חיי שרה – "ויבא אברהם" – מהיכן בא?

חיי שרה – ויבא אברהם" – מהיכן בא?

בפרשה הקודמת נאמר:

יט וַיָּשָׁב אַבְרָהָם אֶל-נְעָרָיו, וַיָּקֻמוּ וַיֵּלְכוּ יַחְדָּו אֶל-בְּאֵר שָׁבַע; וַיֵּשֶׁב אַבְרָהָם, בִּבְאֵר שָׁבַע. "

בתחילת הפרשה שלנו אומרת התורה:

א וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה, מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים–שְׁנֵי, חַיֵּי שָׂרָה.  ב וַתָּמָת שָׂרָה, בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן–בְּאֶרֶץ כְּנָעַן; וַיָּבֹא, אַבְרָהָם, לִסְפֹּד לְשָׂרָה, וְלִבְכֹּתָהּ.

ההבדל בין הפרשות הוא לא פשוט, אם אברהם יושב בבאר שבע למה שרה נמצאת בקריית ארבע (חברון)?

הרשב"ם אומר שלא צריך להתעסק בכלל עם השאלה הזו, הכוונה היא לא שבא אברהם ממקום רחוק.

שיטת רמב"ן מול שיטת רש"י :

רש"י – הרמב"ן מסביר את רש"י: "ויבא אברהם" – לשון רשי מבאר שבע, ואין זה לומר שהיה עומד שם ממה שכתוב "וישב אברהם בבית שבע" כי איך תהיה שרה בחברון?

כלומר: אי אפשר להגיד שאברהם גר בבאר שבע, ואז שמע שמתה שרה, ואז בא לקבור אותה.

הכוונה לדעת הרמב"ן – שהלך שם ביום לצרכו ושמע מיתת שרה ובא משם לספוד לה ולבכותה

בהבנה כזו צריך להגיד שאברהם גר עם שרה בחברון. ולמה היה בבאר שבע? "שהלך לצרכו" וכשהגיע לבאר שבע, שמע על הפטירה וחוזר. לא ידוע לנו מה זה צרכו.

ממשיך הרמב"ן – לשון רבותנו "מהר המוריה בא" – כי שמעה שרה בעקדה ופרחה נשמתה (על פי מה שאמר רש"י) שזה מסביר גם למה הפרשות סמוכות. (על פי חשבון זה אומרים שיצחק בעקדה היה בן 37), כלומר שהכל קורה ברצף, וכך הסיפור קורה: אברהם ושרה גרים בחברון, אברהם מקבל את ציווי העקידה, אברהם היה בהר המוריה לעקוד את יצחק, אחר כך הלך לבאר שבע, שמה שמע על מות שרה והולך לחברון.

 

הרמב"ן לעומת זאת מבין בעצמו שנראה מהפסוקים שהציווי על העקדה היה כאשר גר בבאר שבע. אבל שרה בחברון? לא, היא גרה עם אברהם בבאר שבע. בשיטתו של הרמב"ן, העקדה לא צמודה למות שרה ועברו שנים עד מות שרה ובמהלך השנים האלו הם עברו לגור בקריית ארבע.

מוכיח את זה הרמב"ן על ידי שני שאלות:1)  למה לקח שלושה ימים להגיע להר המוריה אם הם גרו בחברון? זה היה אמור לקחת פחות זמן, ולכן ברור שהוא בא מבאר שבע.

2) אחרי העקדה חזר לבאר שבע וזה שהתורה אומרת לנו "וישב אברהם בבאר שבע"  בא לומר לנו שאברהם ישב שם שנים, הרבה לפני מות שרה.

עוד נקודה מוסיף הרמב"ן לחזק את שיטתו: כאשר שלחו את הגר וישמעאל – הם מגורשים והם מגיעים למדבר "באר שבע". למה? כי זה האיזור שהם גרו בו.

הרמב"ן מפרש כך את הפשט, כנגד המדרש. לפי שיטת הרמב"ן גילו של יצחק בעקידה הוא יותר צעיר מ37.

 

הרמב"ן רואה צורך להתייחס למדרש בכל זאת:

הור מסביר שלפי שיטת המדרש צריך להגיד שאברהם ושרה גרים בחברון ושם נצטווה על העקידה. למה לקח שלושה ימים? כי ה' לא גילה לו עד היום השלישי לאיזה הר לעלות.

אברהם לא חזר לחברון, למה? הלך לבאר שבע כדי להגיד תודה בעץ האשל שלו שהוא נטע בבאר שבע, שם שמע על מות שרה והלך חזרה לחברון.

הסבר זה של הרמב"ן לא מ100% מובן, הרי היה אפשר ללכת למקום אחר כדי להגיד תודה, שהוא גם כנראה ראוי יותר: אלוני ממרה היא חברון – למה שלא יחזור לשם כדי להגיד תודה ? הרי שם נתבשר על הולדת יצחק שם יצחק נולד, מקום די מתאים.

מה הסיפור הזה של העץ אשל שחשוב כל כך? הרמב"ן לא מספר.

 

נחזור לשיטת רש"י , רש"י אומר – לא ישיבה ממש, למה? כי הוא הולך בשיטת המדרש. ואומר שהם גרו בחברון, אבל קשה על רשי , למה התורה כתובה ככה?

הרמב"ן מסביר את המדרש שהכל קורא ביחד כמו שאמרנו לעיל, הכל כלול ב"וישב אברהם בבאר שבע", אבל את כל זה צריך להגיד רק בגלל מה שכתוב בפתיחת הפרשה שלנו "ויבא אברהם".

אבל, אומר הרמב"ם יש עוד דרך לפרש את זה:

מה הכוונה ב"ויבא אברהם"? אברהם בא אל האוהל של שרה – מרחק כמה מטרים.

פירוש שלישי: זה ביטוי – שתחילת פעולה נקראת ביאה. כלומר הוא התחיל את פעולת ההספד והקבירה.

 

יש עוד קושי לא פשוט שצריך להעיר עליו:

סדר האירועים פה לא פשוט:

נגיד לפי רש"י: מה זה "אחר הדברים האלה"? יש אומרים, אחר דבריו של ישמעאל שמתגרה ביצחק על ברית המילה, ויצחק אומר "אפילו היה מבקש ממני להקריב את עצמי הייתי עושה זאת".

מה הבעיה עם הסיפור הזה של רש"י? שלפי הסיפור שלו, יצחק בן שלושים ושבע, למה ישמעאל נזכר עכשיו?

נמשיך בסיפור בשיטת רש"י: "קח נא את בינך את יחידך אשר אהבת את יצחק" – שני בנים יש לי זה יחיד לאמו וזה יחיד לאמו…

אבל איך רשי יכול להגיד את זה? הרי לפני רגע אברהם גירש את ישמעאל, ולא רק זה אלא ששם רש"י אומר על הפסוק: "לחם וחמת מים…" ולא כסף וזה לפי שהיה שנאו כי יצא לתרבות רעה.

ממשיכים: "שני נעריו עמו" ישמעאל ואליעזר – שוב איך ישמעאל? הרי ישמעאל גורש!

ראינו הרבה קשיים בשיטת רשי על מהלך הסיפור, ננסה לקבל תשובה מפרקי דר' אליעזר שכנראה רש"י מצטט משם, ושם נאמר: הנסיון העשירי….יצא ישמעאל מהמדבר לראות את אברהם אביו.

שם מתחיל דיון בין ישמעאל ואליעזר מי יירש את אברהם אחרי שיצחק ייעקד.

מאיפה זה מגיע?

בפרק הקודם נאמר, "וירע אברהם מאוד על אודות בנו"  הצטער על שהיה צריך לגרש אותו.

ממשיך הסיפור בפרקי דר' אליעזר: אחרי שלוש שנים אברהם הלך לראות את ישמעאל בנו, ושרה משביעה אותו, שלא יירד מהגמל באיזור בנו.

(צה עם זה שאברהם שונא את ישמעאל? הוא לא, הוא אוהב אותו כבן אבל שונא את המעשים הרעים שהוא עשה)

אברהם מגיע למקום מגוריו של ישמעאל אבל ישמעאל והגר לא נמצאים, אברהם רואה את אשת ישמעאל ומבקש ממנה לחם. היא לא נותנת לו. אברהם אומר להל להגיד לישמעאל מה היא עשתה כשאדם כנעני זקן בא לבקר.  – היא מספרת לישמעאל, והוא מבין מה קרה ומגרש אותה.

לאחר זמן הוא נושא אישה שנייה. שוב אותו סיפור קורה. הפעם, האישה החדשה כן נתנה לו אוכל ומים, ואברהם מתפלל אל ה' על בנו ונתמלא הבית כל טוב. כאשר ישמעאל חוזר, האישה מספרת לו מה קרה. ושם נאמר: "וידע ישמעאל שעד עכשיו רחמי אביו עליו – כמו שנאמר "כרחם אב על בנים"".

עכשיו זה מתאים יותר. ישמעאל מבין שאביו עדיין אוהב אותו אז הוא הולך לבקר את אביו, ואברהם לוקח אותו יחד לעקדת יצחק.

 

כשהתורה מספרת לנו על מות אברהם נאמר: "ויקברו אותו יצחק וישמעאל בניו". רש"י אומר שעשה ישמעאל תשובה. ועוד יותר "במערת המכפלה… אברהם ושרה אישתו" – וישמעאל מקבל את זה.

"ויצחק בא מבא באר לחי רואי" – מה זה אומר? שהלך להביא את הגר חזרה להיות עם אברהם.

גם אברהם וגם יצחק לא ניתקו את הקשר עם ישמעאל – יצחק יושב "עם באר לחי רואי"

המקום שלו קראה הגר כך אחרי שראתה את המלאך.

נחזור לשאלה: למה ישמעאל נזכר אחרי 37 שנה להקניט את יצחק על ברית המילה?

אולי זה קשור לדיון בין אליעזר וישמעאל על אודות הירושה , אחרי שישמעאל מבין שאברהם עדיין אוהב אותו הוא חוזר, ומנסה לחזור לירושה ולכן הוא מתחיל להשוות את מעשיו אם אלו של יצחק בעניין ברית המילה.

זה הכיוון של המדרש.

 

הרב וינר מציע אפשרות אחרת על מהלך הסיפור:

כשישמעאל מגורש, הם הולכים אל מדבר באר שבע . אבל זה קשה, כי עדיין לא קוראים למקום באר שבע, שהרי השם הזה בא רק אחרי כריתת הברית עם אבימלך, שקורא אחרי סיפור הגירוש!

אלא אם כן אומרים שזה נקרא על שם העתיד, אבל אם לא נאמר את זה, צריך להבין מה קורה.

"אחרי הדברים האלה", מה הכוונה? אילו דברים? תשובה:אחרי הסיפור של לידת יצחק, "….ותאמר מי מלל לאברהם הניקה בנים שרה", "ויגדל הילד ויגמל", "ויעש אברהם משתה אחרי היגמל את יצחק" – ועל סיפור זה נאמר "אחר הדברים האלה".

זה אומר שעכשיו מיד אחרי גמילת יצחק בעודו צעיר מאוד הוא הולך לעקידה. אבל כל זה קורה לפני הגירוש של ישמעאל.

משתה גדול שהיו שם כל גדולי עולם, שם ועבר ואבימלך. לכן אחרי המשתה,  אבימלך כורת עם אברהם ברית בבאר שבע "לנינו ולנכדו". עד עשיו לא היה צריך, לאברהם אין זרע ממשיך, אבל עכשיו שלאברהם נולד ילד משרה צריך כריתת ברית לדורות.

ואז גם כל הסיפור של ציווי השם על העקידה יותר פשוט, שני בנים כי שניהם עדיין שם, שניהם אהובים כי ישמעאל עוד לא גורש.

ובאמת אברהם יושב בבאר שבע. וכשנגמר העקידה הוא חוזר לבאר שבע, כי הם גרים שמה.

ואחרי העקידה, שרה רואה אחרי שהם חוזרים את "בן הגר המצרית מצחק", הם רבים על מה? על הירושה.  ושרה אומרת "לא יירש אם הני עם יצחק".

ולכן קוראים למדבר "באר שבע" כי כבר קרה הסיפור הקודם עם כריתת הברית.

ואחרי המקרה הזה אברהם "שונא" את ישמעאל. אבל שוב כנראה הוא לא שונא אותו ממש אלא את המעשים שלו. איך אפשר להגיד את זה?

עדיין יש לאברהם וליצחק קשר עם ישמעאל והבעיה היחידה היא: שרה, והיא משביעה את אברהם לא לרדת מהגמל כי היא מפחדת שהוא יימשך ויחמול על ישמעאל.  אולם כששרה מתה, יצחק מחזיר את הגר ואת ישמעאל, וישמעאל עושה תשובה.

שוב את "ויבא אברהם", אפשר לפרש לא בצורה של "מבאר שבע", אלא בשני הפירושים האחרים.

 

מה הסיפור האמיתי?

התורה כתובה בצורה שאפשר להבין את שני האפשרויות,

"אחת דיבר א-לקים, שניים זו שמעתי."

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם *

אימייל *