בדרך בצאתכם ממצרים
שלש פעמים בכל התנ"ך מופיע הביטוי "בדרך בצאתכם ממצרים", וכל השלושה מופיעים בפרשתנו:
בענין עמון ומואב – "על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים בדרך בצאתכם ממצרים"1.
ובשתי מצוות זכירה:
בזכירת לשון הרע של מרים – "זכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים בדרך בצאתכם ממצרים"2.
ובזכירת עמלק – "זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים"3.
בתנחומא דרשו4 את הביטוי על ידי משל:
בדרך בצאתכם ממצרים (דברים כ"ה, י"ז), אמר ר' לוי: מן הדרך בא עליהם כליסטים, משל למלך שהיה לו כרם, והקיפו גדר, והושיב בו המלך כלב נשכן, אמר המלך: כל מי שיבא ויפרוץ הגדר ינשכו הכלב, לימים בא בנו של מלך, ופרץ הגדר, נשכו הכלב, כל מקום שהיה מבקש להזכיר חטא של בנו שפרץ הכרם, אמר לו: זכור אתה שנשכך הכלב. כך כל זמן שהקב"ה מבקש להזכיר חטאן של ישראל, מה שעשו ברפידים, שאמרו: "היש ה' בקרבנו אם אין" (שמות י"ז, ז'), הוא אומר להם: "זכור את אשר עשה לך עמלק".
ויש להבין כיצד המשל קשור לביטוי "בדרך בצאתכם ממצרים".
ונראה בעומק הענין שהמשל בא ללמדנו את דרך הנהגת העולם, שכוחות הרע ("כלב נשכן") באו לעולם על מנת שבתוך העולם תהיה הדרך כיצד להגיע אל הטוב.
הקב"ה ברא את העולם ונתן לו חוקים אשר מכוונים לתכלית הבריאה. החוקים הללו "מגדרים" את העולם ומשמרים אותו, ובתוך העולם שם הקב"ה גם כוחות רעים שתפקידם ליישר את מי שסר מהחוקים הללו.
כשישראל חוטאים, סוטים מן הדרך ופורצים את הגדר, יש חשש לעצם תפקידם ולעצם מגמת הבריאה כולה. זהו הזמן המתאים שיופיע הכלב הנשכן ויחזיר את ישראל למסלולם.
לכן בביטוי "בדרך בצאתכם ממצרים" יש הדרכה לדרך מסויימת. ההדרכה אומרת לנו כיצד בנה הקב"ה את הדרך לצאת ממצרים ולהגיע אל החירות האמיתית בארץ ישראל.
בספרי5 בכל שלושת העניינים דרשו:
"בדרך" – בשעת טירופכם. "בצאתכם ממצרים" – בשעת גאולתכם.
נראה שהדרשות בספרי מקשרות, לכאורה, שני דברים סותרים: שעת גאולה ושעת טירוף. אלא שגם שעת טירופכם היא חלק משעת גאולתכם והכל לחד אתר סליקין. משום שהקב"ה יצר את החוקים כיצד גם מתוך שעת טירופכם תגיעו לגאולתכם. כי הדרך לגאולה בנויה כך, שכשסוטים ממנה מקבלים מכה ואז חוזרים למסלול.
ואכן בשלושת המקומות שמוזכר הביטוי "בדרך בצאתכם ממצרים" עם ישראל נמצא בחולשה מסויימת "בשעת טירופכם" ומתחיל לאבד את דרכו. זה הזמן המתאים שיופיעו כוחות הרע, ה"כלב נשכן", שידאגו להחזיר אותו למסלול.
כך ראינו אצל מרים כשדיברה במשה לשון הרע הקב"ה דאג שתיישר את דרכה והביא עליה צרעת.
וכן מצינו אצל ישראל כשהיו ב"רפידים" – כשרפו ידיהם של ישראל מגיע עמלק ומנסה לתפוס את ישראל בחולשתו.
ואף בענין עמון ומואב שלא קידמו אותנו בלחם ומים חשבו שזה יפגע בישראל שהרי הם נמצאים במדבר בשעת טירופם, ובעצם לא ידעו ששמירת עם ישראל היא חלק מחוקי הטבע, שאף שעת הטירוף היא חלק מתהליך הגאולה וקללת בלעם הפכה לברכה.
ומצווים אנו לזכור את מעשה מרים ואת אשר עשה לנו עמלק יום – יום, כדי שנזכור שאף כשאנו נמצאים בצרה ובשעה של טירוף הכל יוביל אל הגאולה, וכן בגלל מעשה עמון ומואב אנו מצווים שלא לקבלם לקהל ה' "לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' גם דור עשירי לא יבא להם בקהל ה' עד עולם"6.
בתקופה זו נמצאים אנו בחוסר ודאות. מחד, אנו רואים את מאורעות הדמים הבאים עלינו כמעט מדי יום, ומאידך אנו מאמינים שדורנו דור של גאולה. לעיתים אנו שואלים את עצמנו האם אנו נמצאים בנסיגה ושמא אנו חוזרים אחורה. כאן באים חז"ל ומלמדים אותנו שכשעם ישראל סוטה מדרכו, קיימים כוחות בטבע הדואגים ליישר אותו ולהחזירו למסלולו. לעיתים הכוחות הללו מיישרים אותנו באמצעות "מכות" שאנו מוכרחים ל"חטוף" על מנת שנחזור לדרך הישרה המביאה אותנו לגאולה השלמה.
1 דברים כ"ג, ה'.
2 דברים כ"ד, ט'.
3 דברים כ"ה, י"ז.
4 מדרש תנחומא סימן ט'.
5 ספרי דברים ר"נ, ה'; רע"ה, ט'; רצ"ח, י"ז.
6 דברים כ"ג, ד'.