"דרך גדילתן" – על פעולת המצוות
בגמרא (סוכה מ"ה ע"ב) מובא כלל:
אמר חזקיה אמר רבי ירמיה משום רבי שמעון בן יוחי: כל המצות כולן אין אדם יוצא בהן אלא דרך גדילתן, שנאמר (שמות כ"ו) "עצי שטים עמדים".
ופירש רש"י:
כל המצות – כגון קרשי המשכן, ועמודים, ולולב והדס וערבה.
דרך גדילתן – התחתון למטה, והעליון למעלה.
הדברים תמוהים. מה משמעות הביטוי "כל המצוות כולן"? מאימתי כמה מצוות בודדות (חפשו אם יש דוגמאות נוספות לאלה שהביא רש"י) נקראות בלשון הגמרא "כל המצוות כולן"?!
נראה שרשב"י מלמדנו כאן כלל המבאר את דרך השפעתן של המצוות. בפועל ולמעשה אנו רואים את הכלל הגדול הזה בכמה מצוות פרטיות.
כל המצוות יש בהן בחינה של דרך גידול העץ.
כך מבאר הכוזרי את צורת הקשר בין עם ישראל לארצו (מאמר שני, י"א-י"ב):
אמר הכוזרי: אולם אני לא שמעתי כי יש לאנשי ארץ ישראל יתרון על שאר בני אדם.
אמר החבר: כך גם הרכם זה שאתם אומרים כי הכרם מצליח בו, לולא היו נוטעים בו את הגפנים ועושים את כל מלאכת עבודת הכרם הדרושה לגדולם לא היה עושה ענבים… יש גם לארץ חלק במעלה הזאת וכן למעשים ולמצוות התלויים בארץ שהם מעין עבודת הכרם לכרם.
המצוות הן הדרך לגדל את עם ישראל בארץ ישראל. הגמרא מלמדת, כי פעולתן של המצוות היא כדרך גדילתם של צמחים.
נעמוד על שתי נקודות הקשורות לענין.
א. אחד המאפיינים העיקריים של צמיחה הוא ההתפתחות האיטית שלה. הצמח גדל שלב אחרי שלב, עלה אחרי עלה. אין צמיחה מתוך "זבנג וגמרנו".
יש המצפים כי בארץ ישראל, "אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה", נזכה לחוויות רוחניות עזות ומשמעותיות, שיהיו עבורנו כעין "מכת חשמל" שתשנה ברגע אחד את כל החיים לטובה.
אין זה כך. הנכנס לארץ ישראל איננו חש בשינוי מוחלט של אישיותו ועולמו הרוחני. מעלתה של ארץ ישראל מופיעה "דרך גדילתן", ודרושה עבודה רבה כדי לזכות בה לתוצאות.
האור האלוקי העצום המופיע בארץ ישראל איננו מופיע לעינינו בצרה ישירה. איננו יכולים לעמוד באור כה גדול. כדי שנוכל לעמוד באור האלוקי ולקלוט אותו הוא מתלבש בלבושי החיים – מדינה, צבא, התיישבות, מחלוקות, מלחמות, פוליטיקה. אלה הם מאפייני החיים של ארץ ישראל. יש עליות וירידות. כיבושים, אך גם נסיגות. בארץ ישראל לא ניתן להתעלם מן העבודה והעמל. בתוך כל אלה נדרשים האדם והאומה לעבוד את עבודתם, לבקש את "עיני ה'" שבארץ, ולגדול. רק כך ניתן לזכות להשפעתה הברוכה של ארץ ישראל.
ב. בכמה מקומות לומדים חז"ל דברים מבריאת העולם. אחד המקומות הוא במצות קריאת שמע, שבה הביאה המשנה את קריאת שמע של ערבית לפני קריאת שמע של שחרית, והגמרא מבארת: "יליף מברייתו של עולם".
ר' צדוק1 מבאר כי זהו כלל גדול בעבודת האדם:
ילפינן מברייתו של עולם דבכל דבר הלילה קודם ליום כדאיתא ריש ברכות (ב'.). כי בכל דבר ההעדר קודם להויה וכי אשב בחושך אדע כי אחר כך ה' אור לי (מיכה ז' ח'). כי כל חיי האדם כך מורכבים מהזמן חושך ואור יום ולילה כך חוזר חלילה רק שהחושך קודם דקליפה קודמת לפרי. חוץ בקדשים קיימא לן הלילה אחר היום כי מי שכבר בא אל הקודש היום קודם כמו מי שעומד תוך הפרי אצלו הפרי קודם לקליפה [ולכך סלקא דעתך גם לקריאת שמע וכמו שנתבאר במקום אחר]. ועיין בתלמידי רבינו יונה ברכות (ח' ע"א ד"ה ואומר), דגם בתורה כן.
לא האור הגדול נברא ראשונה. תחילה היה חושך, ורק אחר כך הגיע האור.
במקום נוסף מזכירה הגמרא ביטוי זה2:
אמר רב הונא: היה מהלך במדבר, ואינו יודע אימתי שבת – מונה ששה ימים ומשמר יום אחד. חייא בר רב אומר: משמר יום אחד ומונה ששה. במאי קמיפלגי? מר סבר: כברייתו של עולם, ומר סבר: כאדם הראשון.
ברייתו של עולם היא שימי המעשה קודמים לשבת. עבודת העמל קודם ל"מעין עולם הבא", למדרגות רוחניות עליונות שניתן להשיג בשבת.
זהו "תחתון למטה ועליון למעלה". הסדר הוא מלמטה למעלה, מהחושך לאור, מעבודת האדם אל המדרגה הרוחנית, ולא הפוך.
ההתגלות האלוקית הגדולה ביותר היא "כברייתו של עולם". לא בהבזקי אור גדולים ככל שיהיו, אלא על ידי אור המופיע בשגרת החיים. בצורה כזו מופיע אור גדול ומשמעותי יותר מכל ההבזקים.
הנכנס לארץ ישראל או לעולמה של תורה, צריך לדעת מה לפניו. לא "מכות חשמל", חוויות רוחניות וריגושים חזקים, אלא עבודה שגרתית ורצופה – שבתוכה נמצא האור. עוד מצוה, עוד לימוד תורה, עוד מעשה חסד – על ידי כל אלה מגיע אלינו אור עליון, העטוף בכיסויים רבים על מנת שיקלט בקרבנו כראוי.
1 צדקת הצדיק, י"א.
2 שבת ס"ט ע"ב.