"ם להשמיט הלכות המובאות בגמ' פשוטות ככל שיהיו.
וכן הקשה הנצי"ב⁷:

הרי"ף לא הביא כל הסוגיה וכתב הרא"ש דהכל פשוט. ותמיהני היאך פשוט דאבנו סכינו ומשאו ובור המתגלגל חייב משום בור והא לא דמי לבור, אלא אביי ורבא העלו הכי וא"כ נצרכו טובא להשמיענו… והפוסקים לא הרגישו בזה.

הנצי"ב תמה מה פשוט לרא"ש בהלכות אלו, הרי הגמ' נצרכת ללמוד אותם באמצעות ה"צד השווה". כלומר, הלכות אלו אינם פשוטות ויש לאומרן. וחזרה שאלה לדוכתא.

בור – אב נזיקין גרוע

איתא במכילתא⁸ דר' ישמעל על הפס' "כי יפתח איש בור וכו'":

רבי יהודה בן בתירא אומר לא הרי פותח כהרי כורה ולא הרי כורה כהרי פותח הצד השוה שבהן כל שהוא חייב בשמרו חייב בנזקו אף כל שהוא חייב בשמרו חייב בנזקו.

בפשטות דברי המכילתא באו לרבות, באמצעות ה"צד השווה" "כי יפתח" ו"כי יכרה", תולדות⁹ של בור. ויש להבין מדוע צריך לימוד מיוחד לתולדות הבור ואי אפשר ללומדם כפי שלומדים שאר תולדות משאר אבות – "אבות מכלל דאיכא תולדות".
שאלה מעין זו שאלו הראשונים במסכת שבת על לימד הגמ' תולדות של מלאכת הוצאה מרשות לרשות מן המשכן. וכן כתב התוס'¹⁰:

תימה לר"י אמאי צריך למתני תרתי דעני ודבעל הבית וכן בריש שבועות דמפרש בגמרא (דף ג ע"א ושם) שתים דעני ודבעל הבית מה שייך לקרותו שתים מה לי עני מה לי עשיר ונראה לר"י דאיצטריך לאשמעי' משום דהוצאה מלאכה גרועה היא דמה לי מוציא מרשות היחיד לרשות הרבים מה לי מוציא מרשות היחיד לרשות היחיד… וכן בכל תולדות דאבות מלאכות לא חיישינן שיהא במשכן אלא אבות בלבד ובתולדות דהוצאה בעי' שיהא במשכן דתנן בהזורק (דף צו.) שתי גזוזטראות זו כנגד זו המושיט והזורק מזו לזו פטור היו שתיהן בדיוטא אחת הזורק פטור והמושיט חייב שכך היתה עבודת לוים ובריש הזורק (ג"ז שם:) נמי בעי הזורק ד' אמות ברשות הרבים מנלן ודחיק לאשכחינהו במשכן וכו'.

אומרים התוס', כיוון שמלאכת הוצאה היא אב גרוע ועצם החיוב על מלאכה זו זה חידוש של התורה לכן אי אפשר ללמוד מסברא את תולדותיה, ויש צורך בפסוק מיוחד שילמד זאת. למדנו מכאן שפעמים שאב אינו מלמד על תולדות מצד עצמו אלא יש צורך בפסוק או בריבוי מיוחד ללמדנו את תולדותיו וזה נקרא אב גרוע. ואף כאן יש לומר שבור הוא אב גרוע ולכן צריך לימוד מיוחד על תולדותיו. וכן יש ללמוד מדברי הרשבא¹¹:

ואי קשיא לך הא דמשמע דאין עונשין מן הדין אף בנזיקין, וכדאמרינן במכילתא (משפטים פי"א פי' קטז) תניא כי יפתח איש בור וכי יכרה אם על פותח חייב על כורה לא כ"ש, ללמדך שאין עונשין מן הדין. מסתברא לי דלא אמרו כן אלא בנזקי בור מפני שהוא חדוש, וליכא בכלהו נזיקין דכותייהו לפי שאין דרכו לילך ולהזיק, ועוד שאינו שלו אפ"ה עשאו הכתוב כשלו, ועוד שהניזק בא לרשותו של מזיק דהיינו חלל הבור, ואין עונשין מדין כזה שאין לך בו אלא חדושו, אבל שאר נזיקין שממונו הולך ומזיק עונשין בהן מן הדין.

מבאר הרשב"א, כי בניגוד לשאר אבות נזיקין בהם המזיק הולך אל הניזק ומזיק, בבור הניזק בא אל המזיק כאשר הבור הוא פסיבי והניזק הוא הגורם לנזק. א"כ החיוב בבור אינו מפני פעולת הנזק עצמו אלא משום האחריות על התקלה, אף שהניזק הזיק לעצמו. ולפי"ז מובן מדוע בור נקרא מזיק "גרוע", שכן הוא כלל אינו פועל פעולת נזק¹².

מחלוקת אביי ורבא כנגד רב אדא בר אהבה ורבינא

נראה בפשטות שאם רב אדא בר אהבה ורבינא היו מקבלים את דברי אביי ורבא הם לא היו מביאים את הברייתא והמשנה כדברים הנלמדים מהצד השווה, שכן החיוב בהם אינו נובע מהצד השווה אלא מתקנת חכמים. כפי שמצינו בברייתא, אף שחכמים בתקנתם התירו בימות הגשמים לשפוך שופכין ברשה"ר, הם קבעו שאם הזיקו השופכין חייב המזיק בדומה לבור, והחיוב נובע מחמת תקנת חכמים ולא מחמת ה"צד השווה". הוא הדין במשנת "כותל ואילן" המובאים בב"מ כחלק מסידור החיים בין בני אדם, וקבעו חכמים שלושים יום לקוץ אילן ולסתור כותל וחייבו בתשלום מי שלא עשה כתקנה. א"כ נראה שרב אדא בר אהבה ורבינא חולקים על אביי ורבא שאם לא כן היה להם להביא כאביי ורבא לימוד באמצעות הצד השווה, ולא תקנת חכמים ב"השראת" בור ושאר אבות נזיקין¹³. וננסה להבין מה יסוד מחלוקתם.
נראה, שיסוד המחלוקת הוא – אם היות בור אב נזיקין "גרוע" מוציאו מכלל אבות, ומימלא אי אפשר ללומדו ב"צד השווה" עם אב אחר, או שעדיין בכלל אבות הוא ללמוד מ"הצד השווה" שחסרון שימצא בדבר הדומה לבור יושלם ע"י לימוד מאב אחר.
אביי ורבא הבינו שיש לימוד מ"הצד השווה" כדברי רבא¹⁴ "כולהו כי שדית בור בינייהו", ואף שבור אב "גרוע", הוא אינו מוציאו מכלל אבות להיות גדר בפני עצמו.
ורב אדא בר אהבה ורבינא הבינו שהיות בור אב "גרוע" מוציאו משאר האבות, ולכן רק היזק הדומה בדיוק לבור יהיה תולדה דבור, ושאינו דומה בדיוק וזוקק השלמה מאב אחר אינו יכול להילמד מבור. וכן כתב הרשב"א ש"אין עונשין מדין כזה שאין לך בו אלא חידושו" כיוון שבור הינו אב גרוע, התורה מחדשת לנו שחייב ומחידוש אי אפשר ללמוד על דברים אחרים מלבד עצם הדבר המתחדש והדומה לו בדיוק. לפי"ז "אבנו סכינו ומשאו שהניחם בראש הגג" ונעשו תקלה ע"י כוח אחר, אינו יכול להילמד מבור שכן על מנת ללומדם צריך השלמה מאב אחר, והוא הדין ל"בור המתגלגל". על כן הביאו רב אדא בר אהבה ורבינא מקרים בהם החיוב נובע מתקנת חכמים, והלימוד מבור ואב נוסף הינו אסמכתא בעלמא בלבד – שכן לימוד כזה בפני עצמו אינו עומד.

ישוב השאלות

לאור האמור לעיל מתורצות השאלות היטב, שכן בור בהיותו "אב גרוע" אינו יכול להיות בצד הנלמד ולעולם יהיה בצד המלמד, ולכן צריך לעולם "בור ביניהו" כדי ללמוד על אב אחר.
כמו כן, בור הוא לעולם המלמד ב"צד השווה" כיוון שלבור אין כ"כ תולדות והדברים הנובעים ממנו נובעים מהצד השווה משא"כ באבות אחרים שיש להם תולדות הרי שאינם צריכים לצד השווה. ומובנת השמטת הרי"ף והרמב"ם שפוסקים כרבינא שהוא בתרא.

---

¹ דף ו' ע"א – דף ו' ע"ב.
² דף ב ע"א.
³ ב"מ דף קי"ז ע"ב.
⁴ ב"ק דף ל' ע"א.
⁵ ניתן לראות בברור כי אין השנים פוסקים כסוגיה דידן, שאם כן היה הרי"ף היה מביא את סוגיתנו באופן מלא בתוך מהלך הגמ'. וכן בדברי הרמב"ם, אם היה סובר הרמב"ם כ"צד השווה" מדוע לא הביא אף את דברי אביי ורבא ובחר להתיחס בהלכותיו רק לדברי רב אדא בר אהבה ורבינא, והלא, "מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי".
⁶ על הגמ' בדף ו ע"א.
⁷ מרומי שדה על בב"ק דף ו ע"א.
⁸ פרשת משפטים מסכת נזיקין פרשה יא'.
⁹ כן כתב המו"ל בהוצאת הורביץ.
¹⁰ מסכת שבת דף ב' ע"א ד"ה "פשט בע"ה את ידו".
¹¹ ב"ק דף ב' ע"ב ד"ה "אבל במחוברת וכו'".
¹² יש לדקדק שדברי הרשב"א מוסבים על "אין עונשין מן הדין" אשר נלמד מאותו מדרש במכילתא מ"כי יפתח וכי יכרה", ושמא יש לומר למאן דאמר הלומד מ"כי יפתח וכי יכרה" ש"אין עונשין" אין מקור ללמוד שיש תולדות לבור. ועדין צ"ע.
¹³ וכן משמע מדברי רבינו חננאל בדף ו' ע"ב ש"קיימא לן כרבינא דבתרא הוא", כלומר רבינו חננאל הבין שיש בסוגיתנו מחלוקת ולא אומרים "מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי".
¹⁴ דף ה ע"ב.

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם *

אימייל *