עם כל הכוחות – אגדות רבה בר בר חנה ג'
האגדה השלישית של רבה בר בר חנה1:
אמר רבה לדידי חזי לי הורמין בר לילית כי קא רהיט אקופיא דשורא דמחוזא, ורהיט פרשא כי רכיב חיותא מתתאיה ולא יכיל ליה. זמנא חדא הוה מסרגאן ליה תרתי כודנייתי וקיימן אתרי גישרי דרוגנג ושואר מהאי להאי ומהאי להאי, ונקיט תרי מזגי דחמרא בידיה ומוריק מהאי להאי ומהאי להאי ולא נטפא ניטופתא לארעא, ואותו היום 'יעלו שמים ירדו תהומות' הוה, עד דשמעו בי מלכותא וקטלוהו.
תרגום: אמר רבה: אני ראיתי את "הורמין בר לילית", כשהיה רץ על שיני החומה של מחוזא, והיה רץ פרש שרוכב על בהמות מתחתיו, ולא השיגו. פעם אחת היו שתי פרדות חבושות, ועמדו על שני גשרים בנהר רוגנג, וקפץ מזה לזה ומזה לזה (מגשר לגשר), והיה מחזיק שתי כוסות יין בידיו, ושופך מזו לזו ומזו לזו, ולא נפלו טיפות לארץ, ואותו היום היתה סערה גדולה. עד ששמעו בבית המלכות והרגוהו.
אגדה זו עוסקת ביצור מיוחד, בעל יכולות על – אנושיות.
בספר בן יהוידע2 כותב:
הנה המאמר הזה מוכח מתוכו שהוא מדבר בענין הקליפות וכוחם, ולכן לא פרשתי בו כלום, דאין ראוי להעמיק ולפרש דבריו מפני הפחד, וכאשר ישתברו הקליפות ורוח הטומאה יעבור מן הארץ, והאלילים כרות יכרתון לתקן עולם במלכות שדי, אז יהיו מובנים הדברים האלה מאליהן.
על פי דבריו אין לעסוק באגדה זו, כיון שעוסקת בכוחות הטומאה, אלא שאחרים פירשו אגדה זו באופן אחר. המהר"ל3 כותב:
והורמיז (ויש גורסים הורמין) זה אינו שד כי אינו מדבר כאן מן השדים אבל הוא בריה רוחנית ואינו בכלל המזיקים את הבריות.
אף הרב קוק זצ"ל4 מבאר אגדה זו, ואף שמבאר כי מכוונת לענין שלילי, אין זה מכוחות הטומאה שאין לעסוק בעניינם. על כן ננסה אף אנו לעסוק באגדה זו ובעולה ממנה.
"הורמין" הוא לשון "הורמנא" – שלטון. האגדה מדברת על יצור הרוצה לשלוט, והוא מתמודד מול המלכות.
בזוה"ק5 מתייחסים לביטויים "צדיק וטוב לו", "צדיק ורע לו", "רשע וטוב לו", "רשע ורע לו", שלא כמו ההבנה הפשוטה, שמבינה שטוב לאדם או רע לאדם. חז"ל מבארים, ש"צדיק ורע לו", הוא צדיק שהרע כפוף אליו. זהו אדם שיש לו כוחות של רע, אלא שהם כפופים לטוב שבו.
כך "רשע וטוב לו", הוא אדם שיש בו טוב, אלא שהטוב כפוף לרע שבו. כך מבארים חז"ל את הפסוק "שפחה כי תירש גבירתה"6 – השפחה, שצריכה להיות תחת הגבירה, יורשת אותה ושולטת במקומה.
כך הרשע – במקום להשליט את הטוב על הרע, משליט את הרע, ואף הטוב שבו כפוף ומשרת את הרע, וזהו דבר גרוע ביותר.
אותו הורמין רוצה לשלוט, ועל כן רץ על החומה. אנשי העיר בונים חומה לעצמם, כדי להגן על עצמם מאויבים, ובא שד שרץ במהירות על החומה, ולא מצליחים להשיגו בעזרת סוסים. עושה הוא את "גדר ההפרדה" לחוכא ואיטלולא. יש הבונים גדר, להפריד בינם ובין אויביהם, ושדים קטנים חוצים את הגדר, וכל כלי המלחמה, הטנקים והחיילים, אינם מצליחים להתמודד עימם, מדוע? שד הוא נשמה בלא גוף7, כוחות גדולים ללא מסגרת המאפשרת להוציאם אל הפועל בעולם. בניגוד לאדם, השד איננו נולד מאיש ואשה, איננו מופיע בתחילה כתינוק ההולך וגדל ומתפתח לאיטו, אלא הוא יצור שמימי, רוחני, שהגוף איננו שייך לו באמת, אלא הוא רק מופיע בו. על כן השד רץ במהירות גדולה, שכן המסגרת של הגוף מגבילה ומצמצמת, וללא המסגרת ניתן להגיע לכוחות גדולים ביותר, המתבטאים במהירות גדולה.
דומה הדבר למלחמה של מדינה בארגון טרור8. הטרור – אין לו מסגרות מחייבות, ועל כן הוא מגיע להישגים רבים יותר מאשר המדינה, המוגבלת על ידי חוקי הכנסת, פסיקות הבג"ץ, הוראות הפתיחה באש וכדו'. במדינה יש מורכבות של כוחות המופיעים יחד, ולכן היא מוגבלת ביכולתה לפעול. הטרור הוא כח אחד, ללא מחויבות וללא מורכבות עם כוחות אחרים, ולכן הוא רץ מהר יותר. הסוסים אינם יכולים להשיג את השד, שרץ על החומה ואינו מתחשב בה כלל.
אולם, זהו רק השלב הראשון. בסופו של דבר המלכות הורגת את השד, שכן עולמנו הוא עולם מסגרות, בו פועלים בני אדם בעלי גוף, ולכן זו הדרך לבנות את העולם ולתקנו, וזו הדרך לנצח, בסופו של תהליך ההתמודדות מול הרע.
לעצם האגדה, יש לשים לב לנקודה בולטת ביותר, והיא הזוגיות: שתי פרדות, שני גשרים, שתי כוסות וכדומה. הגמרא בפסחים9 דנה באריכות בסוגית "זוגי" (זוגות), המלמדת כי עשיית דבר בזוגות (שניים, ארבעה וכן הלאה) זהו דבר מזיק.
בספרים הקדושים מבואר, שאין ה"מזיקים" הללו שייכים לנו ולדורנו10. כך כותב ר' יעקב חאגיז11:
דעתה קרוב לאחרית הימים שיתפשט האור האלוהית על כל בשר, וראו כל בשר כי אין עוד מלבדו, לכן האור הזה כבר הבקיע ומאיר ובא, והטומאה כליל תחלוף, וכבר גער ה' בשטן ונתבטלו כוחות הטומאה אלו, וכל בעלי אומניות באלו יבש ידם, הכל סר יחדיו נאלחו.
הרב קוק זצ"ל כותב על ענין זה והדומים לו, שבארץ ישראל אין לחוש לכך12:
וכל זה שייך לומר גם בחו"ל, וקל וחומר בארץ ישראל, דזכותא דארץ ישראל חשוב מאד להגן ולהציל מכל פגע, ואין כח להפגעים וכוחות החיצונים באוירא דארץ ישראל, וכמו שהיה בימי קדם כדאמרינן בברכות דף מ"ד עיר אחת היתה בארץ ישראל וגופנית שמה, והיו בה שמונים זוגות אחים כהנים נשואים לשמונים זוגות אחיות כהנות, והיינו מפני זכותא דארץ ישראל לא היה בזה שום קפידא. ויש לומר דכל החשש הוא רק בחו"ל, והרי אפילו בזוגות דחשו להם חז"ל מאד, ושורש הדברים הוא הלכה למשה מסיני, כדאמרינן בפסחים דף ק"י ע"ב, מכל מקום אמרו שם דמאן דלא קפיד לא קפדינן בהדיה, וכן העיר בפירוש אזולאי בספר חסידים סי' תע"ז שם, וקל וחומר כדאיכא זכותא דארץ ישראל, דנפיש טובא.
על כן, ננסה לעיין בדברים אלה, ומכח זכותה של ארץ ישראל וזכותו של דורנו, למצוא את הנקודה החיובית שיש בענין זה.
מהו ענין המזיקים שיש בזוגות? המהרש"א13 מבאר:
כי סכנת הזוגות לפי שהם כח השניות וכל שני רע דלכך לא נאמר כי טוב ביום ב' גם גיהנם נברא ביום ב'.
כוחם של המזיקים הוא כח הפיצול והפירוד, המתבטא בשניות. אין המזיקים שולטים באחדות, אלא רק במקום בו ישנם פירוד ושניות. שני כוחות נפרדים הם לעולם בחינת שניים המכחישים זה את זה, וכל זמן שלא יבוא השלישי המכריע ביניהם – יישארו הם במחלוקת המפרידה והורסת.
אותו יצור היה מדלג בין שתי פרדות. הפרדה, לשון פירוד, אין לה המשכיות, מתוך שאינה נוצרת מאחדות מלאה, בחינת "והיו לבשר אחד", אלא משני יצורים נפרדים. שתי הפרדות עומדות על שני גשרים. הגשרים, המאפשרים מעבר מגדה לגדה, אינם יוצרים חיבור אמיתי בין שתי הגדות. כל צד נשאר במקומו, ולא מתחבר אל הצד שכנגד14. היצור קופץ מגשר לגשר, ובידיו שתי כוסות. כל היין שבכוס אחת עובר לשניה, ואף טיפה לא נשארת בכוס הראשונה. יש הפרדה מוחלטת בין הכוסות.
היצור חי בשניות. אין הוא מאחד את החלקים השונים ליחידה אחת, אלא משאיר כל חלק במקומו, ומדלג ביניהם. אין הוא הופך את הנשמה והגוף ליחידה אחת המורכבת משניהם, אלא הוא נשאר בעולם הנשמה הנפרד מהגוף, ומופיע בגוף בלא חיבור אל הנשמה. שניות זו נותנת מקום למזיקים להיכנס, שכן כל כח בנפרד עלול לנפילה ושבירה, והחיבור ביניהם הוא הדרך לתיקון העולם.
מהי משמעות הדברים?
האדם מורכב מכוחות שונים, וחי בעולמות שונים. לאדם גוף ונשמה, ועליו להופכם ליחידה אחת. להופיע את הנשמה בחיי הגוף, ולבצע עם הגוף את רצון הנשמה.
אף בסדר חייו של האדם יש לשים לב לעניין זה. למשל, תלמיד ישיבה. חייו נעים בין שני עולמות – הישיבה והבית. אם ישנה הפרדה בין שני העולמות – זה בחינת זוגות, וזה יוצר בעיה. מי שחי בישיבה במלוא העוצמה של הישיבה, ובבית במלוא העוצמה של הבית בלא חיבור ביניהם, עלול לתת מקום ל"מזיקים" להיכנס… יש לשלב בין הדברים, ולחיות במורכבות, להבין כי התורה באמיתתה היא תורת חיים, והחיים נועדו להיות חיי תורה – חיבור בין שני העולמות. מורכבות זו, היוצרת בנפש האדם עולם אחד משני העולמות בהם הוא פועל – היא הדרך של העולם הזה.
אמנם, המורכבות מגבילה. לימוד תורה מתוך שייכות אל החיים עלול לגרור לחולשה ולרפיון, אך זוהי דרכו של עולם. הסוסים לעולם לא ישיגו את השד הרץ על החומה, שכן הם חיים בעולם מורכב, והוא חי בעולם של שניות.
השקעת כל הכח במקום אחד, ולאחר מכן השקעה במקום אחר, דומה לשפיכת כל היין מכוס לכוס. אין זו הדרך הנורמלית בעולם. לעולם יש להשאיר מעט יין בכוס, ובכך לחבר בין שתי הכוסות ולא לחיות בשניות. השניות – חוסר המורכבות – היא סממן של עולם המזיקים, ולא של העולם המורכב בו מוטל על האדם לחיות.
סופו של אותו שד היה שהמלכות קטלה אותו. המלכות15 היא הכח המאחד את כל הכוחות. המלכות מעצם מהותה היא דבר מורכב, ולכן היא מתנגדת ליצור חסר המורכבות המופיע מולה. אמנם בתחילה משיג השד, בגלל היותו חסר מסגרת, אך העולם הוא עולם של מסגרות, ולכן בסופו של דבר המלכות מנצחת.
גם במלחמתנו מול הטרור עלינו לדעת כי אף שהטרור עלול לנצח בתחילה, והמסגרת של מדינה מגבילה את יכולת התגובה שלנו, בסופו של דבר המסגרת מנצחת. לשדים חסרי גוף – ארגונים חסרי מסגרות – אין מקום בעולמנו, והם יפנו את מקומם למלכות – המורכבת מן הכוחות ומאחדת אותם16.
1 בבא בתרא ע"ג ע"א.
2 ביאורי אגדות לבעל ה"בן איש חי", על אגדה זו.
3 חידושי אגדות ח"ג עמ' פ"ז.
4 מאמרי הראי"ה עמ' 425.
5 עי' משפטים קי"ז ע"ב.
6 משלי ל', כ"ג.
7 עי' ילקוט שמעוני בראשית רמז י"ב.
8 עי' בשיחה "בעקבות הפיגוע בארה"ב" המופיעה באתר.
9 קי"ט ע"ב והלאה.
10 עי' בהרחבה בענין זה במאמרו של הרב נתנאל אריה ב"קול ברמה", בטאון ישיבת הגולן, גיליון י"ז (סיון תשנ"ז) עמ' 117 והלאה.
11 מובא בתפארת ישראל על המשנה סנהדרין פ"ז מ"ז, בועז אות ג', בקיצור.
12 שו"ת עזרת כהן סי' ו', ועיי"ש סי' ז'.
13 חידושי אגדות פסחים ק"י ע"א, ובאופן דומה במהר"ל גבורות ה' פרק ל"ח.
14 בהמשך נראה כיצד ניתן ליצור חיבור בין שני דברים נפרדים.
15 גם בהבנה פנימית יש למידת המלכות מובן דומה.
16 כפי שביארנו בתחילת הדברים, הסבר האגדה נעשה על פי ההבנה שהשד הוא כח שרוצה לשלוט בעולם. כח זה, המכונה בזוה"ק "שפחה כי תירש גבירתה", הוא כח הנוקבא. כאשר כח זה מופיע לבדו, בלא חיבור אל צד הזכר, הוא מנסה לשלוט ולהרוס את החומה: "כל אדם שאין לו אשה שרוי… בלא חומה" (יבמות ס"ב ע"ב). חיבור האשה והאיש יוצר חומה, המאחדת את כל הכוחות לאחדות אחת. בהפרדה בין הצדדים נוצרת השניות, הנותנת מקום למזיקים לשלוט.