תרומה – סוד המשכן שלוש תרומות
לחיות עם פרשת השבוע – פרשת תרומה – סוד המשכן, שלוש תרומות
הפרשה עוסקת בעשיית המשכן וכליו. נעיין בדבריו של הרמח"ל המתייחסים לתחילת הפרשה (אוצרות רמח"ל, פרשת תרומה):
סוד המשכן הוא, שעד עכשיו השכינה לא הוקבעה בקביעות בארץ, אף על פי שנתגלתה הקדושה העליונה בזמן מתן תורה ובזמן קריעת ים סוף, הכל היה לפי שעה, ועכשיו היה צריך להיות בקביעות.
ענין מיוחד במשכן הוא ירידת השכינה בקביעות לארץ.
גם קודם לבניית המשכן היו הבזקים והארות רוחניות גדולות. במתן תורה זכו עם ישראל למדרגה רוחנית עליונה, עד שנאמר עליהם (תהלים פ"ב, ו'): "אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם". אבל כשהסתיים המעמד – הסתיימה ההארה הגדולה (שמות י"ט, י"ג): "בִּמְשֹׁךְ הַיֹּבֵל הֵמָּה יַעֲלוּ בָהָר". המציאות חזרה לקדמותה. היה הבזק רוחני גדול ועוצמתי, אבל לא נוצרה קביעות של השראת השכינה בארץ.
גם קריעת ים סוף היתה מלווה בהארה רוחנית עליונה, אבל מיד לאחריה עסקו ישראל בביזת הים. ההארה הסתיימה והחיים חזרו למצבם הקודם.
מטרת בניית המשכן על פי הרמח"ל היא בניית הקשר בין עם ישראל לקב"ה בצורה קבועה ושגרתית, קשר קבוע שמהווה חלק מהחיים, ולא קשר של הבזקים גדולים והארות מיוחדות שיוצאות מסדר החיים הרגיל.
המהר"ל מביא דרשת חכמים, הדנים מהו הכלל הגדול בתורה:
בן זומא אומר: מצינו פסוק כולל יותר והוא "שמע ישראל". בן ננס אומר: מצינו פסוק כולל יותר והוא "ואהבת לרעך כמוך". שמעון בן פזי אומר: מצינו פסוק כולל יותר והוא "את הכבש האחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים".
אחד הביאורים לדרשה זו הוא, שהכלל הגדול בתורה הוא הקביעות והשגרתיות. לא צריך משהו מיוחד, יציאה מסדר החיים, כדי לפגוש את הקב"ה. השגרה, העליות והירידות, ההתקדמות התמידית והעקבית מיעד ליעד – זוהי הדרך של התורה.
כך מבאר הרמח"ל את עניינו של המשכן. הארות גדולות היו גם קודם להקמת המשכן. סוד המשכן הוא הקביעות של השכינה בארץ.
ממשיך הרמח"ל:
ולפי שכתוב: ״השמים שמים לה׳״ – שלא היה ראוי למאורות העליונים להאיר בזה העולם השפל מרוב גשמיותו. לכך צוה הקב"ה מצות התרומה שהיו מפרישים ממונם נדבה להקב"ה, ועל ידי זה היו גורמים ששמו של הקב"ה ישרה על זה הממון, אף על פי שהוא גשמי, וממילא היתה ההארה נמשכת לכל העולם.
"השמים שמים לה'", ומובן איך האור האלוקי מאיר בשמים. אך כיצד יכולה הארה אלוקית להופיע כאן, בארץ התחתונה, במציאות החומרית?
הדרך היא לקחת את הממון הגשמי ולהחיל עליו שם שמים. כך השכינה שוכנת בעולם החומרי. כדי שתשרה השכינה, אנו נדרשים לעשות מעשה מצידנו. כשאנו מחילים של שמים על מעשי ידינו – יכולה השכינה לשכון בקביעות בעולם. הארה עליונה שמגיעה לעולם בלי שהוכנו הכלים המתאימים לכך – לא נשארת בעולם בקביעות.
מבט על ההיסטוריה של העולם מלמד, שכל המתנות שניתנו בעולם, מבלי שנעשתה עבודה מלמטה כדי להכין את הכלים – לא נשארו בעולם בקביעות.
אדם הראשון נברא בגדן עדן – אך איבד את המתנה שקיבל וגורש מגן עדן.
במתן תורה הגיע עם ישראל למדרגה עליונה – ומיד לאחר מכן נפל ממנה וחטא בעגל.
מיד לאחר ההתעלות של קריעת ים סוף – עסקו ישראל בביזת הים.
אם אין עבודה מלמטה להחיל שם שמים על המציאות – השפע האלוקי לא מחזיק מעמד בעולם. לכן עם ישראל נתבע לתת למשכן מעצמו, להחיל שם שמים על נדבת המשכן, וכך תהיה למשכן קביעות והוא יתקיים.
בהמשך עומד הרמח"ל על כך שבתחילת הפרשה מוזכרת שלוש פעמים המילה 'תרומה' בהטיות שונות, והדבר מלמד על שלוש בחינות שיש בתרומה – שלוש מדרגות שהעולם צריך לעבור כדי להיות ראוי להשראת השכינה במשכן.
המדרגה הראשונה היא היציאה מהטומאה אל עולם של תיקון. התרחקות ממציאות שלילית וכניסה לעולם מתוקן של חולין.
המדרגה השניה היא הבדלה מחול לקודש, וכניסה לעולם של קודש.
המדרגה השלישית היא המעבר מן הקודש אל קודש הקדשים.
ננסה לראות כיצד המדרגות הללו מתבטאות בעבודת האדם בחייו.
השלב הראשון הוא "סור מרע". אדם צריך להיזהר לא להיות במציאות מקולקלת ושלילית. הוא עוסק בעולם של חולין – בצורה מתוקנת. עמל לפרנסתו, עוסק בתחביבים שונים וכדומה. עיסוקו הוא בעולם של חול, מתוך זהירות לא להיפגש עם השלילה שיש בעולם.
בשלב שני נדרש האדם לעבור מן החול אל הקודש. הקודש הוא התכלית. אדם צריך שתהיה לו תכלית לחיים, יעוד, שהוא יחיה למען מטרה עליונה. על האדם לשאול וללמוד – מדוע ברא ה' את העולם, מדוע אני נבראתי? מהי המשמעות שלי בחיים, מהו היעוד והתכלית?
השלב השלישי הוא קדש הקדשים – יש מדרגות בקדושה, וצריך לעלות ממדרגה למדרגה. יש יעוד של האדם הפרטי ויש יעוד של הכלל. האדם הפרטי הוא קודש, והכלל הוא קודש קדשים. עלינו לחבר את החזון הפרטי עם חזון הגאולה של עם ישראל.
"בלבבי משכן אבנה". כמו המשכן במדבר, כך גם למשכן שבלבו של אדם נדרשות שלוש תרומות. הראשונה היא היציאה מן הרע וכניסה לעולם של טוב ושל תיקון. השניה היא לחבר את החיים אל החזון, אל היעוד. השלישית היא חיבור לחזון הגאולה של כלל ישראל.