פרשת חקת – השינוי מהנהגת יוצאי מצרים להנהגת באי הארץ
השינוי מהנהגת יוצאי מצרים להנהגת באי ישראל
א וַיָּבֹאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל כָּל-הָעֵדָה מִדְבַּר-צִן, בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, וַיֵּשֶׁב הָעָם, בְּקָדֵשׁ; וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם, וַתִּקָּבֵר שָׁם.
רש"י – כל העדה. עֵדָה הַשְּׁלֵמָה, שֶׁכְּבָר מֵתוּ מֵתֵי מִדְבָּר וְאֵלּוּ פֵרְשׁוּ לַחַיִּים:
אומר לנו רש"י שבלי ששמנו לב התקדמנו מסיפור חטא המרגלים שהיה בשנה השנייה ואז פרשת קרח שהיה בסמיכות לפרשת המרגלים, וכאן אנחנו פתאום קופצים לשנה ה40. התורה אומרת "בחדש הראשון" אבל היא לא אומרת לנו איזה שנה, והרושם שהתורה לא אומרת לנו איזה שנה ולא אומרת כמה לחודש הראשון, זה כדי להגיד לנו שעכשיו מתחיל משהו חדש. ולכן רש"י אומר "כל העדה" – מתו כל הדור הקודם. מעניין שהביטוי הזה – שהוא לא נפוץ – חוזר שוב בפרשה שלנו.
כב וַיִּסְעוּ, מִקָּדֵשׁ; וַיָּבֹאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל כָּל-הָעֵדָה, הֹר הָהָר
כל העדה. כֻּלָּם שְׁלֵמִים וְעוֹמְדִים לִכָּנֵס לָאָרֶץ, שֶׁלֹּא הָיָה בָּהֶן אֶחָד מֵאוֹתָם שֶׁנִּגְזְרָה גְזֵרָה עֲלֵיהֶם, שֶׁכְּבָר כָּלוּ מֵתֵי מִדְבָּר וְאֵלּוּ מֵאוֹתָן שֶׁכָּתוּב בָּהֶן (דברים ד') "חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם" (תנחומא):
והרי רש"י כבר סיפר לנו את זה בפעם הראשונה, למה הוא חוזר על אותו עניין? יש עוד כמה דברים שחוזרים על עצמם. למשל התלונות של בני ישראל:
ד וְלָמָה הֲבֵאתֶם אֶת-קְהַל יְהוָה, אֶל-הַמִּדְבָּר הַזֶּה, לָמוּת שָׁם, אֲנַחְנוּ וּבְעִירֵנוּ. ה וְלָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ, מִמִּצְרַיִם, לְהָבִיא אֹתָנוּ, אֶל-הַמָּקוֹם הָרָע הַזֶּה: לֹא מְקוֹם זֶרַע, וּתְאֵנָה וְגֶפֶן וְרִמּוֹן, וּמַיִם אַיִן, לִשְׁתּוֹת. ו וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מִפְּנֵי הַקָּהָל, אֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, וַיִּפְּלוּ, עַל-פְּנֵיהֶם; וַיֵּרָא כְבוֹד-יְהוָה, אֲלֵיהֶם.
ושוב בפרק כא:
ה וַיְדַבֵּר הָעָם, בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה, לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם, לָמוּת בַּמִּדְבָּר: כִּי אֵין לֶחֶם, וְאֵין מַיִם, וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה, בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל. ו וַיְשַׁלַּח יְהוָה בָּעָם, אֵת הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים, וַיְנַשְּׁכוּ, אֶת-הָעָם; וַיָּמָת עַם-רָב, מִיִּשְׂרָאֵל.
ההבדל הגדול בין המקרים הוא בתגובת הקב"ה. בפרק כ', ה' אומר למשה ולאהרון לקחת את המטה לדבר עם הסלע ולהוציא לעם מים. אין עונש לעם ישראל או אפילו גערה. ועוד יותר מפתיע, ה' גוער במשה ואהרון. "יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל…."
בפרק כא, התלונה נראית אותה תלונה, אבל ה' משלח בהם "את הנחשים השרפים וינשכו את העם וימת עם רב מישראל". למה? כדי להבין את זה נשאל מי זה ה"העליתונו" שעליו מדברים בני ישראל? בפרק כ' – וירב העם עם משה…. למה העליתונו" לעומת זאת בפרק כא – "וידבר העם בא-לוקים ובמשה – למה העליתונו ממצרים."
אנחנו נמצאים בדור הזה בנקודה מאוד מיוחדת – ואנחנו קולטים את ההפסד הגדול של הדור הזה וביחסים שלו עם משה רבנו, "וישב העם בקדש." מתברר שהעם נמצאים באותו מקום שבו הם היו לפני שלושים ושמונה שנה בחטא המרגלים, "דרך האתרים" – דרך המקום בו עברו התרים את הארץ – המרגלים. והעם מתלונן, "לא מקום זרע ותאנה וגפן ורימון". משה שומע חזרה מדוייקת על חטא המרגלים, וזה מרסק אותו. אבל ה' מבין שזה לא נכון, הם מתלוננים, וזה לא בסדר, אבל זה נובע מסיבה אחרת – בגלל שהם לא מוכנים לסבול את המדבר, את הגלות, אבל עיניהם נשואות לארץ ישראל. ובאמת לא היה מים לעדה, מרים מתה, נסתלקה הבאר. ומשה לא מסוגל לראות את זה, לכן ה' לא גוער בעם.
ה' רצה שמשה יראה לעם שעד עכשיו היה להם מים בצורה ניסית – שזה דומה למצב במצרים שלא צריך להתפלל. אבל ה' מפסיק את בארה של מרים על מנת ללמד את העם, ולהכין אותם לכניסה לארץ ישראל שם לא יהיה נס, והם יהיו צריכים לבקש מה' להתפלל אל ה'. ה' רצה שמשה ילמד אותם להתפלל בשביל המים "ודברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו".
עוד חזרה שמאוד בולטת בפרשה, זה המעבר אצל מלך אדום ומלך סחון, ושוב נשים לב להבדלים בין המקרים"
"וישלח משה מלאכים מקדש אל מלך אדום…ויאמרו אליו בני ישראל במסילה נעלה" מתחיל עם משה מנהיג את המסע ומתן וכשזה נתקע העם מתערב, ההנהגה של משה מתחילה לעבור אל הדורה הזה – דור שמשה פחות מתאים אליו. "ויסעו מקדש ויבוא בני ישראל כל העדה הר ההר"
אמרנו בהתחלה שלכאורה פירוש רש"י על "כל העדה" הוא אותו הדבר, אבל ההבדל כאן בפירוש רש"י לעומת הראשון הוא שבפירושו הראשון אמר – כל מי שהיה צריך למות מת ואלה נשארו לחיים, הם לא צריכים למות. אבל בפירוש השני אומר רש"י – ….שלמים ועומדים להיכנס לארץ. זה ההבדל זה לא סתם שהם ראויים לחיים, הם עומדים וראויים להכנס לארץ.
ב וַיִּדַּר יִשְׂרָאֵל נֶדֶר לַיהוָה, וַיֹּאמַר: אִם-נָתֹן תִּתֵּן אֶת-הָעָם הַזֶּה, בְּיָדִי–וְהַחֲרַמְתִּי, אֶת-עָרֵיהֶם. ג וַיִּשְׁמַע יְהוָה בְּקוֹל יִשְׂרָאֵל, וַיִּתֵּן אֶת-הַכְּנַעֲנִי, וַיַּחֲרֵם אֶתְהֶם, וְאֶת-עָרֵיהֶם; וַיִּקְרָא שֵׁם-הַמָּקוֹם, חָרְמָה.
איפה משה? ישראל נודרים נדר – וה' שומע בקולם, ישראל מתחילים לנהל את העסק. אבל הם גם מתלוננים, "ותקצר נפש העם בדרך" הם ציפו שכשמלך אדום סירב הם ילחמו בו, אבל ה' אמר להם שלא והם צריכים לעשות סיבוב, והם לא מוכנים לזה, הם רוצים עכשיו, נמאס להם מהסיבובים במדבר.
מה שהם אומרים, זה שמפריע להם הלחם והמים, אבל זה לא הסיבה באמת, זה רק ההתבטאות שלהם. וכאן הבעיה, הם צודקים בקוצר הרוח שלהם, אבל הם הגזימו עם התגובה: "וידבר העם בא-לוקים ובמשה" יש גבולות שלא פורצים.
והם מבינים: "חטאנו, דיברנו בשם ובך, התפלל אל ה' והסר מעלינו את הנחש" הם מבינים את החטא שלהם וחוזרים בהם, מה שהדורות הראשונים לא היו עושים.
גם בשירת המים "אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר ענו לה" לעומת "אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת" – אי אפשר שלא לראות את ההבדל, את ההנהגה והעצמאות שמראים בני ישראל, גם במלחמת סיחון "וישלח ישראל מלאכים אל סיחון מלך האמורי לאמור".
רש"י – וישלח ישראל מלאכים. וּבְמָקוֹם אַחֵר תּוֹלֶה הַשְּׁלִיחוּת בְּמֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר "וָאֶשְׁלַח מַלְאָכִים מִמִּדְבַּר קְדֵמוֹת" (דברים ב'), וְכֵן "וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה מַלְאָכִים מִקָּדֵשׁ אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם" (במדבר כ'), וּבְיִפְתָּח הוּא אוֹמֵר (שופטים י"א) "וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם" וְגוֹ', הַכְּתוּבִים הַלָּלוּ צְרִיכִין זֶה לָזֶה, זֶה נוֹעֵל וְזֶה פוֹתֵחַ, שֶׁמֹּשֶׁה הוּא יִשְׂרָאֵל וְיִשְׂרָאֵל הֵם מֹשֶׁה, לוֹמַר לְךָ שֶׁנְּשִׂיא הַדּוֹר הוּא כְּכָל הַדּוֹר, כִּי הַנָּשִׂיא הוּא הַכֹּל (תנחומא):
אומר לנו רש"י, אנחנו לא מתנתקים ממשה, הפרשה הבאה משה שולח מלאכים לרגל את יעזר אבל ישראל בתוך העסק, וזה מה שהתורה רוצה להדגיש לנו.
"נפשנו קצה בלחם הקלוקל" – הקול לקול יעקב אמור להתגבר על הידיים ידי עשיו – ובכל זאת ה' אומר להסתובב. אומרים בני ישראל נפשנו קצה ב"הקול קול יעקב" בהבטחה הזו של, בזמן שהקול קול יעקב אין הידיים ידי עשיו – זה לא עובד, אנחנו לא משתמשים בזה, ועל זה ה' מעניש אותם.
צריך להגיע לישראל, וצריך להשתוקק לזה, וצריך למאוס בגלות, אבל צריך להיזהר עם זה כדי שלא נגיע לכפור בה' שלא נכיע ל"וידבר העם בא-לוקים ובמשה".
בעזרת ה' גאולה שלמה בימינו, שבת שלום.