ברכות מדין תפילה ותפילה מדין ברכות
ברכות מדין תפילה ותפילה מדין ברכות
רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ז:
הלכה א – כשתקנו חכמים דברי תפלות אלו תקנו ברכות אחרות לברך אותן בכל יום אלו הן: כשיכנס אדם למטתו לישן בלילה מברך ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם המפיל חבלי שינה על עיני והמשקיע שינת תרדמה והמאיר לאישון בת עין, יהי רצון מלפניך יי' אלהי שתצילני מיצר רע ומפגע רע ואל יבהלוני חלומות רעים ולא הרהורים רעים ותהא מטתי שלימה לפניך ותעמידני ממנה לחיים ולשלום והאירה עיני פן אישן המות ברוך אתה יי' המאיר לעולם כולו בכבודו.
הלכה יד – חייב אדם לברך מאה ברכות בין היום והלילה ומה הן מאה ברכות אלו כ"ג ברכות שמנינו בפרק זה, ושבע ברכות של קריאת שמע של שחרית וערבית לפניה ולאחריה, וכשמתעטף בציצית מברך ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו להתעטף בציצית, וכשלובש תפילין מברך ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו להניח תפילין, ושלש תפלות שבכל תפלה מהן שמנה עשרה ברכות הרי שמונים ושש ברכות, וכשהוא אוכל שתי סעודות של יום והלילה מברך ארבע עשרה ברכות, שבע בכל סעודה, אחת כשיטול ידיו תחלה, ועל המזון אחת בתחלה ושלש בסוף ועל היין לפניו ולאחריו הרי שבע ברכות הרי מאה ברכות בין הכל.
רמב"ם הלכות ברכות פרק א:
הלכה א- מצות עשה מן התורה לברך אחר אכילת מזון שנאמר ואכלת ושבעת וברכת את יי' אלהיך, ואינו חייב מן התורה אלא אם כן שבע שנאמר ואכלת ושבעת וברכת, ומדברי סופרים אכל אפילו כזית מברך אחריו.
הלכה ב – ומדברי סופרים לברך על כל מאכל תחלה ואח"כ יהנה ממנו, ואפילו נתכוין לאכול או לשתות כל שהוא מברך ואח"כ יהנה, וכן אם הריח ריח טוב מברך ואח"כ יהנה ממנו, וכל הנהנה בלא ברכה מעל, וכן מדברי סופרים לברך אחר כל מה שיאכל וכל מה שישתה, והוא שישתה רביעית והוא שיאכל כזית, * ומטעמת אינה צריכה ברכה לא לפניה ולא לאחריה עד רביעית.
הלכה ג – וכשם שמברכין על ההנייה כך מברכין על כל מצוה ומצוה ואח"כ יעשה אותה, וברכות רבות תקנו חכמים דרך שבח והודיה ודרך בקשה כדי לזכור את הבורא תמיד אף על פי שלא נהנה ולא עשה מצוה.
הלכה ד – נמצאו כל הברכות כולן שלשה מינים, ברכות הנייה, וברכות מצות, וברכות הודאה שהן דרך שבח והודיה ובקשה כדי לזכור את הבורא תמיד וליראה ממנו.
נושא השיעור היה הלכות ברכות לפי הרמב"ם, עם דגש על המבנה, הלשון והמשמעות הפנימית של הברכות, ובפרט על תקנת חכמים לומר מאה ברכות בכל יום. הרמב"ם מביא את דין מאה ברכות דווקא בהלכות תפילה ולא בהלכות ברכות, אף שמדובר לכאורה בדין של ברכות. הדבר מעורר עיון: מדוע לא נכתב בהלכות ברכות? המסקנה: שזו תקנה שקשורה לסדר היום של האדם, לתפילות היום ולמבנה עבודת ה' היומי שלו, ולכן הרמב"ם כלל אותה דווקא שם.
הרמב"ם מונה שלושה סוגי ברכות בהלכות ברכות: ברכות הנהנין (על כל הנאה גשמית), ברכות המצוות (לפני קיום מצוות), וברכות שבח והודאה (על פלאי הבריאה, אירועים טבעיים והיסטוריים). הדיוק בלשונו של הרמב"ם מעלה גם את ההבחנה בין "הודיה" שהיא הודאה על הטוב, לבין "הודאה" שהיא הכרה באמת גם אם אינה טובה לנו, כמו בברכת דיין האמת.
בברכות יש שני דינים עקרוניים: יש ברכות שהן מדין תפילה (חלק מסדר היום, כמו ברכות קריאת שמע ותפילת שמונה עשרה), ויש ברכות שהן מדין ברכות עצמם (על אכילה, ריח, מצוות שבח). לכן חלק מההלכות מופיעות בהלכות תפילה וחלק בהלכות ברכות. עם זאת, כל הברכות בסופו של דבר כלולות תחת גג אחד — כפי שמרמז הפסוק "מה ה' שואל מעימך כי אם ליראה…" שדרשו ממנו חכמים על מאה ברכות בכל יום, הכוללות את כל סוגי הברכות.
מאיפה מגיע דין 100 ברכות? הפסוק ממנו נדרש במסכת מנחות: "מה ה' שואל מעימך כי אם ליראה" — דרשו ממנו 100 ברכות ביום (לא "מה" אלא "מאה"). עניין תפילה ברמ"ם זה לדבק בה' – ומתוך כך אפשר לראות שהברכות הן המפגש של האדם עם הקודש, והן מתקנות את ההנאה והמעשה כך שיהיו קשורים לקדושה. כשאדם נהנה בלא ברכה — הוא "מעל", כלומר משתמש בקודש כמו בחול, בלא להעלות ולרומם אותו. זה נכון לא רק באוכל אלא גם במצוות: אסור לקיים מצוות רק מפני שהן "נעימות לי" או שאני "מתחבר אליהם", אלא מפני שה' ציווה. הברכה מחברת אותנו אל הציווי האלוקי והקדושה שבמצווה, ולאחר מכן אפשר להינות מהם.
הרמב"ם לא מאריך לשווא, וכל שינוי בלשונו בא ללמד אותנו יסוד עמוק, בין אם הלכתי ובין אם מחשבתי. כך הברכות אינן רק מנהג חיצוני, אלא ביטוי חי להיראה ולאהבה כלפי הקב"ה, ומתוך כך הן הופכות את סדר יומו של האדם למסגרת של קדושה ודבקות.