ספר המסעות

הרב מנשה וינר
כ״ה בתמוז ה׳תשס״ה
 
01/08/2005

פרשת שבוע
ספר המסעות

כאן חששת את ראשך
את חומש במדבר ניתן לסכם כשינוי שעובר על עם ישראל בשלושה צירים:
מקום – מתחיל במדבר סיני, ומסיים בערבות מואב.
זמן – מתחיל בשנה השניה, ומסיים בשנה הארבעים.
אדם – מתחיל במנהיגותם של משה, אהרון ומרים, ומסיים ביהושע, אלעזר ופנחס.
בשבוע שעבר עסקנו בשינוי המנהיגות בעם ישראל, נושא המאפיין את פרשת מטות. פרשת מסעי עוסקת בעיקר במה שנוגע למקום: המסעות, גבולות הארץ, הנחלות, נחלת הלויים, ערי מקלט ונחלת בנות צלפחד ושבט מנשה. אנו נתמקד בפרשת המסעות:

אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְצִבְאֹתָם בְּיַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן.
וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי ה' וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם1.

מה התועלת בפירוט המסעות שעברו ישראל במדבר? ה' מצווה את משה לכתוב את המסעות, אך לשם מה?
רש"י עונה שתי תשובות לשאלה2:

אלה מסעי – למה נכתבו המסעות הללו?
להודיע חסדיו של מקום, שאף על פי שגזר עליהם לטלטלם ולהניעם במדבר, לא תאמר שהיו נעים ומטולטלים ממסע למסע כל ארבעים שנה ולא היתה להם מנוחה, שהרי אין כאן אלא ארבעים ושתים מסעות. צא מהם י"ד, שכולם היו בשנה ראשונה, קודם גזירה, משנסעו מרמעסס עד שבאו לרתמה. שמשם נשתלחו המרגלים, שנאמר (במדבר יב, טז) ואחר נסעו העם מחצרות וגו' (שם יג, ב) שלח לך אנשים וגו'. וכאן הוא אומר ויסעו מחצרות ויחנו ברתמה, למדת שהיא במדבר פארן. ועוד הוצא משם שמונה מסעות שהיו לאחר מיתת אהרן מהר ההר עד ערבות מואב בשנת הארבעים, נמצא שכל שמנה ושלשים שנה לא נסעו אלא עשרים מסעות. זה מיסודו של רבי משה הדרשן.
ורבי תנחומא דרש בו דרשה אחרת משל למלך שהיה בנו חולה והוליכו למקום רחוק לרפאותו, כיון שהיו חוזרין התחיל אביו מונה כל המסעות. אמר לו כאן ישננו, כאן הוקרנו, כאן חששת את ראשך וכו'.

לרבי משה הדרשן יש כאן תובנה כללית שעולה מהתבוננות בכל תקופת המסעות. לכאורה נראה שהיו אלו ארבעים שנה של הליכה במדבר הגדול והנורא, שנים של הסתר פנים3, אך כשמסכמים את המסעות, מתברר שבתוך העינוי חבוי חסד גדול של הקב"ה, והודות לו, לא היה נורא כל כך.
כדוגמה בת זמננו, נביא את אנשי גוש קטיף שעוברים שנים קשות של טרור ופצמ"רים, ובתוך כל הקושי והכאב, מגלים את יד ה' וחסדו עליהם ופוקחים את עינינו לראות את הניסים שהקב"ה עושה עימם ועמנו תדיר.
רבי תנחומא הולך בדרך אחרת. מדוע המלך חוזר בפני בנו על כל מה שארע בדרכם?
בפשטות ניתן לומר שמטרת המלך לייקר בעיני בנו את הרפואה שהושגה לאחר תלאות רבות ולחנכו למידה של הכרת הטוב. בנמשל, משה מייקר בעיני ישראל את הארץ שהדרך אליה רצופה אתגרים ומכשולים, והיא נקנית בייסורים.
אך נראה שיש כאן משמעות נוספת:
המלך ובנו חוזרים, והמלך מונה באוזני בנו את כל המסעות שעברו ואת אשר ארע בם. מתברר, שמה שהיה נראה בדרך הלוך כצירוף מקרים אקראי, הופך מתוך נקודת המבט של הדרך חזרה להיות סיפור. כל פרק מוביל לפרק הבא, ולנגד עיננו נרקם סיפור בעל רצף שמאחד את פרקיו.
בעל הטורים כותב:

"מוצאיהם למסעיהם". ובתר הכי הפך וכתב: "ואלה מסעיהם למוצאיהם". כלומר שהכל היה על פי ה', בין מסע בין מוצא.

אם נראה היה בהתחלה שאין כל מטרה להליכה במדבר, זולת המתָנה עד שייתם הדור של יוצאי מצרים, הרי שבמבט לאחור מתגלה ההליכה במדבר כסיפור השגחה, שבו לכל פרק יש תפקיד. רבי משה הדרשן דיבר על מעט חסד שמוצאים בנדודים במדבר. לרבי תנחומא, לעומת זאת, כל מסע לחוד וכולם יחד, הכל הופך למטרה.

שם של מ"ב
מעמיק בדבר ה"שם משמואל4":

נראה לפרש, דהנה ידוע בזוהר הקדוש (ח"ב, קפ"ד) דמסעות בני ישראל במדבר היו לכתתא רישא דסמאל חייבא שמשכנו במדבר., והוא בחינת שמאל דוחה את חלקי הרע… והנה בפרשת "ואהבת" יש מ"ב תיבות, ובסידור האריז"ל שהוא כנגד שם של מ"ב. וידוע דמ"ב המסעות שבמדבר היו נגד שם של מ"ב.

שם של מ"ב הוא שם ה' העולה מראשי התיבות של תפילת: "אנא בכח". תפילה זו מורכבת משבע שורות בנות שש מילים כל אחת, וביחד, 42 אותיות של ראשי התיבות.
מספר זה אנו מוצאים בפרשת "שמע", כאשר בפסוק הראשון: "שמע ישראל" יש 6 מילים, ומ"ואהבת" עד "ובשעריך", 42 מילים. וסימנך: "ודברת ב"ם".
כך ישנן בארץ 6 ערי מקלט, משני עברי הירדן, ו-42 ערי לויים. אם כן, כבר במבט ראשון רואים שמספר המסעות, ארבעים ושנים, אינו מקרי. מתברר שלא סתם תעינו במדבר והסתובבנו ממקום למקום ולבסוף הצטברו 42 מסעות, אלא הדבר היה מכוון מראש. הדבר מוכח מן הפרשה שלנו, בה מצוין המספר של ערי הלויים – 42 עיר. אף הפרשה העוסקת בקשר המיוחד בין ישראל לקב"ה, פרשת "ואהבת", מונה 42 מילים, ומכאן שמספר זה אינו מקרי.
עוד מסביר ה"שם משמואל" בעניין מ"ב מסעות5:

עניין מ"ב מסעות ישראל במדבר. נראה היות ידוע שכל שני דברים הרחוקין זה מזה בתכלית צריכין לאמצעי, ועל כן ישראל שיצאו ממצרים ערוות הארץ, כדי לבוא לארץ ישראל קדושה עליונה, היו צריכין לאמצעי והוא מ"ב המסעות שבמדבר מקבילים לשם מ"ב, כדאיתא בספרים הקדושים, שעלו דרגא בתר דרגא עד בואם לארץ. וידוע דשש אותיות שבכל חרוז לעומתם מ"ש: "שש כנפים לאחד", והן המעלין ממטה למעלה, והם שבעה חרוזים כמספר שבעת ימי בראשית… ובחצות יום ערב שבת מתגלה אור הנוצץ מקדושת שבת ואותן שש שעות עד התחלת שבת הן אמצעי בין העבדות של ימי החול לבין קדושת שבת, והוא שש, במספר שש הכנפים. וזהו שבקבלת שבת אנו אומרים ששה מזמורי תהילים ואחר כך אומרים השם של מ"ב. והוא מקביל למסעות המדבר עד בואם לארץ ישראל.

התמודדות עם תוכנית שהשתבשה
לכאורה, נדודי ישראל במדבר היו תוצאה של חטא ועונש, וצירופי מקרים: הרי יכלו להיכנס לארץ דרך ארץ פלשתים, ולא נכנסו; דרך הר העמלקי; דרך אדום; מואב. בסוף, "במקרה" כבשו את סיחון ועוג, ונכנסו משם. עתה מתברר שהיה תפקיד לכל ה"הווא אמינות" ולתוצאה הסופית.
כך גם בנוגע למישור של האדם. הפרשות שקוראים בשלושת השבועות, מתארות את אובדן מנהיגותו של משה, ואת היוזמה שעוברת לכוחות מתוך העם, החל מפרשת פנחס.
היינו חושבים, שכאשר הכל עובר דרך משה, אלו מהלכים א-לוקיים, שבאים בהשגחה מלמעלה. אך כשמדובר ביוזמות פרטיות, הדבר נתון ליד המקרה. ולא היא. אותן יוזמות פרטיות הופכות להיות תורה, ומתברר שהן חלק מן התוכנית הא-לוקית.
ספר במדבר מתאר תוכנית שהשתבשה. כפי שראינו, הכל השתנה: המקום בו היו ישראל אמורים להיות, לוח הזמנים, והאדם שינהיג את העם. כשזה קורה לנו בחיים הפרטיים, לא תמיד קל לנו להסתדר. זה מעצבן, מצער, והלוואי ואפשר היה בלי זה6.
אין שיבוש גדול יותר מחורבן בית המקדש והיציאה לגלות. גם בדורנו, דור של גאולה, אנו רואים שהדברים אינם פשוטים, והתוואי שדימינו לראות את הגאולה צועדת בו, מתמסמס לנגד עינינו, ואין אנו יודעים לאן תוביל הדרך בטווח הקרוב, וכמה עיקולים עוד נכונו לה.
הקריאה בתורה בפרשות אלו מלמדת אותנו שגם לשיבושים וגם לתוצאות שלהם, יש תפקיד. הם חלק מן התוכנית הא-לוקית, בחיי הכלל ובחיי הפרט ומכאן נשאב נחמה וכח לעמוד בבאות.


1 במדבר ל"ג, א-ב.
2 רש"י ל"ג, א.
3 כאן המקום לציין את המעבר החד שעושה התורה בפרשת חוקת בין השנה השניה לצאת ישראל ממצרים, ובין השנה הארבעים. ממעבר זה זועקת שתיקת התורה באשר לשנים הארוכות שחלפו בינתיים, שתיקה שמשמעותה הסתר פנים.
4 מסעי תרע"ג.
5 מסעי תרע"ו.
6 ראה: "החיים זה לא פיקניק", הרב בזק, בתוך: מעיני מעלות טבת תשס"ד

תגובה אחת

  1. יחיאל קווין הגיב:

    שלום הרב מנשה היקר
    מדי פעם יוצא לי לשמוע או לקרוא את דבריך
    הכול מתוק מדבש
    יורד ועומקם של דברים ונותן פרשנות מעניינת מאוד מאירת עיניים.
    תמשיך לעשות חייל בהפצת התורה
    ברכה והצלחה בכול העניינים
    בבריאות שלמה
    יחיאל קווין

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן