מי הם שומרי העיר?
יש לחזור ולהזכיר את מהות הקשר הרוחני בין ישראל לארצו.
עיקר הברית והקשר שבין הקב"ה ועם ישראל הוא על הארץ. החל באברהם, שבברית בין הבתרים ובברית המילה הובטחה לו הארץ כחלק מן הברית, עד יציאת מצרים שבה הובטחו ישראל שיקבלו את הארץ, וכן לכל אורך ההיסטוריה, מהווה ארץ ישראל את המקום בו מתקיימת הברית שבין ישראל לאביהם שבשמים.
פרק ק"ה בתהילים מתאר את ההיסטוריה של עם ישראל, מאברהם אבינו ועד יציאת מצרים, וכך נאמר שם1:
זכר לעולם בריתו דבר צוה לאלף דור. אשר כרת את אברהם ושבועתו לישחק. ויעמידה ליעקב לחק לישראל ברית עולם. לאמר לך אתן את ארץ כנען חבל נחלתכם. בהיותם מתי מספר כמעט וגרים בה.
הברית שה' כרת עם אברהם, יצחק ויעקב, ועם זרעם לדורות עולם, היא על הארץ. אף בסוף הפרק מודגש העניין2:
כי זכר את דבר קדשו את אברהם עבדו. ויוצא עמו בששון ברנה את בחיריו. ויתן להם ארצות גוים ועמל לאמים יירשו. בעבור ישמרו חקיו ותורתיו ינצרו הללויה.
לשם מה יצאו ישראל ממצרים? כדי לקיים את דבר קדשו של ה' לאברהם, שיתן לזרעו את ארץ ישראל.
יש לשים לב, שבפרק זה לא מוזכר כלל מעמד הר סיני. השיא של הקשר בין ישראל לקב"ה, על פי המתואר בפרק, איננו מתן תורה אלא ירושת הארץ, שמטרתה היא שמירת התורה.
עלינו להתרגל לצורת החשיבה, המבינה ש"ארץ ישראל איננה דבר חיצוני, קנין חיצוני לאומה", אלא "חטיבה עצמותית קשורה בקשר חיים עם האומה"3.
יש להעמיק בהבנת עניינה של ארץ ישראל, שהיא תמצית בחינת ה"מקום" שברא ה' בעולם. "אבן השתיה – שממנה הושתת העולם"4. זה המקום בו יכול עם ישראל להתקשר עם הקב"ה ולמלא את תפקידו בעולם.
סוף הפרק בתהילים נדרש על ידי חז"ל בירושלמי5:
ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי אמר לא הזכיר תורה בארץ מחזירין אותו. מה טעם 'ויתן להם ארצות גוים', מפני מה, 'בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו'.
מי שלא מזכיר תורה בארץ, כלומר מי שבברכת הארץ שבברכת המזון איננו מזכיר את התורה, כדוגמת "ועל חוקיך שהודעתנו" – מחזירים אותו, ואין הוא יוצא ידי חובה. הודאה על הארץ ללא הודאה על התורה – אין לה ערך. התייחסות לארץ ישראל ללא ההבנה התורנית, ללא ההבנה של התפקיד הרוחני שהיא ממלאת – איננה נחשבת כלל, ואין לה כל ערך.
הירושלמי לומד זאת מן הפסוקים האחרונים בפרק ק"ה בתהילים:
ויתן להם ארצות גוים ועמל לאמים יירשו. בעבור ישמרו חקיו ותורתיו ינצרו הללויה.
אלא שהירושלמי מוסיף שאלה: "'ויתן להם ארצות גוים' מפני מה? 'בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו'". תוספת המלים "מפני מה" תמוהה, שכן המילה "בעבור" עצמה מציינת שהפסוק מציין סיבה וטעם לנתינת הארץ.
נראה, ששאלת הירושלמי "מפני מה", מופנית כלפי הביטויים "ארצות גוים", ו"עמל לאומים". ה' נותן לעם ישראל "ארצות גוים". מפני מה? למה נכנסים ישראל לארץ שיש בה עמים זרים, ולא למקום פנוי, שקט ושלו?
שאלה דומה מעלה המדרש6:
זה שאמר הכתוב (תהלים קי"א) 'כח מעשיו הגיד לעמו', אמר להם הקב"ה לישראל יכול הייתי לבראות לכם ארץ חדשה, אלא בשביל להראות לכם את כחי אני הורג את שונאיכם מפניכם ונותן לכם את ארצם, לקיים מה שנאמר 'כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים'.
יכול היה הקב"ה להביאנו לארץ חדשה, ארץ שלא ישבו בה עמים אחרים לפנינו. כך היו נחסכים מאבקים ומלחמות, וקרבנות רבים שהוקרבו במהלך ביסוס ישיבתנו בארץ. מדוע לא כך מתנהלים הדברים?
"בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו". "כח מעשיו הגיד לעמו".
התשובה ניתנת בשתי בחינות:
האחת, מצידנו. כדי שנברר לעצמנו את מהותה של הארץ, את חשיבותה לחייו של עם ישראל ואת ההכרחיות של ישיבתנו בה. אילו היינו באים למקום שקט, והכל היה מתנהל למישרין, היינו יכולים לחשוב שאפשר גם אחרת, שלא חייבים דווקא את ארץ ישראל. העובדה שהארץ ניתנת לנו במאבק, שישנם לאומים שעמלו בארץ ואנו מורישים אותם, מציאות זו מכריחה אותנו לברר את הסיבה לישיבתנו בארץ, ואת העדיפות שלנו על פני האומות האחרות בירושת הארץ.
הכתוב מבאר במה אנו עדיפים: "כח מעשיו הגיד לעמו". אנו מגלים שם ה' בעולם, ולשם כך ניתנה לנו הארץ. זו הסיבה לישיבתנו בארץ, וכל סיבה אחרת איננה עומדת מול תביעת הגויים לרשת את הארץ.
תשובה נוספת לשאלה מדוע יש צורך במאבק על הארץ עולה מדברי הרמב"ם בספר המצוות7:
מצוה קפ"ז היא שציוונו להרוג שבעה עממין ולאבדם, שהם שורש עבודה זרה ויסודה הראשון, והוא אמרו ית' 'החרם תחרימם', ובאר לנו בהרבה כתובים שסבת זה כדי שלא נלמוד מכפירתם והנה באו כתובים רבים לזרז על הריגתם ולחזק בזה ומלחמתם מלחמת מצוה.
הסיבה שעלינו להילחם ביושבי הארץ היא בגלל רשעתם, המביאה לכך שיש להשמידם ולרשת את ארצם.
יש בירור שאנו צריכים לעשות, ומתוך כך מתבררת גם רשעתם של הגויים המתעוררת כשישראל באים לארצם. ללא רשעת הגויים המתגלה מולנו, אין אנו יכולים לרשת את הארץ. כך אומרים חז"ל במדרש8:
דבר אחר "כי קרוב הוא", בקרוב ירשו כנענים את הארץ, שנאמר 'ודור רבעי ישובו הנה'.
ישראל עדיין לא יכולים להיכנס לארץ, והם הולכים בדרך ארוכה, כיון שרק "דור רביעי ישובו הנה, כי לא שלם עון האמורי עד הנה", וכפי שמבאר רש"י9:
כי לא שלם עון האמורי – להיות משתלח מארצו, עד אותו זמן, שאין הקב"ה נפרע מאומה עד שתתמלא סאתה שנאמר (ישעיה כ"ז) בסאסאה בשלחה תריבנה.
אילולא שממלאים הגויים את סאת הרשעה, אין אנו יכולים לרשת את הארץ ולגרשם ממנה.
למדנו, אם כן, שיש שתי צורות לירושת הארץ.
אם ישראל באים לארץ מתוך בירור מהותה ועניינה, מתוך התפקיד שמוטל עליהם – "כח מעשיו הגיד לעמו", אז אין צורך בבירור כואב ומייסר. אך אם הבירור לא נעשה, מתעוררת רשעת הגויים כלפי ישראל, ומזכירה לנו את תפקידנו ואת מהותנו, ורשעת הגויים היא הסיבה להורשתם מן הארץ.
התבוננות בהסטוריה של הציונות יכולה להבהיר את העניין. ראשוני הציונות רצו לבנות בארץ ישראל, שהיתה שוממה וחרבה, מדינה לעם היהודי. את הבעיה הערבית חשבו לפתור על ידי שנעזור לפלחים הערבים, ונלמד אותם טכנולוגיות מודרניות ונביא להם את הקידמה. הם לא העלו בדעתם כי הדבר יעורר התנגדות בכל העולם הערבי, דבר שיגרור מלחמות ומאבקים מתמשכים. אילו היו יודעים שכך יתגלגלו פני הדברים – יתכן שכלל לא היו מתחילים בתהליך השיבה לארץ. ה' גלגל את הדברים כך שרק כאשר ישיבתנו בארץ היתה עובדה מוגמרת, שאין דרך לחזור ממנה, רק אז התעוררו הגויים, והתנגדותם מאלצת אותנו להבין שארץ ישראל איננה רק "מקלט מדיני", ואף לא "ארץ מולדת", אלא "ארץ חיים", ארץ שרק בה חיינו הם חיים.
במקום נוסף מבארים חז"ל את חשיבותה של התורה דוקא לישיבתה של ארץ ישראל10:
רבי אבא בר כהנא פתח (שם ט') 'מי האיש החכם ויבן את זאת וגו" תני ר' שמעון בר יוחאי אם ראית עיירות נתלשות ממקומן בארץ ישראל דע שלא החזיקו בשכר סופרים ובשכר משנים, שנאמר (שם) 'על מה אבדה הארץ ויאמר ה' על עזבם את תורתי'. רבי הוה משלח לר' אסי ולר' אמי דיפקון ויתקנון קרייתא דארעא דישראל והוון עלין לקרייתא ואמרין להון אייתו לן נטורי קרתא, והוון מייתו להון ריש מטרתא וסנטרא, והוון אמרין להון אלין נטורי קרתא אלין חרובי קרתא, אמרו להון ומאן אינון נטורי קרתא, אמרו להון אלו סופרים ומשנים שהם הוגים ומשנים ומשמרין את התורה ביום ובלילה על שם שנאמר (יהושע א') 'והגית בו יומם ולילה' וכן הוא אומר (תהלים קכ"ז) 'אם ה' לא יבנה בית וגו".
תרגום: רבי היה שולח את ר' אמי ור' אסי שיצאו ויתקנו את ערי ארץ ישראל, והיו נכנסים לעיר ואומרים להם: הביאו לנו את שומרי העיר, והיו מביאים להם את שומר הנשק והפרש, והיו ר' אמי ור' אסי אומרים: אלה שומרי העיר? אלה מחריבי העיר! אמרו להם, ומי הם שומרי העיר, ענו להם, אלו סופרים ומשנים וכו'.
הביטוי "עיירות נתלשות ממקומן בארץ ישראל" הוא ביטוי מיוחד. לאחר פינוי חבל סיני אנו יכולים לצייר לעצמנו כיצד עיירה "נתלשת ממקומה", אך למה התכוון ר' שמעון בר יוחאי כשאמר זאת? נראה כאילו הדברים נכתבו לימינו אלה, והם שבים ומזכירים לנו, כי רק התורה, הנותנת משמעות לישיבתנו בארץ, יכולה לחזק את אחיזתנו בארץ ישראל.
הסיפור המופיע בהמשך המדרש, לגבי ר' אמי ור' אסי, טעון בירור. רבי יהודה הנשיא, כמנהיג באותה תקופה, התכוון, מן הסתם, לבדוק גם את הצדדים הבטחוניים של השמירה על הערים, ולא רק את לימוד התורה שבהם. מדוע אמרו ר' אמי ור' אסי על השומרים "אלין חרובי קרתא"?!
נראה, שהפסוק שמביא המדרש11 מבאר את משמעות הדברים:
שיר המעלות לשלמה אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו אם ה' לא ישמר עיר שוא שקד שומר.
אם ה' לא ישמור עיר – הרי שהשומר שוקד לשוא, אך אם ה' שומר את העיר – הרי שלא לשוא שקד שומר. השמירה חשובה מאוד אם יודעים שה' הוא השומר את העיר. השאלה אם השמירה תהיה לשוא או לתועלת, תלויה בהבנת האנשים – מנין נובעת השמירה, מנין נובע הצורך בישוב הארץ ובהגנה עליה. ר' אמי ור' אסי שראו שאנשי העיר מדברים רק על בטחון, ורואים בזה חזות הכל, הבינו שבמקרה כזה השומרים הם מחריבי העיר.
ללא ערכים של תורה ושל אמונה, שומרי העיר הם מחריבי העיר. לצערנו אנו רואים כיצד הצבא, שאמור להגן על יושבי הארץ, הוא המחריב ערים ומפנה ישובים. אותו קצין "ביטחוניסט", שמסר נפשו למען עם ישראל וארץ ישראל, מגיע היום והוא המחריב ישובים, שכן אם ה' לא ישמור עיר – אם השמירה איננה נובעת מדבר ה' – הרי שהשומרים הופכים למחריבי העיר. יש חובה להקפיד על השמירה ועל הביטחון, אך זה עלול להיות לשוא ללא האמונה בה'.
אף כאן, מפליא לראות כיצד חכמים ברוח קדשם השתמשו בביטויים שחיים לנגד עינינו במציאות הנוכחית. מה חשבו ר' אמי ור' אסי כשאמרו ששומרי העיר הם מחריבי העיר? וכי אין צורך בשמירה?
היום אנו מבינים שהשומר יכול להפוך למחריב, אם שמירתו איננה נובעת מהבנת התפקיד האלוקי שבשמירה.
לסיום, נקודה נוספת העולה מן הדברים. הזכרת התורה בארץ, החשיבות של לימוד התורה בארץ ישראל, נובעת גם מדברי חז"ל12:
'וזהב הארץ ההיא' טוב מלמד שאין תורה כתורת ארץ ישראל.
ללימוד התורה בארץ ישראל ישנו ערך מיוחד, ועלינו מוטלת החובה לברר ולהעמיק בעניינה של תורת ארץ ישראל, בהבנת ערכה וחשיבותה, דרכי לימודה והשפעתה על חיי עם ישראל עִם שיבתו לארצו.
1 פס' ח'-י"א.
2 פס' מ"ב-מ"ה.
3 עי' אורות, ארץ ישראל, א'.
4 עי' יומא נ"ד ע"ב.
5 ברכות פ"א ה"ו.
6 במדבר רבה פרשה כ"ג, י"ב.
7 מצות עשה קפ"ז.
8 מכילתא בשלח.
9 בראשית ט"ו, ט"ז.
10 איכה רבה, פתיחתא ב'.
11 תהילים קכ"ז, א'.
12 בראשית רבה פרשה ט"ז, ד'.