ניצבים – חשיבות העמידה על העקרונות
ה"פרשה" שאנו חיים אותה בשעות אלה היא התחממות הגזרה הצפונית, שהובילה לכך שחלק ניכר מתלמידי שיעור ה' הוקפצו חזרה לצבא. ננסה ללמוד מן הפרשה כיצד להתבונן על מאורעות השעות הגדולות הללו.
הפרשה פותחת במילים (דברים כ"ט, ט'):
אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹקֵיכֶם…
עיקר הענין נמצא בשתי המילים הראשונות של הפרשה: "אתם נצבים".
אנו נמצאים במלחמה מול ארגון טרור. המאבק בטרור נעשה על ידי כח העמידה של הציבור.
לפני כשמונה שנים היתה ועדה ממשלתית שבחנה את המצב האסטרטגי של מדינת ישראל על מנת להגדיר מחדש את צרכי הבטחון ותקציב הבטחון. ועדה זו נקראה ועדת לוקר, והיו חברים בה אנשי בטחון וכלכלה בכירים.
הועדה עמדה על כך, שבשנים האחרונות התפרק "הסדר הישן", שבו מדינת ישראל עמדה מול מדינות אויב. כך היה במלחמות בשנים הראשונות של המדינה, שבהן נלחמנו מול מדינות אויב – מצרים, סוריה, ירדן ועוד. אך בעשרות השנים האחרונות אין זה כך. מצד אחד הסכמי שלום עם מדינות, ומצד שני התפרקות של המשטר במדינות שסביבנו, הובילו לכך שאין כיום איום על מדינת ישראל בשני המעגלים שסביבה.
ביטוי לכך רואים במלחמה הנוכחית. למרות שמדינת ישראל מצאה עצמה בתחילת המלחמה במצב קשה, וכל הצבא היה מרוכז מול רצועת עזה במלחמה נגד החמאס, אף מדינה לא "ניצלה את ההזדמנות" לתקוף את מדינת ישראל.
עלינו להודות לה' על המצב המיוחד הזה, שבו אין מדינה שנלחמת בנו.
מדינות לא נלחמות בנו, אבל ארגוני טרור – בהחלט כן. מלחמה נגד טרור שונה לחלוטין ממלחמה בין צבאות של מדינות.
לאחר שיצא דו"ח ועדת לוקר, נפגשו רבנים מאיגוד ישיבות ההסדר עם חוקרי המכון לבטחון לאומי שעל יד אוניברסיטת תל אביב (INSS).
עד לפגישה זו סברתי, שהדרך להיאבק בטרור היא על ידי כח הרתעה. כך אומר הכתוב (דברים כ"ח, י'): "וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ". אנו צריכים לגרום לאויבינו להיות יראים מפנינו. זהו כח ההתרעה וכך נעמוד מולם.
אך אחד החוקרים במכון הסביר שכח התרעה לא עומד מול הטרור. כך מוכיחים כל המחקרים וכך ניתן לראות גם במאבק שלנו מול הטרור.
מה יכול לעמוד מול הטרור ולנצח אותו? "אתם נצבים" – כח העמידה של הציבור יכול לנצח ולמסמס את הטרור. הטרור לא נלחם נגד הצבא, אלא נגד הציבור. מטרתו היא להפחיד ולהרתיע את הציבור. הציבור כולו הוא האויב של הטרור, וכח העמידה של הציבור יקבע את תוצאות המלחמה.
אם הציבור מגיב בעוצמה, והמלחמה מולידה כוחות ומעצימה את הציבור – זהו הנצחון על הטרור.
ראיתי לאחרונה שאמר מישהו: אם לא יוחזרו כל החטופים, זה יגרום להתמוטטות של מדינת ישראל.
אם אויבינו קוראים את המשפט הזה, מה הם אומרים לעצמם? יש לנו בידיים נכס יקר ערך – אנו יכולים לגרום להתמוטטות מדינת ישראל. ככל שנתעלל יותר בחטופים – נפגע יותר במדינת ישראל.
אמירות כאלו פוגעות בחטופים ולא מקדמות את הצלתם. אלו אמירות שמחלישות את כח העמידה.
אנו צריכים לומר אמירות הפוכות: "אתם נצבים" – אנו ניצבים בעוצמה, ונעמוד בכל אתגר ובכל קושי.
"אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלקיכם". רש"י מפרש פעמים רבות את המילה "היום" – בכל יום יהיו בעיניך כחדשים. אנו צריכים להרגיש בכל יום שאנו עומדים לני ה', שיש לנו כח עמידה שנובע מהאמונה. העמידה שלנו בעוצמה, בלי לוותר, תנצח את הטרור.
הראב"ע כותב: "אתם נצבים לפני ה' אלהיכם. סביבות הארון". אנו עומדים סביב התורה, "כולכם" – באחדות.
אויבינו זיהו בקע וסדק באחדות שלנו. סרבנות, פילוגים ומחלוקות קשות. הם חשבו שאנו לא "נצבים" ולא "כולכם", וזו הזדמנות לפגוע בנו.
אך מה קרה בתגובה?
עם ישראל התעורר, ובמסירות נפש מופלאה של אלפים בקרבנו קם להגן על העם והארץ. המסירות – של אלה ששילמו בנפשם וגם של אלה שאיתנו לאורך ימים טובים – היא כח העמידה, והיא זו שעומדת לנו מול אויבינו.
הרב קוק זצ"ל מבאר את משמעותה העמוקה של מסירות הנפש (שמונה קבצים ג', של"ב):
האמונה האלהית הגדולה אשר בלב ישראל, אין לה ערך ולא דוגמא ולא משל. ואפילו האפיקורסות הישראלית, היא מלאה אמונה וקדושה, הרבה יותר מכל האמונות של כל הגויים כולם, ואף על פי שהיא מבטאת דברים של קלות ראש ושל כפירה, בתוכיות הנשמה יש אור אלהים של דבקות ושל צמאון לאלהים חיים, אל אלהי ישראל, עד לכדי מסירות נפש. וירח את ריח בגדיו אל תקרא בגדיו אלא בוגדיו, כגון יקום איש צרורות ויוסי משיתא, שהראו את הצפון בלבבם במסירות נפש נפלאה. ומה שנהיה בסוף היה גם כן בתחילה, אלא שכסה אותו הזוהמא החיצונה, שבאה מהשפעתה המסואבה של הגויים אשר לא ידעו את ד' ובשמו לא קראו, אשר אכל את יעקב ואת נוהו השמו. לא כאלה חלק יעקב כי יוצר הכל הוא, וישראל שבט נחלתו, ד' צבאות שמו.
כך מסופר במדרש (בראשית רבה פרשה ס"ה, כ"ב):
דָּבָר אַחֵר, "וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרֲכֵהוּ", כְּגוֹן יוֹסֵף מְשִׁיתָא וְיָקוּם אִישׁ צְרוֹרוֹת. יוֹסֵף מְשִׁיתָא, בְּשָׁעָה שֶׁבִּקְּשׁוּ שׂוֹנְאִים לְהִכָּנֵס לְהַר הַבַּיִת אָמְרוּ יִכָּנֵס מֵהֶם וּבָהֶם תְּחִלָּה, אֲמָרִין לֵיהּ: עוּל וּמַה דְּאַתְּ מַפִּיק דִּידָךְ (=כנס, ומה שאתה מוציא – שלך), נִכְנַס וְהוֹצִיא מְנוֹרָה שֶׁל זָהָב, אָמְרוּ לוֹ: אֵין דַּרְכּוֹ שֶׁל הֶדְיוֹט לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּזוֹ, אֶלָּא עוּל זְמַן תִּנְיָנוּת (=כנס פעם שניה) וּמַה דְּאַתְּ מַפִּיק דִּידָךְ (ומה שאתה מוציא – שלך), וְלֹא קִבֵּל עָלָיו. אָמַר רַבִּי פִּינְחָס: נָתְנוּ לוֹ מֶכֶס שָׁלשׁ שָׁנִים, וְלֹא קִבֵּל עָלָיו, אָמַר: לֹא דַּיִּי שֶׁהִכְעַסְתִּי לֵאלֹהַי פַּעַם אַחַת אֶלָּא שֶׁאַכְעִיסֶנּוּ פַּעַם שְׁנִיָּה. מֶה עָשׂוּ לוֹ, נָתְנוּ אוֹתוֹ בַּחֲמוֹר שֶׁל חָרָשִׁים וְהָיוּ מְנַסְּרִים בּוֹ, הָיָה מְצַוֵּחַ וְאוֹמֵר: וַוי, אוֹי אוֹי שֶׁהִכְעַסְתִּי לְבוֹרְאִי.
וְיָקוּם אִישׁ צְרוֹרוֹת הָיָה בֶּן אֲחוֹתוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵידָה, וַהֲוָה רָכֵיב סוּסְיָא בְּשַׁבְּתָא, אֲזַל קוֹמֵי שָׁרִיתָא לְמִצְטַבָּלָא (היה רוכב על הסוס בשבת, והלך לפניו בדרך לתלייתו), אֲמַר לֵיהּ: חֲמֵי סוּסִי דְּאַרְכְּבִי מָרִי וַחֲמֵי סוּסָךָ דְּאַרְכְּבֵךְ מָרָךְ (ראה את הסוס שהרכיבני עליו אדוני, וראה את הסוס שהרכיבך עליו אדונך). אָמַר לוֹ: אִם כָּךְ לְמַכְעִיסָיו קַל וָחֹמֶר לְעוֹשֵׂי רְצוֹנוֹ, אָמַר לוֹ: עָשָׂה אָדָם רְצוֹנוֹ יוֹתֵר מִמְּךָ, אָמַר לוֹ: וְאִם כָּךְ לְעוֹשֵׂי רְצוֹנוֹ קַל וָחֹמֶר לְמַכְעִיסָיו. נִכְנַס בּוֹ הַדָּבָר כְּאֶרֶס שֶׁל עַכְנָא, הָלַךְ וְקִיֵּם בְּעַצְמוֹ אַרְבַּע מִיתוֹת בֵּית דִּין, סְקִילָה, שְׂרֵפָה, הֶרֶג וְחֶנֶק, מֶה עָשָׂה, הֵבִיא קוֹרָה נְעָצָהּ בָּאָרֶץ וְקָשַׁר בָּהּ נִימָא וְעָרַךְ הָעֵצִים וְהִקִּיפָן גָּדֵר שֶׁל אֲבָנִים, וְעָשָׂה מְדוּרָה לְפָנֶיהָ וְנָעַץ אֶת הַחֶרֶב בָּאֶמְצַע וְהִצִּית הָאוּר תַּחַת הָעֵצִים מִתַּחַת הָאֲבָנִים, וְנִתְלָה בַּקּוֹרָה וְנֶחְנַק, קִדְּמַתּוֹ הָאֵשׁ, נִפְסְקָה הַנִּימָה, נָפַל לָאֵשׁ, קִדְּמַתּוֹ חֶרֶב וְנָפַל עָלָיו גָּדֵר וְנִשְׂרַף. נִתְנַמְנֵם יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵידָה וְרָאָה מִטָּתוֹ פָּרְחָה בָּאֲוִיר, אָמַר: בְּשָׁעָה קַלָּה קְדָמַנִּי זֶה לְגַן עֵדֶן.
אלו אנשים שחיו כל חייהם בכפירה ואפילו בשנאת ישראל, אך כשעמדו מול האמת, התגלתה מסירות הנפש שלהם על האומה ועל האמונה. הדבר מלמד שהאמונה היתה קיימת בנשמתם מתחילה, אלא שהיתה מכוסה בזוהמת הרע – בחברה מקולקלת וכדומה. גם לאנשי התורה יש חלק בריחוק של אנשים מתורה. האם אנו מופיעים את התורה בצורה שמעודדת אנשים להתקרב אליה?
אנשים שמוסרים את נפשם, שנהרגים בגלל היותם יהודים – אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתם. מסירות הנפש מלמדת על עוצמת האמונה שהיתה חבויה בקרבם כל חייהם.
ונקודה נוספת, הקשורה לפרשת השבוע. הרב קוק זצ"ל כותב (אוקרות התשובה י"ז, ב'):
הארת התשובה ישנה בישראל. התעוררות חפצה של האומה בכללה לשוב אל ארצה, אל מהותה, אל רוחה ואל תכונתה, באמת אור של תשובה יש בה. באמת הדבר מתבטא בברור גמור בבטויה של תורה: "ושבת עד ד' אלהיך" "כי תשוב אל ה' אלהיך". התשובה היא תשובה פנימית, אלא שהיא מכוסה בהרבה מסכים חוצצים – ואין כח בשום עכוב ומניעת השלמה לעכב את האור העליון מהופיע עלינו.
חזרת עם ישראל לארצו היא ביטוי של תשובה "עד ה'", תשובה נמוכה, שתוביל בע"ה לתשובה שלמה ועליונה, "אל ה'".
נראה להוסיף, שגם מסירות הנפש של האנשים להילחם על הארץ ועל קיומו של עם ישראל – "אור של תשובה יש בה". הנכונות של רבים רבים בקרבנו למסירות נפש, היא סימן לעומק שקיים בנשמתם כל חייהם, והתגלה במסירות הנפש. מסירות הנפש של היחידים הרבים מלמדת מה נמצא בנשמה של כל עם ישראל. כל עם ישראל קרוב אל ה' עד כדי מסירות נפש. בע"ה שנסתפק בנכונות למסירות נפש, וישובו כולם לחיים ולשלום.
אנו צריכים להתחזק בנכונות למסירות, למאמצים גדולים, לעבודה קשה שתוביל להתרוממות הרוח. אויבינו מחכים לראותנו נפולי פנים. אנו לא ניפול ברוחנו אלא נחיה ברוממות הרוח – ובכך ננצח.
אנו צריכים בימים אלה לחזק את כח העמידה, את רוממות הרוח, את הנכונות למסירות נפש למען שם ה', בלימוד התורה, בתפילה, בחסד, באהבת הזולת.
תשובתנו לאויב היא רוממות רוח, כח עמידה, ובע"ה נזכה לראות בנצחון עם ישראל על אויביו, ובעליית הקומה של עם ישראל לקראת הגאולה השלמה בקרוב.
ניתן לקבל את השיחה במייל בכל שבוע, בלי נדר, על ידי משלוח בקשה ל: metavhaaretz@gmail.com.
ניתן לקבל את השיחה בוואטסאפ, על ידי משלוח בקשה למספר: 052-7906438, ושמירת המספר באנשי הקשר.