הטבע הישראלי
פרשת בלק היא פרשה שהנסתר בה רב על הגלוי. היא עוסקת בברכות וקללות, קסמים, ניחוש ואתון שמדברת. יש לעיין כיצד משתלבת פרשה זו במהלך של התקופה הקודמת לכניסה לארץ.
ועוד יש לבאר את תחילת הפרשה: "וירא בלק בן צפור את כל אשר עשה ישראל לאמרי".
מדוע ראה בלק במלחמות ישראל מול מלכי האמורי ענין גדול יותר מיציאת מצרים, שבה היו ניסים יותר גדולים שכל העמים נתיראו מהם (כמתואר בשירת-הים)?
נראה, שאין זה מקרי שדוקא בתקופה זו, תקופה שבה עם ישראל עובר להנהגה על פי הטבע הלאומי שלו, מתעורר בלק ומנסה להכותם ע"י חוקיות רוחנית כישופית.
יציאת מצרים היתה אמנם אירוע גדול ומשמעותי אבל הוא הופיע בדרך של נס גלוי. נס זה לא ביטא את כחם של ישראל אלא את כחו של אלקיהם.
לעומת זאת, מלחמות ישראל באמורי, שהכניסה לארץ תלויה בהן, מלמדת על כחם הטבעי של ישראל. בזאת ישראל כביכול נוטלים "אומנות" העולם, שהנהגת העולם היא הנהגה טבעית. עתה בלק חושב שישראל הפכו להיות ככל האומות ולכן דוקא כאן הוא מנסה להלחם בטבע של ישראל באמצעות כוחות על-טבעיים. אבל בלק טעה מפני שלא ידע שהטבע הישראלי הוא טבע אלוקי של גילוי אלוקותו יתברך. זוהי מלחמה חסרת סיכוי כי "אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה'"1.
דוקא הכניסה לארץ מראה את גדולת ישראל, שההנהגה הארצישראלית פועלת בטבע קדוש ובארץ קדושה ולא בהנהגה של קסמים.
ענין זה יכול להתבאר יותר על ידי המדרש הראשון בפרשה2:
וירא בלק בן צפור – זהו שאמר הכתוב (דברים ל"ב) "הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט" לא הניח הקב"ה לעובדי כוכבים פתחון פה לעתיד לבא לומר שאתה רחקתנו, מה עשה הקב"ה כשם שהעמיד מלכים וחכמים ונביאים לישראל כך העמיד לעובדי כוכבים… לכך נכתבה פרשת בלעם להודיע למה סילק הקב"ה רוח הקדש מעובדי כוכבים שזה עמד מהם וראה מה עשה.
יש להעמיק בכוונת המדרש: מדוע נטלה הנבואה מאומות העולם?
נראה, שנבואת בלעם מלמדת שהנבואה אינה כוח עצמי שקיים בנביא אלא תוצאה של חיים של אומה שלימה החיה בשלמות אלוקית. עם ישראל הוא עם שחי בטבע אלוקי ולכן מסוגל להגיע לנבואה, בניגוד לאוה"ע שלא חיים בשלמות כזו.
דבר זה נכון אף לגבי מלכות וחכמה, המוזכרים במדרש, שכל ערכם נובע מכוח טבע האומה.
וכמו ששנינו במסכת ברכות3:
תנו רבנן: הרואה חכמי ישראל אומר ברוך שחלק מחכמתו ליראיו,
חכמי אומות העולם – אומר ברוך שנתן מחכמתו לבשר ודם.
הרואה מלכי ישראל אומר ברוך שחלק מכבודו ליראיו,
מלכי אומות העולם – אומר ברוך שנתן מכבודו לבשר ודם.
וההבדל ברור, שאצל ישראל חוכמה ומלכות נובעות מכוח הטבע האלוקי ואינה נתינה חיצונית. שני אלו בדומה לנבואה הן חלק מההופעה האלוקית בעולם המופיעה ביראי ה' דרך אומה שלמה.
ואילו אצל אוה"ע החוכמה והמלכות מובאות בביטוי "נתן" מפני שזו נתינה חיצונית, כי אינן חלק מהופעה אלוקית שלמה.
וכן מבואר באבודרהם4:
והטעם שאומרים בישראל "חלק" ובהאומות העולם לשון מתנה מפני שהחלק הוא כמו הצנור הנמשך מן הנהר שאפשר להרחיבו ולהגדילו ואפשר לקצרו ולחסרו מה שאין כן במתנה כי תלושה ופסוקה.
מבואר בזאת שבישראל חכמתם ומלכותם מחוברות לשפע האלוקי הנשפע אליהם, ולכן הביטוי "חלק מכבודו" ו"חלק מחכמתו", ואילו באוה"ע זו מתנה פסוקה כלשון "נתן מכבודו" ו"נתן מחכמתו", שהרי הם חוקרים את העולם מצד עצמם בניתוק ממקורו, ושולטים בניתוק ממלכותו יתברך.
ואם כן, מכיוון שההתייחסות לחכמה ולכבוד אצל אוה"ע היא טבעית אז גם נבואתם אינה שייכת ויכולה להיות לרועץ לעם ישראל. וזו כוונת המדרש שמנבואתו של בלעם למדנו שאי אפשר לתת נבואה לעכו"ם – שאף נבואת בלעם מנותקת מהמקור, מהקב"ה, ולכן הוא מנסה בחוקיות הקסמים לפעול נגד ישראל. והקב"ה מראה לבלעם שיש כוחות יותר חזקים מחוקים אלו "ואך את הדבר אשר אדבר אליך אתו תעשה". כי בישראל המקור גובר על החלק המנותק. היינו, שביחס לישראל, אף החוקים שקיימים בטבע העולמי משועבדים לחוקים אלוקיים הפועלים בהם, מה שאין כן באוה"ע שפועלים אצלם רק חוקים טבעיים.
1 משלי כ"א, ל'.
2 במדבר רבה, פרשה כ'.
3 ברכות נ"ח ע"א.
4 ספר אבודרהם, הלכות ברכות שער ח'.