"פרשת בהעלותך- וכי תבואו מלחמה בארצכם"
"וכי תבואו מלחמה בארצכם"
אנו נמצאים כבר זמן רב בתקופה של מלחמה. ננסה להתבונן מעט בפסוקי המלחמה והיחס לאויבים שבפרשתנו.
א. במדבר י', ט'-י':
וְכִי תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם עַל הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם וַהֲרֵעֹתֶם בַּחֲצֹצְרֹת וְנִזְכַּרְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם וְנוֹשַׁעְתֶּם מֵאֹיְבֵיכֶם. וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת עַל עֹלֹתֵיכֶם וְעַל זִבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם וְהָיוּ לָכֶם לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי אֱלֹהֵיכֶם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם.
ב. במדבר י', ל"ה-ל"ו:
וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה קוּמָה ה' וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ. וּבְנֻחֹה יֹאמַר שׁוּבָה ה' רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל.
בשתי פרשיות קצרות אלו ניכרות שתי בחינות.
בפרשת החצוצרות מודגש שיש שני סוגים של תקיעה: תרועה ותקיעה. כך אומרת התורה (במדבר י', ה'-ז'):
וּתְקַעְתֶּם תְּרוּעָה וְנָסְעוּ הַמַּחֲנוֹת הַחֹנִים קֵדְמָה. וּתְקַעְתֶּם תְּרוּעָה שֵׁנִית וְנָסְעוּ הַמַּחֲנוֹת הַחֹנִים תֵּימָנָה תְּרוּעָה יִתְקְעוּ לְמַסְעֵיהֶם. וּבְהַקְהִיל אֶת הַקָּהָל תִּתְקְעוּ וְלֹא תָרִיעוּ.
למסע המחנות מריעים, ולהקהיל את הקהל תוקעים.
התרועה היא "יבבתא". זעקה של כאב ושל צער. התרועה מבטאת בעיה. במסעות, שיש צער של טלטול הדרך וסכנות הדרך – משתמשים בתרועה. אך כשמקהילים את הקהל – תוקעים. זו בחינה של סור מרע מול עשה טוב.
כך גם במצות החצוצרות. במלחמה – "והרעותם בחצוצרות". "וביום שמחתכם" – "ותקעתם בחצוצרות".
כך גם בפרשיה השניה. כשהארון נוסע, יש הפרעות, מלחמה ואויבים. ומנגד יש "וּבְנֻחֹה", ענין של נחת.
ב"בעל הטורים" מופיע דבר מעניין על הפסוקים. כידוע, יש בספר תורה אותיות "נון" הפוכות בתחילת פרשת "ויהי בנסע" ובסופה, כדי לסמן אותה. חכמים אומרים שזה "ספר בפני עצמו", ומכאן לומדים שספר תורה שיש בו פ"ה אותיות, כפי שיש בפרשיה זו – מצילין אותו מפני הדלקה. לאור זאת אומר "בעל הטורים" כך:
בפסוק "ויהי בנסע" י"ב תיבות כמו שיש בפסוק "ולכל היד החזקה" שהוא סוף התורה. ובפסוק "ובנחה" יש בו ז' תיבות כמו שיש בפסוק "בראשית" שהוא תחילת התורה, לומר שהוא חשוב ספר תורה בפני עצמו.
המספרים י"ב, ז', מכוונים בעצם כנגד המספרים 6, 7.
המספר 6 מכוון כנגד ששת ימים המעשה, "ו' קצוות", הספירות חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד. הן מורכבות מטוב ורע, "ויהי ערב – ויהי בוקר". ששת ימי המעשה מורכבים משתי בחינות – טוב ורע, חסד ודין. לכן הם מופיעים כ-12.
המספר 7 מכוון כנגד היום השביעי, המנוחה והתכלית של העולם.
התרועה והמסעות שייכים לימי המעשה, ואילו הנחת והתקיעה – שייכות ליום השביעי.
לאור דברים אלו נתבונן בדברי הרמב"ם, שעסקנו בהם בעבר, בתחילת המלחמה (הל' תעניות פ"א ה"א):
מצות עשה מן התורה לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה שתבא על הצבור, שנאמר (במדבר י'): "על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות", כלומר כל דבר שייצר לכם כגון בצורת ודבר וארבה וכיוצא בהן זעקו עליהן והריעו.
הפסוק עוסק ביציאה למלחמה, "על הצר הצורר". הרמב"ם משמיט את חלקו הראשון של הפסוק העוסק במלחמה, וגם בדוגמאות שהוא מביא לצרות – אין הוא מביא דוגמא של מלחמה. הכיצד?! וכי "הצר הצורר" שהפסוק עוסק בו הוא דבר וארבה?!
דברי הרמב"ם מעוררים להתבונן בפסוק. הביטוי "וכי תבאו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם" דורש הבנה. לכאורה היה צריך להיות כתוב: וכי תבואו מלחמה בארצכם על המבקשים לכבוש מכם את הארץ, או להשמיד אתכם, חלילה.
מלחמה על "הצר הצורר" זו מלחמה שאיננה לכיבוש הארץ או כנגד מי שרוצה ומנסה להשמידנו, אלא כנגד מי ש"רק" מצליח לעשות לנו צרות. אנו מכירים זאת מארגון החמאס. הוא לא יכול לכבוש את הארץ מאיתנו, וגם לא להשמידנו היל"ת. רק להעיק ולעשות לנו צרות צרורות.
כך פועל הטרור. להעיק ולצער, להפחיד ולהטריד. הטרור במהותו לא יוצא למלחמה על מנת לנצח ולכבוש את הארץ. מטרתו היא להחליש את רוח העם, וכך הוא יוכל להשיג הישגים במשא ובמתן וכדומה.
הרמב"ם לא מזכיר את המלחמה, שלא נטעה לחשוב שמדובר כאן על מלחמה "רגילה". אנו צריכים להבין שהפסוק עוסק במלחמה שהיא מהסוג של בצורת, דבר וארבה. מלחמה שעושה צער וכאב, אך לא יכולה לנו באמת.
בדרך דומה יש להתבונן בפרשת "ויהי בנסוע". כשהארון נוסע – כשנוסעים ממקום למקום ללמד תורה, מגדילים את התורה באומה, זו השליחות שתסייע לנצחון על האויבים. כשמתקיים "ויפוצו מעיינותיך חוצה", אז יתקיים בע"ה "ויפוצו אויביך".
הפסוק השני: "שובה ה'", קשור לתשובה. יש מהמפרשים שקשרו בין המילים: "ובנחה יאמר שובה ה'", ובין הפסוק (ישעיהו ל', ט"ו): "בְּשׁוּבָה וָנַחַת תִּוָּשֵׁעוּן". פסוק זה מוזכר בירושלמי (תענית פ"א ה"א), בהקשר לדיון האם הגאולה תלויה בתשובה:
רבי ליעזר אומר: אם אין ישראל עושין תשובה אין נגאלין לעולם, שנאמר: "בשובה ונחת תושעון".
בשני הפסוקים שבפרשיית "ויהי בנסע" יש שתי בחינות. יש בחינה של נסיעה, מעבר ממקום למקום, גם כדי ללמד ולהפיץ תורה. ויש בחינה של "שובה ונחת" – תשובה מתוך נחת, בדרך הנכונה ביותר לאדם. כדברי הרב קוק (אורות התשובה ט"ו, י'): "והתשובה הראשית, שהיא מאירה את המחשכים מיד, היא שישוב האדם אל עצמו, אל שורש נשמתו".
כל אדם צריך להתבונן בקרבו, ולנסות להבין מה הנשמה שלו רוצה. "מים עמוקים עצה בלב איש" – מהם המים הנמצאים בעומק הנשמה שלך? כל אחד בעומק רוצה רק טוב, וכשכל אחד ישוב לעצמו, לשורש נשמתו, הכל יהיה רגוע. כשאדם לא חי בצורה נכונה לעצמו, הוא חש איום מאנשים שחושבים אחרת ממנו. כשכל אחד חי על פי שורש נשמתו, אין איום, והכל רגוע.
כשאדם מאמין בה' ובנשמה שנפח בקרבו, הוא יודע שה' מאמין בו, מבקש שיגלה את עצמיותו.
הזוה"ק (זו"ח נח, בתרגום) עוסק בענין של הגאולה והתשובה:
אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא: אִם כֵּן, אֵיךְ יִהְיֶה זֶה לְעוֹרֵר אֶת כֻּלָּם כְּאֶחָד בִּתְשׁוּבָה, מִי שֶׁהוּא בְּסוֹפֵי הַשָּׁמַיִם וּמִי שֶׁהוּא בְּסוֹפֵי הָאָרֶץ, אֵיךְ יִתְחַבְּרוּ כְּאֶחָד לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה? אָמַר לוֹ רַבִּי אֶלִיעֱזֶר: חַיֶּיךְ, שֶׁאִם יַחְזְרוּ בִּתְשׁוּבָה רָאשֵׁי בֵּית הַכְּנֶסֶת, אוֹ בֵּית כְּנֶסֶת אֶחָד, בִּזְכוּתָם תִּתְכַּנֵּס כָּל הַגָּלוּת.
"סופי השמים" ו"סופי הארץ" זה לא ענין גיאוגרפי, אלא מהותי. יש אנשים שראשם בשמים ויש כאלה שראשם בארץ. איך יתאחדו ויתחברו לחזור בתשובה כאחד, כשיש כל כך הרבה מחלוקות?
ותשובת רבי אליעזר: קהל אחד, ציבור אחד שישוב בתשובה, יראה את הדרך לכולם. כשיראו ציבור שחי את עצמיותו בשמחה ובשלמות – ירצו כולם ללכת אחריו ולהתקרב לקב"ה.
בהמשך הזוה"ק מובא:
שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִסְתַּכֵּל תָּמִיד מָתַי יַחְזְרוּ וְיַעֲשֶׂה לָהֶם טוֹב, שֶׁכָּתוּב (ישעיה ל) וְלָכֵן יְחַכֶּה ה' לַחֲנַנְכֶם, מְחַכֶּה תָמִיד אֵימָתַי יַחְזְרוּ בִּתְשׁוּבָה.
ועוד (שם, לך לך):
אָמַר מִיכָאֵל: רִבּוֹן הָעוֹלָם, הָיָה לְךְ לְרַחֵם עֲלֵיהֶם, אַתָּה רַחוּם, וְכָךְ נִקְרֵאתָ. אָמַר לוֹ: שְׁבוּעָה נִשְׁבַּעְתִּי בַּיּוֹם שֶׁנִּגְזַר הַדִּין לְפָנַי עַד שֶׁיָּשׁוּבוּ, וְאִם כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל פּוֹתַחַת בִּתְשׁוּבָה כְּמוֹ עַיִן שֶׁל מַחַט, אֲנִי אֶפְתַּח לָהּ שְׁעָרִים גְּדוֹלִים.
אנו צריכים רק לעשות את ההתחלה מצידנו. הקב"ה מחכה לנו שנתחיל את התהליך, שנבקש את האלוקות. "בשובה ונחת", ברגיעה, אנו צריכים לבקש את הקב"ה, לשוב בתשובה מבחינה חברתית, להרבות במעשים טובים, במצוות, בלימוד תורה. עלינו להתקדם בצורה רגועה ונעימה, ובע"ה הקב"ה יפתח לנו שערים גדולים כפתחו של אולם, ונשוב כולנו בתשובה שלמה במהרה.