צפרדע, תנין ועורב – אגדות רבה בר בר חנה ה'

האגדה החמישית של רבה בר בר חנה¹:

ואמר רבה בר בר חנה לדידי חזיא לי ההיא אקרוקתא דהויא כי אקרא דהגרוניא, ואקרא דהגרוניא כמה הויא שתין בתי אתא תנינא בלעה, אתא פושקנצא ובלעה לתנינא, וסליק יתיב באילנא. תא חזי כמה נפיש חיליה דאילנא. אמר רב פפא בר שמואל אי לא הואי התם לא הימני.
תרגום: ואמר רבה בר בר חנה, אני ראיתי צפרדע, שהיתה גדולה ככרך של הגרוניא. וכרך של הגרוניא כמה היה? שישים בתים. בא תנין ובלע את הצפרדע. באה עורב (נקבה) ובלעה את התנין, ועלתה וישבה על אילן. בוא וראה כמה רב כוחו של האילן. אמר רב פפא בר שמואל, אם לא הייתי שם, לא הייתי מאמין.

הרב קוק זצ"ל² מבאר, שהאילן הוא עץ החיים – התורה, "עץ חיים היא למחזיקים בה"³. התורה היא תורת חסד, ושלמותה היא במה שהיא כוללת בתוכה גם דברים שנראים הפוכים ממנה – צורות שונות של אכזריות.
הצורה הפשוטה היא בחינת אכזריות של אדם על עצמו, שפעמים שצריך אדם להשתמש בה ולמסור נפשו. מידה זו מרומזת בצפרדע, שממנה נלמד עניין מסירות נפש⁴:

עוד זו דרש תודוס איש רומי מה ראו חנניה מישאל ועזריה שמסרו עצמן על קדושת השם לכבשן האש, נשאו קל וחומר בעצמן מצפרדעים, ומה צפרדעים שאין מצווין על קדושת השם כתיב בהו 'ובאו ועלו בביתך וגו' ובתנוריך ובמשארותיך', אימתי משארות מצויות אצל תנור הוי אומר בשעה שהתנור חם, אנו שמצווין על קדושת השם על אחת כמה וכמה.

אכזריות גדולה ממנה, הבולעת אותה בעוצמתה, היא אכזריות כלפי אחרים, כלפי אויבי ישראל, המרומזת בתנין, החיה האכזרית, וגם היא משמשת לפעמים לשם שמים ולשם חסד.
הגדולה מכולם היא אכזריות על בניו ובנותיו, שמתבטאת באכזריות כלפי פושעי בני ישראל, והיא המרומזת בעורב, המתאכזר לבניו ולבנותיו⁵:

מִי יָכִין לָעֹרֵב צֵידוֹ כִּי יְלָדָיו אֶל אֵל יְשַׁוֵּעוּ יִתְעוּ לִבְלִי אֹכֶל.

בכל הבחינות האלה יש להשתמש, לפעמים, לעבודת ה'.
מוסיף ר' פפא בר שמואל, שרק מי שהיה שם, והגיע למעלה זו, מאמין שניתן לעשות מעשי אכזריות ולהיות קשור לעץ החיים של החסד, שכן למתבונן מבחוץ זה נראה כאכזריות, ורק האדם עצמו יודע שזהו חסד.

נראה להרחיב עניין זה בצורה נוספת.
האילן הוא עץ החיים, כפשוטו, מקור החיים של העולם, שהיא הנשמה האלוקית המחייה אותו. יש שמתנתקים ממקור החיים ומנתקים אחרים ממקור החיים, ותפקידנו, כפי שעולה מאגדה זו, לקשור את כל הדברים המנותקים לשורשם – לעץ החיים.
"כי אין הדין נמתק אלא בשרשו"⁶, והחזרה אל השורש, הממתקת את הדינים, היא החיבור לעץ החיים.
באגדה מובאות שלש בחינות של כח הרע, הנראה מנותק מעץ החיים, מן המקור האלוקי, ואף על פי כן – כולם עומדים על האילן ומוצאים בו את מקומם.
הבחינה הראשונה היא הצפרדע, הרומז למציאות המעשית, הטבעית.
בפרק שירה מובא שהצפרדע שרה בשבח הבורא ואומרת: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". משפט זה, המכיל שש מילים, מסמל את המציאות המעשית – המופיעה בשישה כיוונים – ארבעה רוחות השמים, מעלה ומטה, ונבראה בששת ימי המעשה. על כן גודלה של הצפרדע הוא שישים בתים, לסמל את מהותה, בחינת שש הקצוות, כקוביה הסגורה מכל צדדיה. כך היא המציאות הטבעית, הנראית כעומדת לעצמה, ומנותקת מן המקור האלוקי המחייה אותה.
אלא שהצפרדע אומרת שירה⁷. השירה מבטאת את קישורה של המציאות הטבעית אל מקור החיים.
התנין, בולע את הצפרדע. התנין מסמל את כח הרע בעולם המתנגד לכח האלוקי⁸:

אמר רב יהודה אמר רב כל מה שברא הקב"ה בעולמו זכר ונקבה בראם, אף לויתן נחש בריח ולויתן נחש עקלתון זכר ונקבה בראם, ואלמלי נזקקין זה לזה מחריבין כל העולם כולו. מה עשה הקב"ה, סירס את הזכר והרג הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבא, שנאמר 'והרג את התנין אשר בים'.

התנין, הוא הנחש, מסמל את הרע שבעולם, בחטא אדם הראשון, במצרים, "התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו, אשר אמר לי יאורי ואני עשיתיני"⁹. תפקידנו הוא לקשור גם את הכוחות המתנגדים לקב"ה, ולחבר אותם לעץ החיים, שכן בעומק המציאות אין דבר המנותק ממקור החיים האלוקי¹⁰:

אמר רבי יוחנן למה נקרא שמן כשפים שמכחישין פמליא של מעלה. 'אין עוד מלבדו', אמר רבי חנינא אפילו לדבר כשפים.

אף דברים שיש להם כח לפעול נגד פמליא של מעלה, נכללים באמירת "אין עוד מלבדו", וגם אותם ניתן לחבר ולקשור אל עץ החיים.
העורב גרוע אף מתנין, והוא בולע אותו. מה יכול להיות גרוע יותר מן הרע עצמו?
מיהו העורב? מספר דברים נאמרו על העורב בדברי חכמים.
עורב לשון ערב וחושך – "שחורות כעורב", לשון ערבות – דברים ערבים ונעימים, ולשון עירוב וערבוב.
העורב, כך מובא, הוא בחינת ערב רב.
התנין הוא רע שניתן לזהות אותו, ולכן אפשר להילחם מולו ואף לתקן אותו. העורב קשה יותר כיון שהוא רע שחודר לתוך הטוב, וזהו ה"ערב רב" שנכנס בתוך עם ישראל, ואיתו קשה מאוד להתמודד. אנו נזהרים מלכנות בשם "ערב רב" ציבור או אנשים מישראל כיון שעל פי רוב הכוונה היא להוציאם, כביכול, מכלל ישראל. אולם, באגדה זו אנו עוסקים בתיקון, בכך שאף את העורב ניתן לקשור לעץ החיים, ועל כן קל יותר לעסוק בכך.
העורב הוא כח של רע, שחור משחור, אך דבריו ערבים ונעימים, נשמעים טוב כלפי חוץ, ולכן הוא מצליח להתערב ולחדור לתוך הטוב.
דוגמא לכך ניתן לראות במה שקורה בימים אלה. חיילים שמשרתים ברצועת עזה מספרים, שהקושי בלחימה עצמה הוא קטן לעומת הקושי של שמיעת הדיבורים הקוראים לצאת מעזה – תוך כדי שהחיילים נלחמים. קשה לעמוד מול אנשים בתוכנו, שכביכול באים לטובת החיילים – "למה להסתכן במלחמה מיותרת?", מדברים דברים יפים על שלום, ובעצם גורמים להתחזקות הטרור – בה בשעה שחיילינו מנסים למגר אותו.
זהו כוחו של העורב, והוא קשה יותר מן התנין. התנין מוגדר כרע, כאויב, ועם כל רשעותו – רוח ה' שבאומה הישראלית חזקה יותר מן האויבים: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך – ויראו ממך"¹¹.
העורב, לעומת זאת, בא מתוכנו, ואף הוא חמוש ברוח האומה הישראלית, ועל כן קשה יותר להתמודד מולו.
אולם, רבה בר בר חנה רואה את העורב עולה ויושב על האילן. אף העורב סופו להיקשר אל מקור החיים, ולהיתקן בכך. אנו מבינים את התפעלותו מכוחו של האילן, שיכול לשאת בתוכו עוצמות כה חזקות של רוע ושל ניגוד למהותו, ולתקנם.
על כך מוסיף ר' פפא בר שמואל: אם לא הייתי שם – לא הייתי מאמין. בצורה פשוטה זה נראה בלתי אפשרי שגם אנשים ודעות שמנוגדות בתכלית לעם ישראל, ופועלות בניגוד לעצת ה' ולתהליך הגאולה – שגם אלה יהיו חלק מעץ החיים. אילולא שיודעים אנו שכך הם הדברים – לא ניתן להאמין שאף הם יתקרבו ויתחברו אל המקור, אל עץ החיים.

העבודה הגדולה של הדור שלנו, היא תיקון בחינת ה"ערב רב". כותב הרב קוק זצ"ל באגרתו המפורסמת לרדב"ז¹²:

ומפני-כך היתה מדתו של משה רבינו עליו השלום לקרב רחוקים, עד שקרב אפילו את הערב רב, ואף על פי שזה גרם אריכות-הגלות, מכל מקום סוף-כל-סוף יתעלו גם הם, כי בודאי יתקיים ביה 'יתן לך כלבבך וכל עצתך ימלא', והשי"ת 'מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים'.

עם כל הקושי והצרות שגורם העורב, המתאכזר לבניו ולבנותיו ופועל נגד עמו, עם כל זאת עלינו לדעת כי אף הוא יושב על האילן, והאילן נושא אותו. אף העורב הוא חלק מעם ישראל, ואנו צריכים לחשוב על כך, להאמין, לדבר וללמוד בעניין זה, כדי לפעול לתיקונם וקירובם.
יש להגדיר את נקודות הרע שבכל ציבור, וברע להילחם, ואת נקודות הטוב לקרב ולחבר לכלל ישראל. החיבור אל השורש הוא מיתוק הדינים – וכך יושפע טוב וחסד לעולם.
עלינו מוטלת החובה לקשור ולחבר את כל הדברים אל שורשם – אל עץ החיים, להבין כיצד הם חלק מן התהליך האלוקי ואיך לברר את הטוב הגנוז בהם.

---

¹ בבא בתרא ע"ג ע"ב.
² מאמרי הראי"ה עמ 429.
³ משלי ג', י"ח.
⁴ פסחים נ"ג ע"ב.
⁵ איוב ל"ח, מ"א.
⁶ עץ חיים שער י"ג פרק י"א.
⁷ עי' בילקוט שמעוני תהילים רמז תתפ"ט: "אמרו על דוד המלך בשעה שסיים ספר תהלים זחה דעתו עליו אמר לפניו רבונו של עולם, כלום יש דבר בעולם שאמר שירה כמותי, נזדמנה לו צפרדע אחת, אמרה לו אל תזוח דעתך עליך שאני אומרת שירה יותר ממך". עניינה של הצפרדע הוא אמירת שירה לה'.
⁸ בבא בתרא ע"ד ע"ב.
⁹ יחזקאל כ"ט, ג'.
¹⁰ סנהדרין ס"ז ע"ב.
¹¹ דברים כ"ח, י'.
¹² אגרות הראי"ה ח"ב אגרת תקנ"ה, עמ' קפ"ח.

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם *

אימייל *