לחיות עם פרשת השבוע – פרשת השימוש בנשק בלתי קונבנציונאלי נגד ישראל

הרב יהושע ויצמן
ט׳ בתמוז ה׳תשס״ט
 
01/07/2009
1
פרשת שבוע
השימוש בנשק בלתי קונבנציונלי נגד ישראל

בהתייחסות לתקופתנו, ניתן להגדיר את פרשת בלק כפרשת השימוש בנשק בלתי קונבנציונלי נגד ישראל. הרצון של בלק לקלל את ישראל נובע מרצון להילחם בצורה מיוחדת, לא כפי שנלחמים בדרך כלל, צבא מול צבא.
אנו יכולים ללמוד מהפרשה הרבה לתקופתנו, ונעסוק במה ששייך ליושבי בית המדרש.

א. בלק מנסה לקחת את בלעם לכמה מקומות, ולקלל את ישראל משם. בפעם הראשונה נאמר (במדבר כ"ב, מ"א):

וַיְהִי בַבֹּקֶר וַיִּקַּח בָּלָק אֶת בִּלְעָם וַיַּעֲלֵהוּ בָּמוֹת בָּעַל וַיַּרְא מִשָּׁם קְצֵה הָעָם.

ופעם נוספת אומר בלק (במדבר כ"ג, י"ג):

וַיֹּאמֶר אֵלָיו בָּלָק לְךָ נָּא אִתִּי אֶל מָקוֹם אַחֵר אֲשֶׁר תִּרְאֶנּוּ מִשָּׁם אֶפֶס קָצֵהוּ תִרְאֶה וְכֻלּוֹ לֹא תִרְאֶה וְקָבְנוֹ לִי מִשָּׁם.

ההבדל בין שתי הפעמים הוא, שבפעם הראשונה עמדו בלק ובלעם במקום שניתן לראות ממנו אל כל העם, אך בלעם התמקד, בעינו הרעה, על חלק מן העם ולא על כולו. בפעם השניה, לקח בלק את בלעם למקום שממנו לא ניתן לראות את כל העם אלא רק אל חלקו, אולי זה יועיל לכך שיצליח לקלל את ישראל.
דברים אלו ששם הכתוב בפי בלק, יש להם משמעות גדולה. בלק חושב שחלק מהעם יכול הוא לקלל, אך ברור לו ולבלעם שלא יוכלו לקלל את כל העם. אם יצליחו לפגוע בישראל – זה דרך הפגיעה בקצה העם. אולי דרך הקצה יצליח להמשיך ולפגוע בעם ישראל כולו.
הכתובים מכוונים אותנו לעסוק בנקודה מרכזית, שדורשת בתקופתנו חיזוק גדול – כלל ישראל.
בדורות האחרונים יש דגש גדול על הפרט, גם בתחום הרוחני. המשפט "חייב כל אדם לומר בשבילי נברא העולם" תופס מקום רחב בדורנו.
הקישור לכלל איננו מובן מאליו, אלא דורש מאמץ רוחני. בצורה פשוטה האדם מתחבר יותר לדברים שנוגעים אליו ולעולמו, ולכן העיסוק בנפש הפרטית ובבעיות הקיומיות תופס מקום נרחב יותר ומתאים בצורה פשוטה להרבה אנשים. מעבר לכך, האדם נתקל בדורות אלה בקשיים רבים, ברמה הקיומית וברמה הנפשית והמחשבתית, ועל כן דיבורים על הפרט נקלטים על ידו. הפסיכולוגיה, ולהבדיל החסידות, עוסקות בכך הרבה וזוכות לפופולריות משום כך.
הדבר נכון גם בתרבות הפוסט מודרנית, שבה כל האידיאלים איבדו את מקומם. הכלל הוא מושג הנובע מאידיאלים, שכן מה שקושר את האנשים לכלל הוא האידיאל המשותף, והתרבות הפוסט מודרנית כופרת בכך.
אולם, בישראל עבודתו של האדם אינה מתחילה מאישיותו הפרטית. הפרט מקבל משמעות עמוקה יותר כשהוא חי מתוך הכלל. גם העבודה האישית של האדם מקבלת חיזוק ועוצמה כשהיא באה מתוך חיבור לכלל. "נשמת האומה" נותנת לאדם כוחות, והוא שואב ממנה תעצומות נפש, גם לעבודתו האישית.
משל למה הדבר דומה, לעץ. שורשי העץ הם משל לנשמת האומה, לדברים הפנימיים ששייכים לאדמה, לכלל. מן השורשים יוצא הגזע, וממנו ענפים ופירות.
הטיפול הפירות ובענפים קשור למרחב הכללי שבו נמצא העץ. אם דואגים לאקלים נכון, לאדמה דשנה ולמים – זה משפיע גם על הפירות. אמנם, יש עבודה פרטית השייכת לפירות בלבד, כגון הרחקת מזיקים, שמירה וכדומה, אך אין די בכך. הכרחי לטפל גם במרחב הכללי של העץ כדי שהפירות יהיו בריאים וטובים.
על כן חשוב לאדם לעבוד על חיבורו לכלל ישראל, ומכוחו לבנות את עבודתו הפרטית. לא "אפס קצהו תראה", חלילה, לא רק עבודתו של האדם עם עצמו, אלא חיבור לכלל.
כאשר האדם מתנתק מן הכלל, איננו מחובר לכלל במחשבותיו ושאיפותיו, איננו שואב כוחות מן הכלל – גם כוחותיו האישיים מדלדלים. ממילא מתעוררות לו יותר בעיות אישיות וקיומיות, והוא הולך ועוסק יותר בעצמו כפרט, ושוב העיסוק הפרטי מדלדל את כוחו והדבר הולך ומתגלגל ככדור שלג. החיבור לאידיאלים של הכלל – נותן לאדם עוצמות גדולות.

הדבר נוגע גם להתמודדות שלנו עם הנשק הבלתי קונבנציונאלי שבו פתחנו, ושאויבינו מנסים לפתח כנגדנו. לא ניתן לפגוע בכלל ישראל! יתכן שאויבינו מזהים אצלנו חולשה, ניתוק ממקורות החיים הנצחיים של עם ישראל, ומשום כך הם מרכזים כוחות במאבק נגדנו. אנו חווים כעת חיבור בין חלקים שונים של העולם – מזרח ומערב – בנסיון להחליש את מדינת ישראל, בצורה שלא היתה קיימת בעבר.
ההגנה שלנו היא הנשק הכלל ישראלי. ככל שנעמיק את מושג הכלל, נעסוק בו ונדבר עליו, יהיו לאומה כוחות רבים וחזקים לעבור את התקופה הקשה בצורה טובה ובטוחה, בע"ה.
על מושג הכלל אנו למדים מן המבט של אומות העולם. ההבנה של בלק ובלעם שיש לראות את קצה העם בלבד כדי לקללו, מלמדת אותנו את ערכו של הכלל, ואת החשיבות שישראל יהיה "שוכן לשבטיו", מאוחד ומחובר, ואז לא יוכלו לפגוע בו.

נקודה נוספת שיש לעמוד עליה בפרשה, בולטת בפשט וזוכה להתייחסות בזוה"ק. המילה "כה" חוזרת בפרשה פעמים רבות. אחד המקומות שבו בולטת המילה הזו ואף נדרשת בזוה"ק הוא בפסוק (במדבר כ"ג, ט"ו):

וַיֹּאמֶר אֶל בָּלָק הִתְיַצֵּב כֹּה עַל עֹלָתֶךָ וְאָנֹכִי אִקָּרֶה כֹּה.

בהקשר לכך דורש הזוה"ק את הפסוק (ישעיה נ"ו, א'):

כֹּה אָמַר ה' שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט וַעֲשׂוּ צְדָקָה כִּי קְרוֹבָה יְשׁוּעָתִי לָבוֹא וְצִדְקָתִי לְהִגָּלוֹת.

אלו הם דברי הזוה"ק (ח"ג, קצ"ח ע"א, בתרגום):

"וירא בלק". ר' חזקיה פתח: "כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא וצדקתי להגלות". כמה אהובים ישראל לפני הקב"ה, אף על פי שחטאו לפניו, וחוטאים לפניו בכל עת ועת, הוא עושה לישראל את הזדונות כשגגות… "כה אמר ה'", מדוע בכל המקומות בנביאים כתוב "כה אמר ה'", ובמשה לא כתוב כך. אלא משה שהיתה נבואתו מתוך אספקלריא המאירה למעלה, לא כתוב בו "כה", אבל שאר נביאים שהיו מנבאים מתוך אספקלריא שלא מאירה, התנבאו מתוך "כה".

ביאור המילה "כה" הוא בערך, כאילו1. זוהי אספקלריא שאינה מאירה. אין זה אור ברור דרכו רואים את המציאות, אלא ראיה לא ברורה, הנותנת מקום לספקות. בלעם ניסה לפגוע בבחינה של "כה".
ספק בגימטריא עמלק, ששמו רמוז בבלעם ובלק שסופי אותיותיהם "עמלק". כמו עמלק שנלחם בישראל כשרפו ידיהם מן התורה הודאית, אף בלק ובלעם ניסו לפגוע במידת "כה" המבטאת ענין זה.
הזוה"ק אומר, שחביבין ישראל, שהקב"ה עושה להם זדונות כשגגות. אין הזדונות כזכויות, אלא כשגגות. גם שוגג חייב, שכן יש בו ביטוי לחיבור של האדם אל החטא. כיון שעם ישראל מחובר אל החטא, והחיים הם בבחי' של "כה", שיש ספקות והיסוסים, מבינים בלק ובלעם שיצליחו לפגוע בישראל.
משה רבנו התנבא ב"זה הדבר". מתוך בהירות השגתו וראייתו את המציאות, יכולים אנו לשאוב כוחות להתמודד עם המציאות שלנו, שהיא בחי' כה, שאיננה ברורה ומוחלטת, שיש בה ספקות ושאלות.
הקב"ה ברא את העולם בצורה של ספק. יש שתי דרכים, ויש לאדם בחירה. על האדם להתמודד, לבחון ולבחור בטוב. היכולת לבחור גורמת לכך שעם ישראל מגיע, לעתים, לנפילות.
דרך ההתמודדות, כפי שהרחבנו בתחילת הדברים, היא בחיבור לכלל. הכלל הוא דבר ברור, ודאי, מוחלט. בפרטים יש ספקות, שאלות, התלבטויות. לאדם הפרטי יש ספק מהי הדרך בה עליו ללכת ומה המעשה אשר יעשה. אך הכלל הוא ברור ומוחלט. נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם. מתוך החיבור לכלל נוכל להתמודד עם המציאות המסופקת בצורה גדולה יותר ובעוצמה רבה יותר.
ראשית הדרך צריכה להיות בחיבור לדברים הודאיים. "מבלעדיך אין לנו מלך גואל ומושיע". האמונה במציאות האלוקית המוחלטת, בבחירה בעם ישראל ובהבטחה האלוקית על קיומו, במציאותה של תורה בישראל – אלו הם מושגים מוחלטים וברורים. "אורייתא קוב"ה וישראל חד הם". מתוך הכללים ניתן לעסוק בפרטים ולבררם, לבחון, לשאול וללמוד, לשם שמים. כאשר אנו באים מתוך האמונה באמת האלוקית, יכולים להיות יותר אמיצים ובטוחים בדרך שאנו הולכים בה, ולהתמודד עם הנסיונות שאנו נתקלים בהם. הנסיונות הם תוצאה של ספקות של עם ישראל, כאשר לא ברור עומק הקשר לארץ ישראל, לתורה ולאמונה. כאשר זו המציאות – מתעוררות האומות ומנסות לפגוע בנו בנקודה זו, "ואנכי איקרה כה".
עלינו לחזק את הצד החיובי שבספק, את העוצמה של התמודדות ובחירה. יחד עם זאת, עלינו להיאבק בצדדים השליליים של הספקות, ולאחוז בדברים הודאיים, ומכוחם להתחבר לכלל ישראל ולשאוב כוחות להתמודדות, הכללית והפרטית, שעומדת בפנינו.


1 כדברי הגמרא בברכות (ד' ע"א) על הפסוק (שמות י"א, ד'): "כחצות הלילה" ולא "בחצות הלילה".

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן