בשלח – להמשיך את "גאה גאה" גם לשגרה
לחיות עם פרשת השבוע – בשלח – להמשיך את "גאה גאה" לשגרה
נעמוד על שתי נקודות בפרשה. האחת – ענין המלחמה המופיע בפרשה כמה פעמים. התורה מתארת את ההתמודדות של ישראל מול מצרים כ"מלחמה".
הנקודה השניה היא כיצד חוזרים לשגרה אחרי זמנים גדולים. יתכן שאנו כרגע נמצאים בזמן של חזרה לשגרה, ויש לימוד חשוב בענין זה בפרשה.
א. מלחמה.
דרשו חכמים במכילתא:
"ה' ילחם לכם", לא לשעה זו בלבד ילחם לכם, אלא לעולם ילחם כנגדן של אויביכם. ר' מאיר אומר: "ה' ילחם לכם" – אם כשתהיו עומדים ושותקין ה' ילחם לכם, קל וחומר כשתהיו נותנין לו שבח. רבי אומר: "ה' ילחם לכם" – המקום יעשה לכם נסים וגבורות, ואתם תהיו עומדין ושותקין. אמרו ישראל למשה רבינו: משה, מה עלינו לעשות, אמר להם: אתם תהיו מפארים ומרוממים ונותנין שיר ושבח וגדולה ותפארת למי שהמלחמות שלו, כענין שנאמר: "רוממות אל בגרונם", (תהלים קמט) ואומר: "רומה על השמים אלהים על כל הארץ כבודך" (שם נז) ואומר: "ה' אלהי אתה ארוממך אודה שמך כי עשית פלא עצות מרחוק אמונה אומן" (ישעיה כה), באותה שעה פתחו ישראל פיהם ואמרו שירה: "אשירה לה' כי גאה גאה".
המדרש מדגיש: "ה' ילחם לכם" – זה לדורות. גם במלחמה האחרונה היו כמה אירועים שבהם ראינו ממש כיצד ה' נלחם לנו.
הכתוב אומר: "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון". בפשט, ישראל צריכים להחריש, ולא לעשות דבר. אך חז"ל דורשים שישראל צריכים לשבח את הקב"ה. אם כשאנו שותקים ה' נלחם לנו, קל וחומר כאשר אנו משבחים אותו.
מדרש נוסף:
…לכך נאמר: "ויאמר מצרים אנוסה מפני ישראל כי ה' נלחם להם במצרים", ולא במצרים בלבד אלא בכל המצירין להם לישראל על פני כל הדורות, שנאמר: "ויך צריו אחור חרפת עולם נתן למו" (תהלים עח) ואומר: "צרי ואויבי לי המה כשלו ונפלו" (שם כז) ואומר: "כמעט אויביהם אכניע" (שם פא) ואומר: "עשרת בני המן וגו'" ואומר: "לשבור אשור בארצי" (ישעיה יד) ואומר: "וסרה קנאת אפרים וצוררי יהודה יכרתו אפרים לא יקנא את יהודה ויהודה לא יצור את אפרים" (שם יא). כך היא מדה מהלכת על פני כל הדורות, שנאמר: "זאת העצה היעוצה על כל הארץ וזאת היד הנטויה לכל הגוים", מפני מה "כי ה' צבאות יעץ ומי יפר וידו הנטויה מי ישיבנה" (שם יד) הא לא במצרים בלבד, אלא בכל המצירים להם על פני כל הדורות, לכך נאמר: "כי ה' נלחם להם במצרים".
חשוב שאנו נדע את זה, וחשוב שגם אויבינו ידעו את זה. כל מי שנלחם בישראל ומיצר להם – ה' נלחם בו. לא רק כאן, בסמוך אלינו, אלא בכל העולם. זה נותן לנו בטחון בהשגחה האלוקית על עם ישראל. בנוסף, זה מטיל עלינו אחריות לתת מקום לנוכחות האלוקית בחיים שלנו. כאשר אנו מאמינים בכך, אז ה' נלחם לנו.
חשוב לדעת ולזכור תמיד, ובמיוחד בעת מלחמה, שה' נלחם לנו. כל הלוחמים שעברו את המלחמה האחרונה – היו עם הקב"ה, והקב"ה הופיע דרכם בעולם. הרצי"ה קוק זצ"ל היה דורש את הפסוק: "אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה' אלקינו נזכיר" – 'על הרכב ועל הסוסים'. כך שם ה' מתגלה בעולם, דרך הלוחמים. צבאנו הוא צבא ה', וכשאנו נלחמים – ה' נלחם לנו, בכל הדורות.
עם כל הקושי והכאב של המלחמה, של הנופלים, הפצועים והחטופים, צריך לזכור שאנו נמצאים בתקופה גדולה. צריך ללמוד כיצד חיים את גודל התקופה יחד עם רגישות לקשיים ולסובלים, וכפי שהרחבנו על כך בפרשת שמות.
ב. שגרה
מיד אחרי רוממות הרוח הגדולה של קריעת ים סוף ושירת הים, נאמר (שמות ט"ו כ"ב):
וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּם סוּף…
ומפרש רש"י:
ויסע משה. הסיען בעל כרחם, שעטרו מצרים את סוסיהם בתכשיטי זהב וכסף ואבנים טובות, והיו ישראל מוצאין אותם בים, וגדולה היתה ביזת הים מביזת מצרים, שנאמר: "תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף" (שיר השירים א, לפיכך הוצרך להסיען בעל כרחם.
דברי רש"י מעוררים שאלה. ישראל יצאו ממצרים עמוסים בכסף וזהב ששאלו מהמצרים. בנוסף, רק עכשיו חוו ישראל חויה רוחנית עליונה. "זה אלי ואנוהו" – ראיית השכינה, שירת הים עם כל עוצמתה. איך הם מגיעים מיד לרדיפת הכסף והזהב של ביזת הים? מיד אחר כך אנו קוראים על התלונות – לאן נעלמה רוממות הרוח של שירת הים?
יש בזה לימוד גדול. יכול אדם להיות ברוממות רוח עליונה, וליפול מיד אחר כך בשגרה. נדרשים כוחות גדולים כדי להמשיך את רוממות הרוח אל שגרת החיים, בלי ליפול ב"ביזת הים", ברדיפה אחרי חיים חומריים.
נדרש לימוד כיצד חיים את גבורת השגרה. הדמות שממנה ניתן ללמוד זאת הוא יצחק אבינו.
הסיפור הגדול על יצחק הוא – שאין עליו כמעט סיפורים. בכל הדברים הוא היה סביל ולא פעיל. כך בעקדת יצחק, וכך בחיפוש אחר אשתו – הוא לא עשה דבר לשם כך. יצחק חי חיי שגרה, בלי חוויות מיוחדות – והוא עשה את זה בגדלות. אברהם הוא בחינת "מי יעלה בה' ה'" – עליה קשה במעלה ההר. יצחק הוא בחינת "מי יקום במקום קדשו" – כיצד מחזיקים מעמד בראש ההר בשגרה, כיצד חיים את הקשר אל הקב"ה בשגרת החיים. יצחק לא צריך מאורעות מיוחדים כדי להיזכר בקב"ה.
את הקושי שבחיי שגרה הרגשתי לפני שנים רבות. התגוררנו בגולן, והגיע אלינו קרוב משפחה רחוק מחו"ל לביקור. כשהגיע, כיבדנו אותו בשתיה, וראיתי שהוא יודע לברך, והוא מברך במבטא ישראלי, למרות שהוא תושב חו"ל. שאלתי אותו על כך, והוא אמר: דע לך, שאני ישראלי יותר ממך… אני הייתי הקצין הראשון על החרמון במלחמת ששת הימים. היה קרב קשה, כדורים שורקים, רימונים מתפוצצים – ובמסירות גדולה כבשנו את החרמון.
התפלאתי – איך הגעת לחו"ל לאחר מסירות נפש כה גדולה? הוא הסביר לי – אחרי המלחמה פתחתי עסק, והתחלתי לשלם מס הכנסה ולצאת כל פעם למילואים – לא עמדתי בזה וירדתי מהארץ.
אדם יכול לנצח בקרב על החרמון, ולהיכשל בקרב מול מס הכנסה… קל יותר לגייס כוחות נפש עצומים למלחמה של ששה ימים, ולא למלחמה של 365 יום בשנה למשך שנים רבות.
אנו צריכים ללמוד מזה, שהחזרה לשגרה דורשת עבודה ותעצומות רוח גדולות. את כל הכוחות שהתגלו במלחמה יש לשמר ולעבד, כדי לבנות חיים גדולים של שגרה, ולא ליפול במלחמה היומיומית.
החיילים הגיבורים שנלחמו במסירות גדולה, וגילו בעצמם כוחות גוף וכוחות רוח מיוחדים – הם סימן לכולנו. בכולנו יש כוחות גדולים, ואנו צריכים לראות איך ממשיכים לחיות בעוצמה ולא משאירים את הכוחות הללו בצבא…
בשיעורי הכנה לצבא אנו אומרים לתלמידים: מהצבא לא משתחררים. כשתסיימו את השירות הפעיל ותחזרו לישיבה, אל תגידו שאתם משתחררים, אלא שאתם מתגייסים לישיבה. תקופת הישיבה דורשת כוחות גדולים מהאדם. אין פקודות שאומרות מה לעשות, אלא כל אחד נדרש להחליט יום יום, שעה שעה, מה הוא עושה וכיצד הוא מנהל את חייו. זו התמודדות לא קלה, ולכן חשוב להרגיש ולומר שמתגייסים לישיבה. אין שחרור מהעבודה הרוחנית, מגילוי כוחות הנפש. זהו שירות של 120 שנה.
בע"ה נזכה לקחת את הכוחות הגדולים שהתגלו במלחמה לחיים של שגרה בריאה, מרוממת, מלאת עשיה ועוצמה בבריאות ובשמחה, לאורך ימים ושנים טובות.