וישב – פוטיפר
וישב- פוטיפר
"א וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרָיְמָה וַיִּקְנֵהוּ פּוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה שַׂר הַטַּבָּחִים אִישׁ מִצְרִי מִיַּד הַיִּשְׁמְעֵאלִים אֲשֶׁר הוֹרִדֻהוּ שָׁמָּה. ב וַיְהִי יְהוָה אֶת-יוֹסֵף וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ וַיְהִי בְּבֵית אֲדֹנָיו הַמִּצְרִי. ג וַיַּרְא אֲדֹנָיו כִּי יְהוָה אִתּוֹ וְכֹל אֲשֶׁר-הוּא עֹשֶׂה יְהוָה מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ. ד וַיִּמְצָא יוֹסֵף חֵן בְּעֵינָיו וַיְשָׁרֶת אֹתוֹ וַיַּפְקִדֵהוּ עַל-בֵּיתוֹ וְכָל-יֶשׁ-לוֹ נָתַן בְּיָדוֹ. ה וַיְהִי מֵאָז הִפְקִיד אֹתוֹ בְּבֵיתוֹ וְעַל כָּל-אֲשֶׁר יֶשׁ-לוֹ וַיְבָרֶךְ יְהוָה אֶת-בֵּית הַמִּצְרִי בִּגְלַל יוֹסֵף וַיְהִי בִּרְכַּת יְהוָה בְּכָל-אֲשֶׁר יֶשׁ-לוֹ בַּבַּיִת וּבַשָּׂדֶה. ו וַיַּעֲזֹב כָּל-אֲשֶׁר-לוֹ בְּיַד-יוֹסֵף וְלֹא-יָדַע אִתּוֹ מְאוּמָה כִּי אִם-הַלֶּחֶם אֲשֶׁר-הוּא אוֹכֵל וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה-תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה."
רש"י – שר הטבחים – שוחטי בהמות המלך
אונקלוס – רב קטליא – המוציא להורג
נראה שפירושו של אונקלוס הוא יותר מדוייק כי בספר מלכים ב' פרק כ"ה אנחנו מכירים את נבוזרדאן שר טבחים, אשר שורף את ירושלים, אפשר להבין שזה לא טבח אלא טובח.
"ז וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת-אֲדֹנָיו אֶת-עֵינֶיהָ אֶל-יוֹסֵף וַתֹּאמֶר שִׁכְבָה עִמִּי. ח וַיְמָאֵן וַיֹּאמֶר אֶל-אֵשֶׁת אֲדֹנָיו הֵן אֲדֹנִי לֹא-יָדַע אִתִּי מַה-בַּבָּיִת וְכֹל אֲשֶׁר-יֶשׁ-לוֹ נָתַן בְּיָדִי. ט אֵינֶנּוּ גָדוֹל בַּבַּיִת הַזֶּה מִמֶּנִּי וְלֹא-חָשַׂךְ מִמֶּנִּי מְאוּמָה כִּי אִם-אוֹתָךְ בַּאֲשֶׁר אַתְּ-אִשְׁתּוֹ וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים. י וַיְהִי כְּדַבְּרָהּ אֶל-יוֹסֵף יוֹם יוֹם וְלֹא-שָׁמַע אֵלֶיהָ לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ לִהְיוֹת עִמָּהּ. יא וַיְהִי כְּהַיּוֹם הַזֶּה וַיָּבֹא הַבַּיְתָה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ וְאֵין אִישׁ מֵאַנְשֵׁי הַבַּיִת שָׁם בַּבָּיִת. יב וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ לֵאמֹר שִׁכְבָה עִמִּי וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה. יג וַיְהִי כִּרְאוֹתָהּ כִּי-עָזַב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ וַיָּנָס הַחוּצָה. יד וַתִּקְרָא לְאַנְשֵׁי בֵיתָהּ וַתֹּאמֶר לָהֶם לֵאמֹר רְאוּ הֵבִיא לָנוּ אִישׁ עִבְרִי לְצַחֶק בָּנוּ בָּא אֵלַי לִשְׁכַּב עִמִּי וָאֶקְרָא בְּקוֹל גָּדוֹל. טו וַיְהִי כְשָׁמְעוֹ כִּי-הֲרִימֹתִי קוֹלִי וָאֶקְרָא וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ אֶצְלִי וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה. טז וַתַּנַּח בִּגְדוֹ אֶצְלָהּ עַד-בּוֹא אֲדֹנָיו אֶל-בֵּיתוֹ. יז וַתְּדַבֵּר אֵלָיו כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר בָּא-אֵלַי הָעֶבֶד הָעִבְרִי אֲשֶׁר-הֵבֵאתָ לָּנוּ לְצַחֶק בִּי. יח וַיְהִי כַּהֲרִימִי קוֹלִי וָאֶקְרָא וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ אֶצְלִי וַיָּנָס הַחוּצָה. יט וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אֲדֹנָיו אֶת-דִּבְרֵי אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר דִּבְּרָה אֵלָיו לֵאמֹר כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה עָשָׂה לִי עַבְדֶּךָ וַיִּחַר אַפּוֹ. כ וַיִּקַּח אֲדֹנֵי יוֹסֵף אֹתוֹ וַיִּתְּנֵהוּ אֶל-בֵּית הַסֹּהַר מְקוֹם אֲשֶׁר-אסורי (אֲסִירֵי) הַמֶּלֶךְ אֲסוּרִים וַיְהִי-שָׁם בְּבֵית הַסֹּהַר. כא וַיְהִי יְהוָה אֶת-יוֹסֵף וַיֵּט אֵלָיו חָסֶד וַיִּתֵּן חִנּוֹ בְּעֵינֵי שַׂר בֵּית-הַסֹּהַר. כב וַיִּתֵּן שַׂר בֵּית-הַסֹּהַר בְּיַד-יוֹסֵף אֵת כָּל-הָאֲסִירִם אֲשֶׁר בְּבֵית הַסֹּהַר וְאֵת כָּל-אֲשֶׁר עֹשִׂים שָׁם הוּא הָיָה עֹשֶׂה. כג אֵין שַׂר בֵּית-הַסֹּהַר רֹאֶה אֶת-כָּל-מְאוּמָה בְּיָדוֹ בַּאֲשֶׁר יְהוָה אִתּוֹ וַאֲשֶׁר-הוּא עֹשֶׂה יְהוָה מַצְלִיחַ"
יש כמה סיבות שקשה ליוסף להגיד "לא" לאשת אדוניו, הרי היא יכולה לגרום לו לבעיות קשות כ"אשת האדון" אם הוא יתנגד לרצונות שלה, וזה בנוסף לרצונות היצריים שלו. בנוסף לכך שהמקרה הזה הוא לא חד פעמי, זה כל יום. והוא מצליח להתאפק אפילו לא "להיות עמה".
ואפשר לשאול "זו תורה וזו שכרה"? הרי בסוף הוא מושלך לכלא, ברור שיש את התוכנית הא-לוקית, אבל עדיין זה מוזר, וגם בגלל שיוסף ביקש משר המשקים עזרה, אז הוא נענש על פי חז"ל, ונשאר עוד שנתיים בבית הסוהר.
אז אם יוסף עושה את הדבר הלא נכון הוא נשאר בכלא, אבל גם אם הוא עושה את הדבר הנכון הוא מושלך לכלא! אז מה הוא יכול לעשות?
אפשר לומר, "אחר הדברים האלה" אמרים חז"ל, התחיל אוכל ושותה ומסלסל בשערו, את זה לומדים מזה שאומרת התורה "ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה", וה' מעניש אותו בגלל שאביו מתאבל והוא "מסלסל בשערו" ה' גרם ש"ותשא אשת אדוניו את עיניה ליוסף" אבל אם הוא עומד במבחן למה הוא מושלך לבית הסוהר? גם אם נאמר שיש תנאים ויש תנאים, ושבבית הסוהר יש לו תנאים טובים, בכל מקרה זה לא מקום שבו הוא רוצה להיות, הרי מיד כשהוא יכול הוא מבקש משר המשקים טובה לצאת משם.
נשאל, למה היה יוסף צריך לעבור את השלב הזה של בית הסוהר?
יש גלגל מסתובב בעולם: מי שלמטה יהיה למעלה, ומי שלמעלה הוא יהיה למטה. יוסף אחרי שעלה לגדולה היה יכול להעניש מיד את פוטיפר, אבל לא מוזכר שהוא עשה דבר כזה. למה הוא לא עושה דבר כזה?
כשיוסף בכלא מצטרפים אליו שר המשקים ושר האופים. שר הטבחים הוא שם את יוסף עליהם, מאיפה הוא מגיע? הרי פוטיפר זה שר הטבחים, למה שזה ירצה להיטיב ליוסף כשהוא שם אותו שם? אפשר להגיד ששר הטבחים כאן הוא שונה מפוטיפר והוא תואם יותר לתרגום של אונקלוס,
אבל אי אפשר להגיד את זה, כי בפרשת מקץ אמר שר המשקים שיוסף היה ה"עבד של שר הטבחים"
בנוסף שבית הסוהר נמצא "בבית שר הטבחים".
אחרי שיוסף עולה לגדולה פרעה נותן לו את א"סנת בת פוטיפרע כהן און לאישה",
רשב"ם אומר שאין זה פוטיפר לפי הפשט, והוא צריך להגיד את זה כי רש"י אומר שזה כן פוטיפר,
ולפי פירוש רש"י אפשר להגיד שמדהים שיוסף מתחתן אם ביתו של פוטיפר.
ננסה לבאר את הסיפור:
יש כאן דבר עמוק מאוד, הסיפור הוא שפוטיפר הוא לא אדם פשוט, אלא הוא אדם חשוב מאוד עם עוצמות, הוא מקורב לפרעה, פרעה דואג ש"אסירי המלך" הם בחצר שלו, הוא "אחראי לבישולים". שר המשקים ושר האופים – הם האחרים על האוכל שמגיע למלך זה תפקיד חשוב ומשמעותי, הם אחראים שלא מרעילים את המלך. פוטיפר הוא זה שהיה אחראי לאוכל ולארוחות. אפשר להגיד שרש"י לא חולק על אונקלוס, טובח בבהמות המלך, זה תפקיד חשוב. גם אשתו של פוטיפר היא לא אישה פשוטה, רש"י שואל, למה חוזרים ואומרים שיוסף נמכר לפוטיפר? ועונה, להקביל את מעשה אשתו למעשה תמר "ששניהן עשו את זה לשם שמים", שהיא ראתה שהיא עתידה להוליד בנים ממנו וממנה אבל היא לא ידעה אם זה היא או ביתה.
אפשר להגיד שפוטיפר יודע שמה שאשתו אומרת הוא לא נכון, אבל אין לו אופצייה אחרת, אז הוא שם את יוסף בבית הסוהר, אבל הוא דואג שיהיו לו הזכויות שלו, הלשון "ולא ידע עמו מאומה" זה ביטוי שחוזר רק כאן, כאילו התורה אומרת לנו שהכל רצף אחד כאן, אותו אדם. והוא משנה את היחס שלו אל יוסף ודואג לו כי הוא קולט שיש בו משהו מיוחד. והשם שלו הוא שר הטבחים, בעוצמה שלטונית מול סריסי המלך, שנכנסים עכשיו לבית הסוהר.
מהזוג הזה, פוטיפר ואשתו, צריך להיכנס משהו לעם ישראל. גם רבקה אומרת שיעקב צריך ללכת ללבן, למה ללבן? הרי הוא אדם רע, מה טוב בבנותיו יותר מנשות כנענן? אבל יש משהו מיוחד, משם יצאה רבקה, וגם רחל ולאה, מהרע יש ניצוצות טובים שצריך לקחת ולגלות אותם.
אותו הדבר כאן, יש משהו שצריך להצטרף יוסף צריך להתחתן עם הבת של פוטיפר, לכן היה צריך את כל המהלך הזה, כי פוטיפר לא היה נותן לעבד להתחתן עם ביתו, ואשת פוטיפר מבינה שיש כאן משהו מיוחד, ודווקא הסיפור של האישה היא שמובילה אותו אל הכלא, ושם הוא פוגש את שר המשקים ורק דרך שם הוא יכול להגיע אל המלך ולהתקדם הלאה, ושר המשקים מספר מי זה היוסף הזה, "עבד לשר הטבחים" שאתה פרעה הכי סומך עליו, ופרעה מתפעל מיוסף, "ויקראו לפניו אברך… ויתן לו את אסנת בת פוטיפרע כהן און", ופוטיפר לא יכול להגיד כלום אולי הוא לא רוצה, ואלי הוא מפחד מנקמה של יוסף. אבל יוסף לא נוקם, אבל ברור לכולם שיוסף יכול לנקום בהם.
יותר מזה אפשר להגיד שפוטיפר עובר מהפך, יש לו קידום, הוא הופך להיות "כהן און", פעמיים כתוב "און" פעם אחת חסר ו' והשני מלא, אולי לרמוז שהוא הולך ומתעלה. ורק בגלל סיפור אשת פוטיפר הוא מתחתן עם ביתה.
זה מזכיר לנו את כהן מדיין – יתרו – שהוא גם כן התגייר בסוף. הוא היה כהן גדול לעבודה זרה אבל היה לו איזה משהו מיוחד שהיה צריך להכניס לעמ"י, אולי אפשר להגיד שגם פוטיפר התגייר, איפה אפשר לראות את זה? (בדרך האפשר) "ואלעזר בן אהרון לקח לו מבנות פוטיאל לו לאישה". רש"י אומר שזו אישה מבנות יתרו, אבל גם מבנות יוסף "שפטפט בייצרו" וזה ממשפחת פוטיפר – אולי פוטיאל זה שינוי שם של פוטיפרע שהיה שינוי שם ל "פוטיפר" אחרי שהוא התגייר. (גם ייתרו יש לו שמות שונים).
יש אומרים שעמ"י לא הלכו לגלות אלא כדי שיסתפחו אליהם גרים, יש כוחות בעולם שהתפזרו וצריך להעלות אותם לקודש, אבל יש כוחות שירדו כל כך נמוך שישראל לא יכולים לרדת לשם כדי להעלות אותם. בשביל זה צריך אנשים נמוכים, גוים, שמתגיירים שמגיעים משם ויכולים להעלות איתם את השאר. גר, מלשון מעלה גרה, מעלים מלמטה למעלה עם תוספת, "יתרו" שייתר פרשה בתורה.
יצאו ברכוש גדול לא רק כסף וזהב, אלא עוד דברים.
אולי זה מה שקורה עם פוטיפר ואשתו, שר טבחים אחראי לבשר, ולטבוח באנשים, שזה נורא אבל כשזה מתעדן, זה הופך להיות לשם שמים, מזה יוצא פנחס בן אלעזר… בן פוטיפרע, שמקנה לה' ויש לו את הכוח להרוג את כזבי בת צור.
כשיוסף עומד בנסיון, בגלל זה הוא ממשיך הלאה לשלב הבא וזוכה ומגיע לכלא, לטובתו, כדי שיוכל להתחתן עם אסנת.
כל זה לא כתוב מפורשת אלא על דרך האפשר, אבל גם לא כתוב שזה לא נכון.