הקצף על ישראל (מלכים ב, ג)
הקצף על ישראל
כו וַיַּרְא מֶלֶךְ מוֹאָב, כִּי-חָזַק מִמֶּנּוּ הַמִּלְחָמָה; וַיִּקַּח אוֹתוֹ שְׁבַע-מֵאוֹת אִישׁ שֹׁלֵף חֶרֶב, לְהַבְקִיעַ אֶל-מֶלֶךְ אֱדוֹם–וְלֹא יָכֹלוּ. כז וַיִּקַּח אֶת-בְּנוֹ הַבְּכוֹר אֲשֶׁר-יִמְלֹךְ תַּחְתָּיו, וַיַּעֲלֵהוּ עֹלָה עַל-הַחֹמָה, וַיְהִי קֶצֶף-גָּדוֹל, עַל-יִשְׂרָאֵל; וַיִּסְעוּ, מֵעָלָיו, וַיָּשֻׁבוּ, לָאָרֶץ
מלך אדום הוא החוליה החלשה, לכן מלך מואב מנסה להבקיע דווקא אותו. הפסוק האחרון של הפרק הוא קצת לא מובן:
אומר הרד"ק בשם אביו: שלקח מלך מואב את בן מלך אדום ומעלה אותו עולה (שחלק מהסיבה שמלך אדום הצטרף למלחמה עם ישראל, זה בגלל שבנו שבוי שם, ועכשיו שבנו נשרף יש לו קצף גדול על ישראל)
אומר הרד"ק בשם אחיו: מלך מואב לקח את בן מלך אדום אבל שמלך מואב הצליח לתפוס את בן מלך אדום תוך כדי המלחמה.
יש שני קשיים בתוך הסברים אלו, הראשון: "ויעלו עולה" – אומרים שזה שרף אותו כמו ששורפים את העולה, אבל זה קצת לא מה שהפשט אומר. השני: למה מואב כועס על ישראל? הרי מואב הוא זה ששרף אותו. (זה לא שזה לא הגיוני, רק קצת מוזר) קושי נוסף זה בלשון "ויהי קצף גדול על ישראל", הכון יותר לכתוב "ויקצף על ישראל".
מה זה אומר "ויסעו מעליו וישובו לארץ" – הרושם הוא שלא הצליחו לנצח במלחמה וחזרו לארץ, למרות שבהתחלה נראה שהם מנצחים פתאום זה נעצר.
יש פירוש אחר שמביא רש"י קצת יותר מדרשי שאומר – שמלך מואב שואל למה ישראל מצליחים כל כך, ענו לו חכמיו שאברהם אבינו העלה את בנו עולה, והוא מחליט לעשות גם כן בעצמו, והעלה את בנו עולה. וזה גרם לקצף גדול על ישראל שהם נזכרו שהם גם עובדים עבודה זרה ושהם לא ראויים לנס.
נראה שהתנ"ך מקצר בסיפור שהיה בו חילול ה' גדול – בסיפורים כאלה, התנ"ך מספר בצנעה וקיצור. לדוגמא חורבן משכן שילו – שמבחינת בני ישראל זה היה חורבן המקדש – המשכן עמד שם כמעט 400 שנה. בני ישראל לא חשבו שמקום זה יכול להיחרב, ואם מחפשים בפסוקים לא רואים שכתוב ששילו נחרב, יש לזה רמזים בתהילים ועוד כמה מקומות, אבל זה דבר שנאמר בצורה מאוד מצומצמת בגלל חילול ה' העצום שיש בזה.
"ויהי קצף גדול על ישראל" כנראה הכוונה היא לא שמלך אדום קצף עליהם אלא שה' קוצף עליהם. כמו אחרי מקרה עדת קורח, בני ישראל אומרים למשה ואהרון "אתם המיתם את עם ה'", ועל חילול ה' הגדול הזה יש "קצף" על בני ישראל ופורצת מגפה. גם בסיפור דתן ואבירם היה קצף. קצף = צרה/מגיפה.
גם במקרה שלנו צריך להבין מה זה הקצף, למה הוא בא?
כל הצבא היהודי כמעט התייבשו, ואז קרא נס על ידי אישה הנחל מתמלא במים אדומים כדם, שגורם למואב לצאת מהעיר שלהם, בני ישראל מתחילים לנצח מכים הרבה במואב אבל מואב מצליחים לחזור ולהסתגר בעיר שלהם. ועכשיו עומדים מול החומה, ועכשיו יש סיפור לא קל, על ראש החומה עומד מלך מואב, ואומר "שמעתי שאבא לכם הקריב את יצחק אבל הוא אפילו לא הקריב אותו בסוף, ואני אקריב את בני כמו שצריך עד הסוף", והדבר הזה יצר רושם אצל בני ישראל והזכיר להם שגם הם כן עשו דברים כאלה, חילול ה' גדול, והחלה מגפה והחלו למות שם, רבים, והם חוזרים לישראל מובסים.
אנחנו נמצאים בתקופה של יהורם בן אחאב איזבל עוד בחיים, ברור שהם עשו את העבודה הזרה הזו, חילול השם גדול כזה קשה לכתוב בצורה כזו. בנבואה, אלישע אומר שם: "….ונתן את מואב בידכם"
האם התקיימה הנבואה? לא! הרבה חלקים מנבואתו כן התקיימו, אבל הם לא הצליחו להביס את מואב, איזה חילול ה' יש בדבר זה, לא מתקיים דבר הנביא!
נשים לב, איך כותבים "חומה"? בפסוק, כתוב חסר ו', "חמה". אומרים חז"ל "כי היה מלך מואב עובד לחמה", מתי עוד יש חומה כזו שנכתבת בצורה כזו?
שמות פרק יד פסוק כב: "וַיָּבֹאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם, בַּיַּבָּשָׁה; וְהַמַּיִם לָהֶם חוֹמָה, מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם." לעומת פסוק כט: "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה, בְּתוֹךְ הַיָּם; וְהַמַּיִם לָהֶם חֹמָה, מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם"
נאמר פעם "בים ביבשה" ובפעם השנייה "ביבשה בתוך הים" מסביר הגרא, שהיו כתות. היו צדיקים שהיו מוכנים להיכנס כשהמים עוד לא נבקעו והאמינו בה', ויש שלא האמינו ורק נכנסו אחרי שהמים נבקעו, לראשונים, "המים להם חומה". לשניים, "המים להם חמה" – כעס מאת ה'.
בסיפור של אלישע הנביא והאישה עם אסוך השמן, היא אומרת "עבדך אישי מת ואתה יודע כי עבדך ירא את ה'" מה הכוונה?
אומר רש"י, שהיא הייתה אשת עובדיה – אשר החביא 100 נביאי ה' בימי אחאב – איך הם הגיעו לדבר זה? קודם כל כי נאמר "עבדיך ירא את ה'" וזה כמו שאמר עובדיה לאליהו וכמו שנאמר עליו בתיאורו. ו"הנושה", מי זה? יהורם בן אחאב שהיה מלווהו בריבית, בפרק ט' כשמתואר סופו של יהורם בפסוק כג נאמר "…בין זרועיו" למה? אומרים חז"ל: שפשטו ליטול ריבית – איך הגיעו לזה? כי זה צריך היות מישהו עשיר שיכול להלוות לעובדיה, לא כתוב "נושה" אלא "הנושה" וזה אומר לנו שזה צריך להיות מישהו שידוע לנו, ומבינים שזה יהורם.
אנחנו מבינים שיהורם עוזר לעובדיה לחתור תחת אביו אחאב ואימו איזבל – הוא לכאורה צדיק – אבל אנחנו יודעים שלא. בהמלכת יהורם נאמר "ויעשה הרע בעיני ה' רק לא כאביו ואימו" כאן זה בא לידי ביטוי, הוא עזר לעובדיה אבל לא בשביל הצדק שבדבר אלא בשביל תאוות בצע, הראייה -ואחרי שעובדיה מת הוא בא לקחת את הכסף מאלמנתו. – על דבר זה יוצאים למלחמת חורמה. לא לוקחים אנשים כחוב, את הגלימה שעל כתפיו כן, אבל לא נפשות, בהרבה מקומות התורה יוצאת כנגד זה מלחמת חורמה זה המנהג המקולקל של העולם "אני ה' אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים" – אנחנו רואים שאלישע לא רוצים לפגוש אותו –אם לא היינו מכירים את הסיפור, וראינו את סיפור אלמנת אשת עובדיה – היינו מצפים שאלישע יבוא על יהורם לדבר איתו. מה הוא עושה? עוזר לה לשלם את החוב, למה הוא עושה את זה בדרך זו?
זה בפעם הבאה.
מה עם ״המנוח״ אבא של שמשון ???