עגלה ערופה
כבר תקופה ארוכה שאנו נמצאים במציאות רוויית שפיכות דמים, שבה יהודים נרצחים כמעט מדי יום. מציאות זו נותנת תחושה קשה של נפילת רוח. דוקא בזמן הזה אנו נקראים לנסות להבין את המאורעות המתרחשים סביבנו. ננסה להבין זאת מפרשת עגלה ערופה.
פרשת שופטים חותמת בפרשת עגלה ערופה אשר מסתיימת בפסוקים1:
כפר לעמך ישראל אשר פדית ה' ואל תתן דם נקי בקרב עמך ישראל ונכפר להם הדם. ואתה תבער הדם הנקי מקרבך כי תעשה הישר בעיני ה'.
יש להבין את הפסוק האחרון, למי הוא פונה "ואתה תבער הדם הנקי מקרבך כי תעשה הישר בעיני ה'" – מי מצוּוֶה לבער את הדם הנקי, הקב"ה או ישראל?
בעל-הטורים לומד מהביטוי "כפר לעמך ישראל" – מכאן שכל ישראל ערבים זה לזה, ויש להבין כיצד למד זאת מ"עגלה ערופה".
האבן-עזרא מבאר את הפסוק כך: "כי לא ישפך דם נקי בארצך אם תעשה הישר בעיני ה'", הוא מבאר את המילה "כי" בתור מילת תנאי "אם". והיינו שיש כאן פניה לכל עם ישראל האומרת שאם נעשה הישר בעיני ה', לא ישפך דם נקי. על פי פירושו הביטוי "ואתה" מתייחס לעם ישראל, שבזכות הישרת דרכיו, יגרום לביעור הדם הנקי.
כאמור הפניה היא לכל עם ישראל והיינו שהם ערבים זה לזה שיש בכלל עם ישראל לתקן חטאים אפילו של אנשים פרטיים מתוכו משום שיש ערבות וקשר ביניהם.
על זה יש להוסיף את דברי הנצי"ב ב"העמק דבר" על הפסוק:
זהו העסק של עגלה ערופה שנעשה בפומבי… וגורם חקירות על העבר ותקנות להבא, ובאסיפת עצה ברבים יש עזר ה' להגיע לזה לבער הרע מביניהם, והיינו "כי תעשה הישר", לראות מה ישר בעיני ה'.
כוונתו לומר שהפומביות של עגלה ערופה, שנעשית על ידי אסיפת זקנים וריבוי חקירות יש בה ערך, לומר ששפיכת הדמים תלויה בכל אחד מעם ישראל וכולם צריכים עכשיו לעשות חשבון נפש ולפשפש במעשיהם לדעת מה ישר בעיני ה' ומה עלינו לבער מתוכנו. זאת משום שעם ישראל ערב זה לזה במעשים שלו וגם כשאחד מהם חוטא, כל העם צריך לדאוג לבער את הרע מקרבו. הכלל צריך לדאוג אל הפרט.
ונראה שתשובת המשקל לרצח הוא השלום, כי הרצח מבטא את הריחוק והשנאה שבין בני האדם ואילו השלום והערבות ההדדית מבטאים את הרצון לחיות יחד. ולכן הכפרה של שפיכות הדמים היא הערבות ההדדית שצריכה "לאחד את השורות" מחדש, וזה מתבטא ב"ואתה תבער…" – עם ישראל באחדותו צריך לעשות את הישר בעיני ה'.
בזה יובנו דברי רבנו בחיי על הפסוק:
ואפשר לפרש גם כן כי הכתוב הזה הבטחה לעתיד, יאמר אם תעשה הישר בעיני ה' אתה תבער השופך דם כי לא ימצא בארץ שופך דם נקי, כי בזכות זה תקרב הזמן העתיד שתפסק כל רציחה וכל מלחמה מן העולם, כמו שהבטיח הנביא ע"ה שיפסקו המלחמות.
רבינו בחיי מתאר תקופה עתידית שבה יפָּסקו מלחמות ורציחות מפני שעם ישראל יעשה את הישר בעיני ה'. וממשיך שם לבאר בענין השלום: שעם ישראל נקראו שלום – "שובי שובי השולמית" והקב"ה שמו שלום והתורה עניינה שלום "וכל נתיבותיה שלום" ומשמע שהתיקון למצב המקולקל של העולם המתבטא גם בשפיכות דמים הוא השלום.
דברי החת"ם סופר על ההפטרה ישלימו הענין באומרו שיש גאולות בכל מיני בחינות וכבר יכלו ישראל להגאל:
לשום שלום בינינו ובין אומות העולם שאנו שוכנים בצילם או יותר מזה להיות גאולה ממש בבית שני אבל אין חפץ בזה כי אם גם אנחנו אפשר שנתפשר ונקבל גאולה כזה רק להיות גאולים מכל מקום אבותינו הקדושים לא יתרצו בזה כי אם בגאולה שלימה וטוב לישראל לסבול אורך הגלות כדי שתהיה בסוף גאולה שלימה.
אם עם ישראל היה רוצה להגאל הוא היה מגיע לזה אבל הגאולה לא תהיה שלמה, וזו תהיה גאולה שאבותינו לא יתרצו בה. לכן השאיפה צריכה להיות למקסימום ובזה לא נתפשר על פחות מגאולה שלימה התלויה ב-"כי תעשה הישר בעיני ה'". אנו מקווים ומייחלים שכל אחד מישראל יזכה לראות בעיניו את הגאולה ולא רק לשמוע מפי נביא שהגיע זמן הגאולה. לזה אנו שואפים ולא פחות.
1 דברים כ"א, ח'-ט'.