פרשת אמור – סוכות בירושלים?
פרשת אמור – סוכות ביושלים?
פרשת אמור, בחלקה השני עוסק במועדי השנה, נתעסק בדבר מיוחד לגבי חג הסוכות.
שמות פרק כ"ג:
לט אַ֡ךְ בַּֽחֲמִשָּׁה֩ עָשָׂ֨ר י֜וֹם לַחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֗י בְּאָסְפְּכֶם֙ אֶת־תְּבוּאַ֣ת הָאָ֔רֶץ תָּחֹ֥גּוּ אֶת־חַג־יְהֹוָ֖ה שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים בַּיּ֤וֹם הָֽרִאשׁוֹן֙ שַׁבָּת֔וֹן וּבַיּ֥וֹם הַשְּׁמִינִ֖י שַׁבָּתֽוֹן: מ וּלְקַחְתֶּ֨ם לָכֶ֜ם בַּיּ֣וֹם הָֽרִאשׁ֗וֹן פְּרִ֨י עֵ֤ץ הָדָר֙ כַּפֹּ֣ת תְּמָרִ֔ים וַֽעֲנַ֥ף עֵֽץ־עָבֹ֖ת וְעַרְבֵי־נָ֑חַל וּשְׂמַחְתֶּ֗ם לִפְנֵ֛י יְהֹוָ֥ה אֱלֹֽהֵיכֶ֖ם שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים: מא וְחַגֹּתֶ֤ם אֹתוֹ֙ חַ֣ג לַֽיהֹוָ֔ה שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים בַּשָּׁנָ֑ה חֻקַּ֤ת עוֹלָם֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם בַּחֹ֥דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֖י תָּחֹ֥גּוּ אֹתֽוֹ: מב בַּסֻּכֹּ֥ת תֵּֽשְׁב֖וּ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים כָּל־הָֽאֶזְרָח֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל יֵֽשְׁב֖וּ בַּסֻּכֹּֽת:מג לְמַ֘עַן֘ יֵֽדְע֣וּ דֹרֹֽתֵיכֶם֒ כִּ֣י בַסֻּכּ֗וֹת הוֹשַׁ֨בְתִּי֙ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בְּהֽוֹצִיאִ֥י אוֹתָ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אֲנִ֖י יְהֹוָ֥ה אֱלֹֽהֵיכֶֽם:
מתוך הפסוקים עולה שאנחנו צריכים לשבת בסוכות – איפה יושבים? בכל מקום בו אנחנו נמצאים כמובן.
אבל האם זה מה שכתוב בתורה? הרי כתוב (פסוק מ') "…לפני ה' שבעת ימים" – מה הפירוש? בפשטות הכוונה היא להיות "לפני ה'" במקדש בירושלים.
איך אפשר? הרי אנחנו צריכים לשבת בסוכה! אפשרות ראשונה להסבר, זה שיש אפשרות שבעה ימים לעלות ירושלים אבל לא שיש חובה להיות שם שבעה ימים, זה לא הכי פשוט על פי הפסוק אבל חייבים לתרץ איכשהו. מהנחה זו עולה שהכוונה בחצי השני של הפסוק (מב) "בסוכות תשבו שבעת ימים…" גם כן צריך לבחור יום אחד לשבת בו בסוכה. אבל אנחנו יודעים שזה לא נכון ושצריך לשבת בסוכה שבוע שלם, לכן אנחנו חוזרים לנקודת המוצא, חייבים להגיד שגם חייבים לשמוח "לפני ה'" שבעת ימים.
הפסוקים לכאורה סותרים אחד את השני, ועולה שאלה מהותית: כיצד ניתן לקיים את שתי המצוות בו זמנית, כאשר האחת מתבצעת במקום המגורים והשנייה דורשת נוכחות בבית המקדש בירושלים?
בספר דברים, אנחנו רואים שמשמעות ביטוי זה היא נוכחות פיזית במקום אשר יבחר ה' "ואכלת שם…" "שמה תביאו את כל אשר… ושמחתם לפני ה' אלוקיכם" , כלומר בבית המקדש. לפי זה, המצווה לשמוח לפני ה' שבעת ימים משמעה להיות בירושלים כל ימי החג – דבר שקשה ליישב עם הדרישה לשבת בסוכה במקום מגוריך. פרק יד "במקום אשר יבחר לשכן שמו שם….לפני ה' אלוקיך".
אין ברירה אלא לחבר את שני המצוות יחד – לשבת בסוכות בירושלים שבע ימים בניגוד לפסח שזה רק יום אחד, (דברים טז ) "…לא תוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך…. במקום אשר יבחר ה' אלוקיך בו… ופנית והלכת לאוהליך" זה מחזק, בפסח נאמר לנו ספציפית לחזור, בעוד בסוכות נאמר לנו בדגש להישאר. "שבעת ימים תחוג לה' אלוקיך במקום אשר יבחר ה'", אבל אנחנו לא נוהגים לעשות כך, אולם אם נסתכל בגמרא שאומרת לנו "צא מדירת קבע לדירת ארעי", האם מה שאנחנו עושים היום זה מה שאליו התכוונו חז"ל? הרי מתאים יותר אם היה צריך לבנות דירת ארעי בירושלים, הרי אנחנו היום לא בדיוק עושים "ארעי" (אם יורד גשם נכנסים פנימה, מבשלים בבית וכו').
למה אנחנו לא עושים סוכות בירושלים? נתבונן במה שאומרת התורה על קורב "פסח מצרים": האם אותו קורבן פסח הוא קורבן? לכאורה יש בו את כל הסימנים של קורבן, אבל איך יכול להיות קורבן בלי מקדש ובלי מזבח? הראנו בשיעורים אחרים שבקורבן פסח ב"פסח מצרים" התחדש חידוש גדול של התורה – והוא שהבית היהודי הפרטי תופס מקום מרכזי מאוד. הבית היהודי במצרים הפך באופן חד פעמי למקדש, שם הקריבו את הקורבן הראשון, ופתח הבית הפך להיות המזבח – לכן אסור להוציא מהבשר מהבית החוצה – כמו שאסור להוציא מהמקדש.
דבר זה נצרב בנו, שבתחילת היותנו לעם זכינו בדבר הזה, ואנחנו ממשיכים אותו, "ממלכת כוהנים וגוי קדוש" יש בחינה של כהונה בכל עמ"י. נראה שמה שהתורה אומרת לנו לגבי הסוכה הוא דומה, נכון שאת הסוכה אנחנו עושים "בשעריך" בכל מקום, אבל התורה נותנת את הרושם שזה מה שאמור להיות, הסוכה נעשית בחצר אבל היא מבטאת מקום השראת שכינה כמו "המקום בו יבחר ה' שלכן שמו שם", כאילו אנחנו נמצאים עכשיו שבעת ימים לפני ה' – זו ההרגשה שאנחנו צריכים להרגיש – ששכינה שורה בסוכה שלנו. ברמה הפיזית זה אומנם לא מורגש, אבל צרי להרגיש את זה ברמה הרוחנית. כשאדם דורך מחוץ לביתו אל תוך הסוכה הוא עכשיו כאילו בירושלים.
זה יכול לפתור לנו גם קושי שקיים בתנ"ך בימי שיבת ציון בספר נחמיה פרק ח', "…ויעשו כל הקהל סוכות כי לא עשו מימי יהושע בן נון כן עד היום ההוא….". קשה להבנה, איך יכול להיות שלא עשו סוכות מימי יהושע עד אותו הזמן? צריך לשים לב לזה שנאמר "כן", כלומר שלא עשו את סוכות באותה הצורה כמו שעשו באותו יום, בעבר (ולא שלא חגגו את חג הסוכות כלל).
המלבי"ם הציע הסבר טכני לכך – שלפי ההלכה לא ניתן היה להקים סוכות ברשות הרבים של ירושלים, שהיא לא נתחלקה לשבטים. רק בימי עזרא תוקנה תקנה שאפשרה הקמת סוכות ברשות הרבים.
אבל אפשר להסביר בצורה שונה, בזמן יהושע בן נון, כשכל ישראל היו בגלגל והמשכן שכן שם, התקיימה מצוות סוכה באופן האידיאלי – כל העם יחד עם השכינה. אך מאז תקופת יהושע ועד ימי עזרא ונחמיה, לא התקיים מצב כזה של כלל ישראל השוהים במקום השראת השכינה בחג הסוכות. רק לאחר שיבת ציון, בימי עזרא, העם חזר וקיים את החג בירושלים, כאשר בנו סוכות בחצרות בית ה' ובחוצות העיר. זוהי הפעם הראשונה מאז יהושע שבה חגגו את סוכות בצורה ציבורית ומלאה, ליד מקום השכינה.
בסופו של דבר, חג הסוכות אינו רק זכר ליציאת מצרים, אלא חג שמבטא את הקשר העמוק לארץ ישראל ולמקדש. הסוכה, גם כשמוקמת בחצר הפרטית של כל אדם, הופכת לחצר בית ה', למקום השראת שכינה. אנו מקיימים את חג הסוכות היום בכל מקום שבו אנו נמצאים, אך שואפים ורואים בעיני רוחנו את האידיאל שבו כל הסוכות שלנו יתאחדו סביב מקום השכינה בירושלים. כך, אנו זוכים בסוכה הפרטית שלנו לטעום את הטעם המיוחד הזה של חצרות בית השם, והחצר שלנו הופך ל"חצרות בית השם" בחג הסוכות. והיא הכנה לבית הקבע של בניין המקדש במהרה בימינו.