יראת העונש? יראת הרוממות?
כתב הרמב"ם בספר המצוות1:
והמצוה הרביעית היא שצונו להאמין יראתו יתעלה ולהפחד ממנו ולא נהיה ככופרים ההולכים בקרי אבל נירא ביראת ענשו בכל עת והוא אמרו יתעלה 'את ה' אלהיך תירא'.
ישנה מצוה מן התורה לירא ולפחד מעונשו של ה' לעובר על דבריו, כלומר, "יראת העונש".
בהלכות יסודי התורה, שם מפורטות ההלכות הנוגעות למצוה זו, כותב הרמב"ם2:
האל הנכבד והנורא הזה מצוה לאהבו וליראה אותו שנאמר ואהבת את ה' אלהיך, ונאמר את ה' אלהיך תירא.
והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו, בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאוה תאוה גדולה לידע השם הגדול, כמו שאמר דוד צמאה נפשי לאלהים לאל חי, וכשמחשב בדברים האלו עצמן מיד הוא נרתע לאחוריו ויפחד ויודע שהוא בריה קטנה שפלה אפלה עומדת בדעת קלה מעוטה לפני תמים דעות, כמו שאמר דוד כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך מה אנוש כי תזכרנו…
ישנה מצוה מן התורה לירא את ה', יראה הנובעת מהכרת גדולתו ורוממותו של ה', כלומר "יראת הרוממות".
השאלה עולה מאליה. הרמב"ם מגדיר אותה מצוה בצורות שונות: בספר המצוות מוגדרת מצות היראה כ"יראת העונש" ובמשנה תורה מוגדרת המצוה כ"יראת הרוממות".
כיצד ניתן ליישב סתירה זו?
מכיון שכל הגדרה מופיעה בספר אחר מכתבי הרמב"ם, נראה שהסתירה נובעת מהבדלים מהותיים בין שני הספרים.
הלכות יסודי התורה, כשמן, מבארות את היסודות עליהם בנויה התורה, כלומר המציאות כפי שהיא בעולם קודם שניתנה התורה. בהלכות אלו רוצה הרמב"ם ללמדנו, שמתוך התבוננות בבריאה, אף בלא תורה, ניתן להגיע אל היסודות המרכזיים של התורה, כדרך שעשה אברהם אבינו בלא שנצטווה במצוות.
ספר המצוות, לעומת זאת, בנוי על מאמר חז"ל3: "תרי"ג מצוות נאמרו למשה בסיני", והוא מגדיר את המצוות מכח מעמד הר סיני. בספר המצוות מלמדנו הרמב"ם את המבט התורני על המצוות.
נראה, שהבדל זה יבאר את שיטתו של הרמב"ם במצות יראת ה'.
בהלכות יסודי התורה מובאת היראה כתוצאה מהתבוננות בבריאה. מובן, שלא ניתן להגיע אל יראת העונש בדרך זו, שכן במציאות לא רואים בחוש את השכר והעונש התורניים. דרך התבוננות במציאות ניתן להגיע רק אל יראת הרוממות, הנובעת מהבנת גדולתו של ה' כפי שהיא מופיעה בבריאה.
התורה, לעומת זאת, מפרטת את השכר לעושה המצוות והעונש לעובר עליהם, ולכן בספר המצוות מופיעה יראת העונש, שהיא ההגדרה התורנית למצות היראה.
מובן, אם כן, מדוע בספר המצוות מופיעה יראת העונש ואילו בהלכות יסודי התורה מופיעה יראת הרוממות.
אולם, ניתן להוסיף ולשאול: מדוע לא כתב הרמב"ם בספר המצוות את ההגדרה של יראת הרוממות? כלום אין יראת הרוממות מצוה עליה נצטוינו בסיני, נוסף על היותה נובעת מהתבוננות בבריאה?
עיון בפסוקי התורה יבהיר את שיטתו של הרמב"ם.
פעמיים נצטוו ישראל על יראת ה' בספר דברים, אלא שכל ציווי מובא בהקשר שונה.
בפרשת ואתחנן4 כותבת התורה:
השמר לך פן תשכח את ה' אשר הוציאך מארץ מצרים מבית עבדים. את ה' אלהיך תירא ואתו תעבד ובשמו תשבע. לא תלכון אחרי אלהים אחרים מאלהי העמים אשר סביבותיכם. כי אל קנא ה' אלהיך בקרבך פן יחרה אף ה' אלהיך בך והשמידך מעל פני האדמה.
ואילו בפרשת עקב5 כותבת התורה:
ועתה ישראל מה ה' אלהיך שאל מעמך כי אם ליראה את ה' אלהיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אתו ולעבד את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך. לשמר את מצות ה' ואת חקתיו אשר אנכי מצוך היום לטוב לך. הן לה' אלהיך השמים ושמי השמים הארץ וכל אשר בה. רק באבתיך חשק ה' לאהבה אותם ויבחר בזרעם אחריהם בכם מכל העמים כיום הזה. ומלתם את ערלת לבבכם וערפכם לא תקשו עוד. כי ה' אלהיכם הוא אלהי האלהים ואדני האדנים האל הגדל הגבר והנורא אשר לא ישא פנים ולא יקח שחד. עשה משפט יתום ואלמנה ואהב גר לתת לו לחם ושמלה. ואהבתם את הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים. את ה' אלהיך תירא אתו תעבד ובו תדבק ובשמו תשבע. הוא תהלתך והוא אלהיך אשר עשה אתך את הגדלת ואת הנוראת האלה אשר ראו עיניך.
בפרשת ואתחנן היראה היא יראת העונש, "פן יחרה אף ה'…".
בפרשת עקב היראה היא יראת הרוממות, "הן לה' אלקיך השמים… הוא תהילתך והוא אלקיך…".
כאשר התורה מדברת על יראת הרוממות, היא כורכת אותה יחד עם הציווי על אהבת ה' – "ליראה את ה' אלוקיך… ולאהבה אותו…", ואף הדרך להגיע אל שתיהן היא אותה דרך, כפי שכתב הרמב"ם: "והיאך היא הדרך לאהבתו וליראתו…".
יראת הרוממות היא בעצם חלק ממצוות אהבת ה'. במצוות אלו מצוה אותנו התורה על הדרך אל היראה והאהבה, ולא על התוצאה, בניגוד ליראת העונש, שעליה ניתן לצוות באופן ישיר, שכן היא טבעית לאדם ולא נדרשת הכנה מרובה כדי להגיע אליה. לכן לא הזכיר הרמב"ם בספר המצוות את יראת הרוממות, מכיון שהיא חלק ממצוות אהבת ה', והמגיע אל אהבת ה' מגיע גם אל יראת הרוממות.
מצות היראה היא, אם כן, יראת העונש, ויראת הרוממות כלולה במצות האהבה, המלמדת את הדרך לאהבה ודבקות בה' מתוך הכרת גדולתו.
1 מצות עשה ד'.
2 הלכות יסודי התורה פ"ב הל' א' – ב'.
3 מכות כ"ג ע"ב.
4 דברים ו', י"ב – ט"ו.
5 דברים י', י"ב – כ"א.