התפילה – חוק טבע
הפעם ברצוננו לעסוק בנושא התפילה לאור דבריו של הרב קוק זצ"ל1:
התפילה היא אחת האמצעיים היותר תרבותיים להשיג את המבוקשים, בין המבוקשים הרוחניים בין הגשמיים, בין הכלליים בין הפרטיים. ושלמותה של התפילה היא דוקא כשעוסק עמה בכל דרכי הפעולות של השגות המבוקשים, שאז מתאחדת התפילה עם האמצעיים כולם, ומופיעה עליהם את כח החיים והפעולה המצלחת. התפילה המנסיכה רוח של עצלות, אינה תפילה שלמה, וסימן הוא שלא נקלטה יפה בעומק נפשו, התועלת הגדולה והמסודרה של התפילה – מפני הרבה קירות ברזל של קושיות ושאלות המנקפות את הלב החלש והקטן על עיקר יסוד התפילה וערכה, שאז אף על פי שמתגבר נגד הרהוריו ומסכים באמונה להאמין בתפילה, הרי הוא אצלו רק בתור סגולה, שאמונת פעולתה רפויה היא, ולא בתור פעולה מסודרת מחוקי העולם. ולזה יתנשא האדם בבינה פנימית, ובאחדו את כל עמל וכל כשרון להשיג מבוקשו – את הכשרון הגדול של התפילה, שבאמת כל הכשרונות הישראליים תלויים הם בה.
הרב מתאר גישה פשוטה לנושא התפילה, שעם כל פשטותה אין זו משימה קלה להתנשא להבנה זו.
התפילה היא חוק מחוקי הטבע. ברא הקב"ה את העולם עם חוקים – חוקי טבע, חוקי חיים, חוקי חברה וכדומה. אחד החוקים הוא: התפילה. זו דרך שבה משיג האדם את מבוקשו.
זהו חוק הקיים בעולם, כמו חוקים אחרים, אלוקיים, שהטביע הקב"ה בעולמו. כך למשל אחד החוקים הוא: "עשר בשביל שתתעשר". אדם הנותן צדקה – מתעשר מכך. כך פועל העולם, וכפי שנפסק להלכה בשולחן ערוך2:
לעולם אין אדם מעני מן הצדקה, ולא דבר רע ולא היזק מתגלגל על ידה, שנאמר והיה "מעשה הצדקה שלום".
אף שזה נראה הפוך מן ההגיון, הרי זה חוק שטבע הקב"ה בעולמו, שהצדקה מולידה עשירות לנותן.
אף התפילה כך. ברא הקב"ה את האדם כשהוא חסר. אין האדם משיג את שהוא זקוק לו אלא אם יעבוד ויתאמץ. אחת מדרכי הפעולה שנתן הקב"ה לאדם להשיג את מבוקשיו היא התפילה.
עלינו לעמול כדי הגיע לאמונה זו בעניינה של התפילה. כל מה שמבקש האדם, בין דברים פרטיים ובין דברים השייכים לכלל – הדרך להשיגם היא על ידי תפילה. הדעת, הרפואה, צמח דוד ובנין ירושלים – כל אלו ועוד דברים רבים מגיעים לאדם ולאומה על ידי תפילה.
האמונה בכוחה של התפילה ובפעולתה איננה פשוטה להשגה. הרבה קושיות מתעוררות למעיין בכך – וכי הקב"ה חוזר בו מכוונתו הראשונית בעקבות תפילתו של האדם? מדוע אין הוא נותן לאדם מלכתחילה את שהוא מבקש? וכדומה. הקושיות עלולות להחליש את יכולתו של האדם להתפלל כראוי.
הרב נוקט בדרך מיוחדת להתמודדות עם נושא התפילה. על האדם להבין כי כך קבע הקב"ה. זה חוק מחוקי הטבע, וכך העולם פועל. גם את משמעותם של חוקי הטבע אנו מנסים להבין, אך ודאי שאין הם מושפעים מהבנתנו. אף אם לא נבין מדוע ברא ה' כח משיכה בין גופים, ימשיכו תפוחים ליפול מן העץ על הארץ… ההבנה עומדת במישור מקביל לפעולתו של החוק, ואיננה משפיעה עליו. כך גם בתפילה. יכול אדם לנסות ולהבין את דרך פעולתה ואת עניינה, אך אין זה נוגע לכך שהתפילה פועלת כחלק מסדר העולם. הרצון להבין איננו בא במקום הידיעה שכך פועל העולם, ועל כן חסרון ההבנה איננו משפיע על האמונה בכוחה של התפילה.
במאמר מוסגר יש לציין, שלפעמים לימוד אמונה ולימוד נושא התפילה גורם דווקא להחלשת אמונתו ותפילתו של האדם. אם הלימוד איננו מובן בצורה מלאה, עלול האדם להישאר עם קושיות המטרידות אותו ומבלבלות את דעתו.
מי שחזק בדרכו ובאמונתו, איננו נותן לקושיות להשפיע עליו ולהזיזו מדרכו. וכי זה שאין הוא מבין משנה את העולם? מה אנו ומה חיינו, מה אנו יכולים להבין? הבנתנו היא מוגבלת, ועל כן חוסר הבנה אינו יכול להחליש במשהו את אמונתנו. בשום פנים אין להתנות את האמונה בהבנה.
היה ניתן לחשוב כי די בתפילה הנאמרת מתוך אמונה בכחה של התפילה, בפעולתה ובעניינה. הרב מבאר כי אין די בכך. התפילה פועלת בהצטרפותה לדרכי פעולה אחרות. אין די בתפילה על אדם חולה, למשל. רק אם יפעל האדם בדרכים נוספות – ילך לרופא, יזהר ממזיקים וכדומה – אז תתאחד התפילה עם שאר דרכי הפעולה וכך יכול האדם להשיג את מבוקשו.
ישנה נטיה, לפעמים, להסתפק בתפילה, ולהימנע בפעולה מעשית. אנו מוצאים גישה זו בעיקר בענינים כלל ישראליים, בהם יש הנמנעים מפעולה מעשית ומסתפקים בתפילה. אין זו דרך נכונה. התפילה מופיעה על כל דרכי הפעולה את "כח החיים והפעולה המצלחת". התפילה על הדבר גורמת לסייעתא דשמיא גם בדרכי הפעולה האחרות.
יכול אדם לפעול למען ארץ ישראל, למשל בכל מיני דרכים – להפגין, להאבק ולצאת ל"פנים אל פנים". התפילה מתאחדת עם כל הדרכים וגורמת לכך שהפעולות תהיינה מוצלחות. אין התפילה באה במקום העשיה הרגילה, אלא בנוסף לה, והיא מקרינה על הפעולות כולן מרוחה. הדברים נבחנים במבחן העשיה, ולא רק במבחן התוצאה. העשיה עצמה מתברכת מהתפילה, ולא רק ההצלחה בפעולותיו של האדם.
על ידי התפילה הופכות כל הפעולות לחלק מבקשת קרבת אלוקים של האדם. גם פעולותיו לפרנסה ולרפואה מקרבות את האדם לה', כאשר התפילה היא חלק מפעולות אלה.
"באמת כל הכשרונות הישראליים תלויים הם בה" – בתפילה. בתפילה אנו מבקשים על הערכים היסודיים של חיינו, והתפילה מוציאה אל הפועל את הכשרונות הישראליים המיוחדים לערכים עליונים אלה. הכשרון לדעה, לתשובה ולגאולה, התכונות המתאימות לבנין ירושלים ולצמח דוד – כל אלו יוצאים אל הפועל בצורה מסודרת מתוך תפילתו של האדם המצטרפת לפעולותיו המעשיות להשגת ערכים אלה.
אולם, המתפלל מתוך רפיון, מתוך אמירה ש"אם לא יועיל, לא יזיק", ומתוך אנחת יאוש בבחינת – "מה עוד נותר לעשות" – אין זו תפילה שלמה. אמירות אלו הן סימן לכך שהתפילה איננה חלק מסדר החיים של האדם. רואה הוא את התפילה כ"סגולה להצלחה", ולא כאחת מדרכי הפעולה שנתן הקב"ה לאדם.
במקום נוסף אומר הרב קוק זצ"ל3 שגם לפנימיות התורה יש המתייחסים כסגולה, ואין זו הדרך. יש החושבים כי עניינה של חכמת הקבלה היא לסייע לאדם. 'אם תחזיק בבית את ספר הזוהר הקדוש – תזכה לשפע ולהצלחה'. גם מהדברים הגדולים ביותר והעליונים ביותר, מנשמת התורה ומעצם החיים ניתן לעשות דברים קטנים ומצומצמים.
גם לתפילה ניתן להתייחס כסגולה. 'אם תאמר כך וכך – תזכה לקיום בקשתך'. גישה זו נובעת מהבנה לא נכונה של התפילה כחוק טבעי מסודר המביא את האדם לקרבת אלוקים.
ההבנה שהתפילה היא חוק טבע מחזקת את עוצמת התפילה. כך דורש מאיתנו הקב"ה כדי להשיג דברים, ועל כן כך אנו עושים.
כאשר חסר לאדם משהו – עליו להתפלל. התפילה היא דרך לפתור את החסרון, אך היא גם הסיבה לחסרון. כך נשאר האדם קשור לבוראו ואיננו מנותק. הנחש נתקלל "וְעָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ"4, כדי שלא יפנה לקב"ה ולא יהיה קשור אליו. האדם, לעומתו נדרש לעמול על מזונו ולהתפלל עליו, וכך הוא קשור לקב"ה. כך סידרה חכמתו יתברך.
1 שמונה קבצים ד', צ"ב.
2 יו"ד סי' רמ"ז, סעיף ב'.
3 אגרות ראי"ה ח"ב אגרת תפ"ג.
4 בראשית ג', י"ד.