"וישמע יתרו" – להיות איש שומע

לחיות עם פרשת השבוע – יתרו – "וישמע יתרו" – להיות איש שומע

המילים הפותחות את הפרשה הן עולם ומלואו. "וישמע יתרו" – אלו מילים מופלאות. מה יתרו שומע? חז"ל אומרים שהוא שמע על קריעת ים סוף, על מלחמת עמלק, על יציאת מצרים ומתן תורה.
לשמוע זה דבר גדול ולא מובן מאליו.
אנחנו נמצאים בעיצומה של מלחמה שנפתחה משום שאנשים לא שמעו מה שהיו צריכים לשמוע. הנביא ישעיהו אומר: "החרשים שמעו והעוורים הביטו לראות".
פסוק נוסף שעוסק בשמיעה מופיע בספר משלי (כ"א, כ"ח):

עֵד כְּזָבִים יֹאבֵד וְאִישׁ שׁוֹמֵעַ לָנֶצַח יְדַבֵּר.

"עד כזבים" זה ההיפך מאיש שומע. הוא אדם ששבוי בקונספציה, ועל פיה רואה את כל המציאות. הוא לא שומע. יכולות להיות התראות, קצינים שמתריעים על מלחמה מתקרב, תצפיתניות שמעידות שהאויב מתאמן על הגדר – וזה לא משפיע כלום. עושים "הדממה", ונוסעים הביתה. "עד כזבים", שרואה את העולם מנקודת המבט שלו בלבד, עלול להוביל לאבדון.
מול "עד כזבים" עומד "איש שומע לנצח ידבר". הוא גם מנצח וגם נצחי. כאשר אדם הוא "איש שומע" – מקשיב לקולות של המציאות, ובמיוחד לקולות העמוקים של הבריאה, של התורה ושל הקב"ה – הוא שומע מה שאחרים לא שומעים, והוא מחובר לנצח.
חז"ל אומרים (יומא כ' ע"ב):

תנו רבנן, אלמלא גלגל חמה נשמע קול המונה של רומי ואלמלא קול המונה של רומי נשמע קול גלגל חמה.

קול המונה של רומי – הרעש של תרבות, של המדיה, לא מאפשר לשמוע את הקול הפנימי של הבריאה ושל האדם. מרוב רעש חיצוני אדם לא מצליח לשמוע את עצמו. איש שומע, שמקשיב לעצמו ולמציאות – הוא חי חיי נצח. עד כזבים, לעומת זאת, ששבוי בהסתכלות של הרגע – יאבד. הוא לא יכול לנַצח והוא לא נשאר לנֶצח.

חז"ל דורשים גזרה שוה: בזכות "וישמע יתרו" הוא זכה לכך שנאמר "וישמע משה לקול חותנו". בגלל שיתרו היה איש שומע, גם משה שמע ליתרו ולעצתו.
הרמ"ע מפאנו מסביר ש"גזרה שוה" באה מלשון "לגזור ולסרס את הקליפות".
כדי לשמוע כראוי צריך לגזור את הקליפות. יתרו שהיה "איש שומע", מלמד גם את משה להיות "איש שומע". יתרו אומר למשה: אם תדון את העם כל יום מהבוקר עד הערב – אתה לא יכול להקשיב לעצמך, ולא תהיה מי שאתה ראוי להיות. אתה חייב זמן שבו אתה לא עסוק עם העם, אלא מקשיב למציאות ולעצמך.
גם אנו צריכים להקשיב לדבריו של יתרו. אדם שנתון כל היום ל"קול המונה של רומי", למכשירים המקיפים אותו ותופסים את דעתו – לא יכול להקשיב לעצמו. כדי לשמוע צריך לנטרל את הרעשים החיצוניים.
כל אדם זקוק לזמן שבו הוא מקשיב לעצמו, לתורה, ושואל את עצמו מה הרצון הפנימי שלי. מה אני רוצה מהחיים שלי, ולא מה הרשתות החברתיות רוצות מהחיים שלי…
אפילו אם אדם לומד תורה כל היום ולא מפנה זמן להקשבה – זו בעיה. אדם זקוק לכמה דקות ביום שבהן הוא מקשיב לעצמו, כך שחייו באים מן הפנים אל החוץ, ולא שהעולם החיצוני קובע לו את ערכיו הפנימיים.

בזכות עצתו של יתרו הוא יתר פרשה בתורה, שאנו קוראים אותה עד היום. זהו איש שומע – לנצח ידבר. בזכות שמיעתו של יתרו הוא נשאר לנצח. אמנם יתרו בתחילת דרכו עבד כל עבודה זרה שבעולם, אבל הוא ידע להקשיב, לחשוב מחדש, ולבטל את העבודה זרה. בסופו של דבר הוא הגיע לאמת: "עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים". יתרו הוא "איש שומע", שמקשיב למציאות ובוחן מחדש את דרכו. הוא לא היה שבוי בתפיסת העולם שלו בלי יכולת להקשיב ולראות את המציאות מזוית אחרת.

אנו צריכים "לחיות עם פרשת השבוע" – לעלות קומה בהיותנו "איש שומע", בהקשבה לקול בפנימי ובהשתקת הרעשים החיצוניים. בע"ה נצמח מכך לנצחון ולנצחיות של עם ישראל.

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם *

אימייל *