"אין שלטון ביום המוות"
אין שלטון ביום המוות
בפעם הקודמת ראינו את מותו של אחאב.
יש פסוק בספר שמות פרק ב':
"כג וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם, וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם, וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מִן-הָעֲבֹדָה, וַיִּזְעָקוּ; וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל-הָאֱלֹהִים, מִן-הָעֲבֹדָה."
על זה אומר רש"י שפרעה נצטרע
על זה אומר המלבי"ם – ברגע שמלך מת כבר לא אומרים את התואר "מלך לפני שמו" ולכן אם אומרים וימת "המלך פרעה" להגיד שהוא לא באמת מת אלא הוא כאילו מת ויש לו צרעת. אולם המלבים חוזר בו כי יש שני מקומות בהם הכלל לא עובד והוא עומד שהכלל נכון רק כשאומרים "וישכב עם אבותיו" אל אם רק אומרים "וימת" הכלל לא מתחבר.
מפורסם בשם הגרא שאומרים "שאין שלטון ביום המוות", וזה יכול לפתור את הבעיה של המלבים שכתוב בשנת מות הצלך עזיהו "שנה" נאמר ולא "יום"
ננסה לטעון שהכלל הוא באמת נכון ושהעובדה שיש שתי דוגמאות שיוצאות מהכלל רק מחזקות את הכלל.
נתחיל בדוגמא הראשונה אותה מביא המלבים "וימת מלך בני עמון…." ונראה שעם מותו הוא עדיין נקרא מלך
צריך להבין ששם בסיפור, דוד שולח משלחת כי מת "מלך בני עמון" אשר עשה איתו חסד – אז בצורה פרטית דוד שולח לו משלחת.
אבל יש בקורת על דוד על זה שכן למה הוא שולח משלחת אל "מלך" בני עמון? והרי הוא כבר מת, ורק בגלל היחס שנתן לו דוד הוא נקרא מלך.
ואחרי שדוד מבין את הטעות שלו בהבנה הוא כבר לא נקרא דוד הוא נקרה "המלך".
כדי להבין קצת יותר נסתכל בסיפור "פרץ עוזה", במסע הראשון הכתוב קורה לדוד "דוד" לא "המלך", כי דוד בא בקטנות.
במסע השני לעומת זאת האנשים שבאים להודיע לדוד על מצב ארון ה' קוראים לדוד "המלך דוד", ועדיין דוד מבחינת עצו הוא "דוד" מול הארון ומול ה' אבל כשהוא מגיע לעיר מיכל רואה אותה כ"המלך דוד". ומיכל נקראת "מיכל בת שאול" דוד יודע למה המלכות נשארת אצלו, כי הוא יודע לוותר על כסאו הוא יודע להפריד בין "דוד" ו"המל דוד".
והוא גם צריך היה לדעת איך להתייחס למלך המת של בני עמון לא "כמלך בני עמון" שהרי הוא מת אלא הוא סתם אדם.
נחזור לסיפור של אחאב:
"לד וְאִישׁ, מָשַׁךְ בַּקֶּשֶׁת לְתֻמּוֹ, וַיַּכֶּה אֶת-מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, בֵּין הַדְּבָקִים וּבֵין הַשִּׁרְיָן; וַיֹּאמֶר לְרַכָּבוֹ, הֲפֹךְ יָדְךָ וְהוֹצִיאֵנִי מִן-הַמַּחֲנֶה–כִּי הָחֳלֵיתִי. לה וַתַּעֲלֶה הַמִּלְחָמָה, בַּיּוֹם הַהוּא, וְהַמֶּלֶךְ הָיָה מָעֳמָד בַּמֶּרְכָּבָה, נֹכַח אֲרָם; וַיָּמָת בָּעֶרֶב, וַיִּצֶק דַּם-הַמַּכָּה אֶל-חֵיק הָרָכֶב. לו וַיַּעֲבֹר הָרִנָּה בַּמַּחֲנֶה, כְּבֹא הַשֶּׁמֶשׁ לֵאמֹר: אִישׁ אֶל-עִירוֹ, וְאִישׁ אֶל-אַרְצוֹ. לז וַיָּמָת הַמֶּלֶךְ, וַיָּבוֹא שֹׁמְרוֹן; וַיִּקְבְּרוּ אֶת-הַמֶּלֶךְ, בְּשֹׁמְרוֹן."
הזכרנו שאין ספק שאחאב מת כי הוא לא רצה להתפנות ושיטפלו בו, והוא מבטא כאן במותו את מלכות ישראל ולכן כתוב "והמלך מועמד במרכבה" ומלך ארם מבין את זה שאם יהרגו את מלך ישראל הכל נגמר
ואוחב מחזיק את עצמו עד הנשימה האחרונה, והוא מוסר את נפשו על עם ישראל ובמעשה האחרון שלו הוא מבטא את "לית מגרמא כלום" – זאת ההגדרה של מלכות ישראל המלכות היא לא לעצמה, היא בשביל עם ישראל. הנבואה מקבלת את הדבר הזה ו"מצדיעה לו", אין שלטון ביום המוות, אבל זה לא נכון לגבי אחאב "ויבוא שומרון" הוא לא בא בכוחות עצמו הביאו אותו, אבל במותו שלטונו היה יותר קיים מכול 22 שנות שלטונו. אפשר להגיד לאחאב "אין שלטון אלא ביום המוות".
אחאב היה ראוי להיקרא מלך דווקא כאן אחרי מותו, ולכן זה לא סותר את הכלל של "אין שלטון ביום המוות", וזו תשובה לשאלת המלבים.
לקראת השיעור הבא, נחזור ונשאל את השאלה: איפה אליהו בכל הסיפור הזה? למה מיכיהו הנביא הוא זה שמנבא לאחאב? למה יהושפט לא מנסה לשאול את אליהו? מתי אליהו נמצא ומתי הוא לא?