פרק ט’ – הברית עם חירם מלך צור
מלכים א’, ט’:
(י) ויהי מקצה עשרים שנה אשר בנה שלמה את שני הבתים את בית ה’ ואת בית המלך: (יא) חירם מלך צר נשא את שלמה בעצי ארזים ובעצי ברושים ובזהב לכל חפצו אז יתן המלך שלמה לחירם עשרים עיר בארץ הגליל: (יב) ויצא חירם מצר לראות את הערים אשר נתן לו שלמה ולא ישרו בעיניו: (יג) ויאמר מה הערים האלה אשר נתתה לי אחי ויקרא להם ארץ כבול עד היום הזה:
דבר זה מטיל סימן שאלה גדול? האם הסכם אוסלו יש כאן? האם כך נותנים עבור עצי ברושים, ארזים וזהב נותנים עשרים עיר בגליל? תמוה!
האם יש כאן נוסחה עתיקה של שטחים תמורת שלום?
“(כו) וה’ נתן חכמה לשלמה כאשר דבר לו ויהי שלם בין חירם ובין שלמה ויכרתו ברית שניהם:” (מלכים א’, ה)
יש פירוש (רד”ק) שאין מדובר כאן על סתם נתינת ערים, אלא מדובר כאן על חילופי ערים. מה הביא את רד”ק לכתוב דבר כזה? הרד”ק כנראה הוטרד משאלתנו הקודמת. הכיצד מסר שלמה ערים מארץ ישראל?
הפסוקים בדברי הימים הביאו את הרד”ק לפרשנות כזו:
“(א) ויהי מקץ עשרים שנה אשר בנה שלמה את בית ה’ ואת ביתו: (ב) והערים אשר נתן חורם לשלמה בנה שלמה אתם ויושב שם את בני ישראל:” (דבה”י ב’, ח)
לומד הרד”ק מההבדל בין המקורות שגם חירם נתן לשלמה ערים. ומה שכתב בספר האחד השלים בספר השני. ועדיין השאלות לעיל מציקות!
המקובל לפרש הוא שמסירת השטחים של שלמה הייתה בסימן ממלכה וסאלית. קרי: שלמה מסר את הערים לחירם לשליטה תחת פקוח של שלמה.
המלב”ים: שלמה נתן לחירם את הערים לא על מנת שיהיו שלו. אלא במסגרת ההסכם הכלכלי בין הממלכות המוזכר בהרחבה בספר מלכים פרק ה’:
“(כ) ועתה צוה ויכרתו לי ארזים מן הלבנון ועבדי יהיו עם עבדיך ושכר עבדיך אתן לך ככל אשר תאמר כי אתה ידעת כי אין בנו איש ידע לכרת עצים כצדנים: (כא) ויהי כשמע חירם את דברי שלמה וישמח מאד ויאמר ברוך ה’ היום אשר נתן לדוד בן חכם על העם הרב הזה: (כב) וישלח חירם אל שלמה לאמר שמעתי את אשר שלחת אלי אני אעשה את כל חפצך בעצי ארזים ובעצי ברושים: (כג) עבדי ירדו מן הלבנון ימה ואני אשימם דברות בים עד המקום אשר תשלח אלי ונפצתים שם ואתה תשא ואתה תעשה את חפצי לתת לחם ביתי: (כד) ויהי חירום נתן לשלמה עצי ארזים ועצי ברושים כל חפצו: (כה) ושלמה נתן לחירם עשרים אלף כר חטים מכלת לביתו ועשרים כר שמן כתית כה יתן שלמה לחירם שנה בשנה: ” (מלכים א’, ט)
שלמה מבצע מערכת מסחר מסועפת עם חירם עצי ארזים ובעלי מלאכה לבנין מבני הציבור בממלכה תמורת מזון. ומהיכן המזון שיספק שלמה לחירם?
“(ב) וישלח שלמה אל חורם מלך צר לאמר כאשר עשית עם דויד אבי ותשלח לו ארזים לבנות לו בית לשבת בו: (ג) הנה אני בונה בית לשם ה’ אלהי להקדיש לו להקטיר לפניו קטרת סמים ומערכת תמיד ועלות לבקר ולערב לשבתות ולחדשים ולמועדי ה’ אלהינו לעולם זאת על ישראל:…(ו) ועתה שלח לי איש חכם לעשות בזהב ובכסף ובנחשת ובברזל ובארגון וכרמיל ותכלת וידע לפתח פתוחים עם החכמים אשר עמי ביהודה ובירושלם אשר הכין דויד אבי: (ז) ושלח לי עצי ארזים ברושים ואלגומים מהלבנון כי אני ידעתי אשר עבדיך יודעים לכרות עצי לבנון והנה עבדי עם עבדיך: (ח) ולהכין לי עצים לרב כי הבית אשר אני בונה גדול והפלא: (ט) והנה לחטבים לכרתי העצים נתתי חטים מכות(=מכולת,כלכלה) לעבדיך כרים עשרים אלף ושערים כרים עשרים אלף ויין בתים עשרים אלף ושמן בתים עשרים אלף:
(י) ויאמר חורם מלך צר בכתב וישלח אל שלמה באהבת ה’ את עמו נתנך עליהם מלך: (יא) ויאמר חורם ברוך ה’ אלהי ישראל אשר עשה את השמים ואת הארץ אשר נתן לדויד המלך בן חכם יודע שכל ובינה אשר יבנה בית לה’ ובית למלכותו:…(יד) ועתה החטים והשערים השמן והיין אשר אמר אדני ישלח לעבדיו: (טו) ואנחנו נכרת עצים מן הלבנון ככל צרכך ונביאם לך רפסדות על ים יפו ואתה תעלה אתם ירושלם: ” (דברי הימים ב’, ב)
כאן מתברר שהאוכל הרב ששלמה התחייב עליו הוא אוכל לעובדים!
כלומר: שלמה מספק עבודה רבה לתושבי צור וצידון תמורת פרנסה, כסף ואוכל.
עפ”י המלבי”ם הערים שניתנו לחירם, אלו ערים שניתנו על מנת לספק אוכל לפועלים. חירם סירב בתחילה לקבל את הערים האלו וע”כ שלמה בונה את הערים האלו ומושיב בהם את בני ישראל על מנת להראות שהם ערים שאפשר להוציא מהם תנובה חקלאית רבה.
ודוק – נשים לב למספר החוזר כאן שוב ושוב – המספר 20 הוא מספר מנחה בפרשיה זו!
הכפולות הללו של 20 רומזות לברכה הכלכלית הנימצאת בערים הללו ועל כך שהכל כאן עסק כלכלי.
בפועל שלמה לא משלם על הסחורה, על העצים. אלא משלם בעיקר על העבודה ועל המחיה של הפועלים!
לדמותו של חירם
“(יא) וישלח חירם מלך צר מלאכים אל דוד ועצי ארזים וחרשי עץ וחרשי אבן קיר ויבנו בית לדוד:
(יב) וידע דוד כי הכינו ה’ למלך על ישראל וכי נשא ממלכתו בעבור עמו ישראל: ” (שמואל ב’, ה’)
כל עם ישראל באים להמליך את ישראל, דוד כובש את יבוס וכל זה לא מביא את דוד להכרה ‘ כי הכינו ה’ למלך על ישראל וכי נשא ממלכתו בעבור עמו ישראל ‘. רק לאחר שחירם מלך צור שולח לו עצים ואומנים, רק אז דוד יודע. אתמהה!
נתבונן שוב בפסוק שנאמר אצל בנו של דוד, שלמה, כאשר כרת ברית עם חירם:
“(כו) וה’ נתן חכמה לשלמה כאשר דבר לו ויהי שלם בין חירם ובין שלמה ויכרתו ברית שניהם:” (מלכים א’, ה)
מה החכמה הגדולה המתגלה בכריתת הברית עם חירם?
במשאות הנביא ישעיהו בולט שמשאות העמים בנויים אחד לאחד כמכינים לשיא של משא גיא חיזיון המכוון לירושלים. מוזר שלאחר גיא חיזיון מובא משא נוסף על העיר צור ! מדוע?
” (א) משא צר הילילו אניות תרשיש כי שדד מבית מבוא מארץ כתים נגלה למו: (ב) דמו ישבי אי סחר צידון עבר ים מלאוך: (ג) ובמים רבים זרע שחר קציר יאור תבואתה ותהי סחר גוים: (ד) בושי צידון כי אמר ים מעוז הים לאמר לא חלתי ולא ילדתי ולא גדלתי בחורים רוממתי בתולות: (ה) כאשר שמע למצרים יחילו כשמע צר: (ו) עברו תרשישה הילילו ישבי אי: (ז) הזאת לכם עליזה מימי קדם קדמתה יבלוה רגליה מרחוק לגור: (ח) מי יעץ זאת על צר המעטירה אשר סחריה שרים כנעניה נכבדי ארץ: (ט) ה’ צבאות יעצה לחלל גאון כל צבי להקל כל נכבדי ארץ: (י) עברי ארצך כיאר בת תרשיש אין מזח עוד: (יא) ידו נטה על הים הרגיז ממלכות ה’ צוה אל כנען לשמד מעזניה:
(יב) ויאמר לא תוסיפי עוד לעלוז המעשקה בתולת בת צידון כתיים כתים קומי עברי גם שם לא ינוח לך: (יג) הן ארץ כשדים זה העם לא היה אשור יסדה לציים הקימו בחיניו בחוניו עררו ארמנותיה שמה למפלה: (יד) הילילו אניות תרשיש כי שדד מעזכן:
(טו) והיה ביום ההוא ונשכחת צר שבעים שנה כימי מלך אחד מקץ שבעים שנה יהיה לצר כשירת הזונה: (טז) קחי כנור סבי עיר זונה נשכחה היטיבי נגן הרבי שיר למען תזכרי: (יז) והיה מקץ שבעים שנה יפקד ה’ את צר ושבה לאתננה וזנתה את כל ממלכות הארץ על פני האדמה: (יח) והיה סחרה ואתננה קדש לה’ לא יאצר ולא יחסן כי לישבים לפני ה’ יהיה סחרה לאכל לשבעה ולמכסה עתיק: (ישעיהו כג’)
ביטויים מיוחדים המזכירים את העיר ירושלים ! משמע מנבואה זו שצור גם לאחר שתפקד בסוף 70 שנה היא תמשיך לזנות ואעפ”כ היא קודש לה’ ! אצל עם ישראל מצאנו ג”כ ביטויים דומים.
יחזקאל פרקים כו- כח נבואות ארוכות העוסקים בצור וצידון.על מה זכתה צור לכבוד כזה בפי הנביאים?
בנוסף לכך בפסוקים דלהלן התייחסות מיוחדת לנ”נ על כיבושו את צור ועל השכר שיקבל על כך:
“(יח) בן אדם נבוכדראצר מלך בבל העביד את חילו עבדה גדלה אל צר כל ראש מקרח וכל כתף מרוטה ושכר לא היה לו ולחילו מצר על העבדה אשר עבד עליה: (יט) לכן כה אמר אדני ה’ הנני נתן לנבוכדראצר מלך בבל את ארץ מצרים ונשא המנה ושלל שללה ובזז בזה והיתה שכר לחילו: (כ) פעלתו אשר עבד בה נתתי לו את ארץ מצרים אשר עשו לי נאם אדני ה’: ” (יחזקאל כט’)
” (ב) בן אדם יען אשר אמרה צר על ירושלם האח נשברה דלתות העמים נסבה אלי אמלאה החרבה: (ג) לכן כה אמר אדני ה’ הנני עליך צר והעליתי עליך גוים רבים כהעלות הים לגליו: (ד) ושחתו חמות צר והרסו מגדליה וסחיתי עפרה ממנה ונתתי אותה לצחיח סלע: (ה) משטח חרמים תהיה בתוך הים כי אני דברתי נאם אדני ה’ והיתה לבז לגוים: (ו) ובנותיה אשר בשדה בחרב תהרגנה וידעו כי אני ה’:” (יחזקאל כו’)
הנביא מעמיד את צור כתחליף לירושלים. כביכול צור מתמלאה מחורבנה של ירושלים. האמנם?!
* ביחזקאל כז’ מתוארת צור המשמשת כעיר מסחר מרכזית העוסקת בספנות. הסחר של צור מתואר כזנות מפני ששום דבר אינו משלה. כל כספה ועושרה מכוח חיי המסחר שבה. וע”כ לעתיד לבוא שכרה יהיה לה’. משהו מהעוצמה של צור צריך להגיע בעתיד לבית המקדש. צור מתוארת כספינה אחת גדולה שכל אנשיה ושריה הם אנשי ים.
סנחריב צר על צור משך שלש שנים עד שהכריעה. ואו אז התברר לו שאין בה כלום. שאכן אין בה משלה כלום. כל כספה וזהבה הם מכוח המסחר וכשזה שובת – לא נשאר בעיר כלום. וע”כ שכרו יבוא במצרים.
אלכסנדר מוקדון הוא שחיבר את צור ליבשה ע”י שפיכת סוללת עפר אדירה שחיברה את העיר ליבשה.
* ביחזקאל כח’ נבואה על מלך צור מוזכרים תשעה מאבני החושן, ביטויים של גן עדן1, כרובים! מהיכן כל זה מתחיל?
נעיין בחומש בראשית:
” (טו) וכנען ילד את צידן בכרו ואת חת: (טז) ואת היבוסי ואת האמרי ואת הגרגשי: (יז) ואת החוי ואת הערקי ואת הסיני: (יח) ואת הארודי ואת הצמרי ואת החמתי ואחר נפצו משפחות הכנעני: (יט) ויהי גבול הכנעני מצידן באכה גררה עד עזה באכה סדמה ועמרה ואדמה וצבים עד לשע: (כ) אלה בני חם למשפחתם ללשנתם בארצתם בגויהם: ” (בראשית י’)
הפעם היחידה בספור תולדות נוח שמופיעה המילה ‘גבול’ !
כל זה בא ללמדנו את גבול ארץ כנען.
” (ח) בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבלת עמים למספר בני ישראל:” (דברים לב’)
קרי: כל גבולות העמים סובבות סביב מספר בני ישראל. ארץ כנען היא המרכז והכל סובב אותה.
יושם לב שצידון גובלת בנו: “ויהי גבול הכנעני מצידן”
” (כד) ויצא הגורל החמישי למטה בני אשר למשפחותם: (כה) ויהי גבולם חלקת וחלי ובטן ואכשף: (כו) ואלמלך ועמעד ומשאל ופגע בכרמל הימה ובשיחור לבנת: (כז) ושב מזרח השמש בית דגן ופגע בזבלון ובגי יפתח אל צפונה בית העמק ונעיאל ויצא אל כבול משמאל: (כח) ועברן ורחב וחמון וקנה עד צידון רבה: (כט) ושב הגבול הרמה ועד עיר מבצר צר ושב הגבול חסה ויהיו והיו תצאתיו הימה מחבל אכזיבה: (ל) ועמה ואפק ורחב ערים עשרים ושתים וחצריהן: (לא) זאת נחלת מטה בני אשר למשפחתם הערים האלה וחצריהן: פ (יהושע יט’)
“(לא) אשר לא הוריש את ישבי עכו ואת יושבי צידון ואת אחלב ואת אכזיב ואת חלבה ואת אפיק ואת רחב: (לב) וישב האשרי בקרב הכנעני ישבי הארץ כי לא הורישו:” (שופטים א’)
יש בעיה בשבטים הצפוניים, בעייה של התנחלות גם אצל נפתלי וגם אצל אשר.
יש בעייה בנחלות: זבולון מתואר בברכות יעקב כך:
” זבולן לחוף ימים ישכן והוא לחוף אניות וירכתו על צידן:”
אבל בשירת דבורה מוזכר שדן הוא אשר יושב לחוף ימים2:
“גלעד בעבר הירדן שכן ודן למה יגור אניות אשר ישב לחוף ימים ועל מפרציו ישכון: (שופטים ה’)
כלומר: נראה שהשבטים הצפוניים מתבלבלים כאן.
יתרה מכך נראה שהשבטים הצפוניים מתערבבים בכנעני שהם יושבים בקרבו. כדוגמת איש מלאכה מצור, חירם שמו, שאביו איש צורי ואימו מאחד שבטי ישראל (דן או נפתלי):
” (יג) וישלח המלך שלמה ויקח את חירם מצר: (יד) בן אשה אלמנה הוא ממטה נפתלי ואביו איש צרי חרש נחשת וימלא את החכמה ואת התבונה ואת הדעת לעשות כל מלאכה בנחשת ויבוא אל המלך שלמה ויעש את כל מלאכתו: ” (מלכים א’, ז)
” (יב) ועתה שלחתי איש חכם יודע בינה לחורם אבי: (יג) בן אשה מן בנות דן ואביו איש צרי יודע לעשות בזהב ובכסף בנחשת…” (דברי הימים ב’, ב)
הפניקים הם אלו שהפיצו את הא.ב. בכל העולם. אנו מוצאים במערות שלהם את הכתב העיברי הקדום. כתב פיניקי. המחקר טוען שהפיניקים הם יוצרי האותיות והם הפיצום בכל העולם. אנו נטען הפוך שהם קיבלו זאת מישראל3.
אם כי יש לנו קשר הדוק איתם והם בגבול נחלת ה’. הגבול מחד בא לחסום ולהגביל. מאידך הגבול גם מחבר ומגבל את שני הצדדים (=לגבל את העיסה) .
צור וצידון נבחרו להיות מחוברים לעם ישראל. זוהי נקודת חיבור בין אומות העולם לעם ישראל. הם היו מתוכננים לסייע בבניית המקדש. שלמה מלשון שלמות חש שזה תפקידו לקרב את כל העולם כולו לבית הבחירה. דבר שלא צלח.
דוד יוצא למלחמות גדולות וכובש את כל האזור עד לתורכיה בצפון. מלך חמת שאיש מלחמות היה שולח את יורם בנו עם מנחה לדוד. מנחה זו דוד מקדיש לבית המקדש.
דוד אינו מתייחס כלל למלך צור וצידון. הם אינם בעלי כוח במרחב הישראלי של גבולות ההבטחה.
חירם מנסה לקחת חלק במשחק, הוא מנסה להתחבר לשלמה במלכותו. אבל בסופו של דבר הם מועלים בתפקידם. בימי אחאב ההשפעה זורמת הפוך. עבודת הבעל מגיעה מהם אלינו.
גן עדן
אדם וחווה הם שני הכרובים שהיו בגן עדן ולאחר שגורשו הכרובים מחליפים אותם. היכן החלופה של מזבח הנחושת בגן עדן? הנחש כמובן !
המזבח נשאר בחוץ. את כלי הזהב שנמצאים בפנים הקודש בונה שלמה. את כלי הנחושת בונה חירם והם בחוץ !!!
היכן הנחש בקודש הקדשים? המטה שנהפך לנחש הוא ג”כ בקודש הקדשים. הנחש הוא נקודת הבניים. הוא הלך זקוף וידע את לשון הקודש. הוא היה בגן עדן וגורש משם בדיוק כמו צור שהייתה בגן עדן עפ”י הנבואה ביחזקאל וגורשה משם.
צנצנת המן הנמצאת ליד הארון: ” ועינו כעין הבדולח ” הבדולח מוזכר ג”כ בגן עדן !
מה פירוש חירם / חורם? חורם הוא עפ”י התרגום על הפסוק ” יהי דן נחש עלי דרך שפיפן עלי ארח הנשך עקבי סוס ויפל רכבו אחור:” נחש = חורם.
א”כ דן הוא הנחש שעומד במתח מול חורם מלך צור.
היה ציפיה להכניס את כוחו של הנחש למקדש, אבל העולם לא היה מוכן בימי שלמה והתקון נדחה לעת”ל.
1 עד לכדי עיר בממלכת צור הקרויה גם עדן עפ”י הנבואה ביחזקאל.
2 אמנם נחלתו הראשונה של דן הייתה בחוף יפו. אבל מיקומו של דן כאן במלחמה מול סיסרא ובנשימה אחת עם שבטי הצפון מעלה את האפשרות שלא מדובר כאן בדווקא על נחלתו המוכרת לנו בגוש דן. (הערת הכותב)
3 טענה לא כ”כ פשוטה המצריכה דיון מעמיק יותר. (הערת הכותב)