תיבת נח – מודל התנהגות בעת סערה
חטאי האדם והשחתת דרכו גרמו להבאת המבול לעולם. רק נח ומשפחתו זכו להינצל, ועימם נציגים של מיני בעלי החיים השונים. כולם נכנסו אל התיבה, שסגרה עליהם מפני מי המבול.
לענין זה משמעות עמוקה, לדרך התיקון של העולם כולו ושל האדם הפרטי.
הרב קוק זצ”ל מתייחס לכך בספרו “מוסר אביך”1:
והדבר הפרטי באדם נלמד הוא מהכלל כולו, שלמדנו החסיד רמ”ח לוצאטו ז”ל בפירושו לאדרא רבה מענין המבול ותיבת נח. שדומה לו היה האידרא דרשב”י ע”ה, שהתיקונים נתקנו בפנים האידרא, כמו שנתקן העולם כולו על ידי גידול בעלי חיים והספקת מזונם, בתוך התיבה, רק לא היה אפשר להתפשט בעולם מצד שמידת הדין גרמה שיהיה מבול על פני כל הארץ, לכלות פשע ולהתם חטאת. וכמו-כן התיקונים הגדולים של מאורות הקדושה לא היה אפשר שיתפשטו בעולם, מפני טפשות לב אנשי העולם על ידי זוהמת מעשים רעים ותשוקות דמיוניות. אבל כשישלם העולם יצאו חפשי מהמאסר, וכן כשישלם הגוף יצאו חפשי אותם הכחות. והנה הקב”ה ברא את האדם בחכמה, והכין בטבעו כחות לתשובה, כיון שהתשובה קדמה לבריאת עולם, על כן שולט הוא בנפשו לכנוס אליו כחותיו, אבל הכנוס הזה מורגש בלב בתור עצבון, ובשכל – בלחץ וקצר-רוח. אבל לא זהו התכלית, רק במשך התיקון צריך האדם לנסות כוחותיו אולי יוכל לשלח חפשי ויעבדו עבודת השי”ת ביתר שאת; כי אי-אפשר לתלמוד-תורה להתרחב ולרדת אל עומק החכמה האמיתית ולעשות טוב וישר בפעולות גדולות כי-אם בנפש מלאה אמץ ורוח גבורה ללכת ברחבה, בלתי-מאוסרת. והוא ענין שילוח העורב והיונה, שימצא האדם בנפשו דרכים, שיוכל לנסות כחותיו בדבר שלא יהיה חשש הפסד וסכנה, כמו נח ששלח מעופפים שכנפיהם מגינות עליהם ממי המבול, וכשיראה שהקלקול לא נתקן לגמרי יאסוף אותם אל תיבתו, עד שידע כי חרבה פני הארץ, ואז יתישב הרבה עד שימצא בעצמו שמצד כבודו של הקב”ה וקיום תורתו ראוי לו להחפש, וזהו דוגמת מאמר השי”ת לנח צא מן התבה.
הצורה הרגילה והטובה, בעולם ובאדם, היא כשכל הכוחות חופשיים, ופועלים במלא עוצמתם. החומר מקבל את מלוא עוצמתו, והצד הרוחני הנשמתי מכוין אותו לטוב, ובא גם הוא לידי ביטוי מלא עוצמה וחיים. כך בעולם כולו, וכך גם באדם הפרטי.
אולם, כאשר הכוחות פועלים בדרך לא נכונה ולא טובה, ישנו חשש שהחופש שינתן להם יגרום לנזק. יתירה מזאת, כל שפע רוחני שמושפע על הכוחות אלה – מזיק ומקלקל, כי דרכם מעוותת ומקולקלת. לכן “התיקונים הגדולים של מאורות הקדושה – לא היה אפשר שיתפשטו בעולם, מפני טפשות לב אנשי העולם, על ידי זוהמת מעשים רעים ותשוקות דמיוניות”.
מה ניתן לעשות במצב כזה?
“תיבת נח” היא מודל לדרך ההנהגה במצב כזה.
נח, שהיה “צדיק תמים” ופעל להשפיע בעולם תיקונים גדולים, שוב איננו עושה זאת בצורה חופשית. נח נדרש להתכנס, להכנס למאסר.
התיקונים הגדולים יעשו כעת בתוך התיבה, ללא מפגש ישיר עם העולם שבחוץ, ורק כשיגמר המבול, כשיתוקן העולם שבחוץ, יוכל נח לצאת מן התיבה, להוציא לחופשי את כל כוחותיו ואת כל התיקונים שעשה, ולחזור להשפעה ישירה, דרך מפגש עם העולם.
הרב, על פי הרמח”ל, מסביר כי זהו ענין “האידרא”, חלק מספר הזוהר הקדוש, שנכתב בהתכנסות של ר’ שמעון בר יוחאי ותלמידיו בגורן (אידרא). חלק נשגב ועליון זה לא יכול להיכתב ללא התכנסות הכוחות. רק לאחר שייעשו התיקונים העליונים ישוב הצדיקים וייפגשו עם העולם, ויפעלו כך לתקנו.
הרב משליך ענין זה גם אל האדם פרטי. החופש, התפשטות הכוחות, הם הדרך הטובה בה צריך ללכת האדם. לתת לכל כח לפעול בצורה מלאה, ללא עכובים ומניעות. אולם, כאשר בדרך זו רואה האדם כי הוא הולך בדרך לא טובה, עליו לשוב בתשובה. עליו להתכנס בתוך “תיבת נח” שהוא בונה לעצמו. עליו לכנס את כוחותיו ולכלוא אותם. זהו מצב לא נוח ולא נעים, הגורם עצבון, לחץ וקוצר רוח, אולם הוא הכרחי כדי לפעול על כוחותיו ולתקנם. רק לאחר בדיקה שאכן ניתן להוציא את הכוחות לחופשי מבלי להזיק ולקלקל, שב האדם למצב הראוי והרצוי, משחרר את כוחותיו ממאסרם, וחי בשמחה ובטוב לבב, בעוצמה ובגדלות.
נראה, שעלינו ללמוד מכאן מודל להתנהגות. בעת סערה בחוץ, עלינו להתכנס, לחזק את הכוחות בבית, ורק אז לצאת מן התיבה.
עולם הישיבות בדורנו, הוא מעין תיבת נח. בחוץ משתוללת סערה של כפירה ושל פריצות, והמשך חייו של האדם בצורה הרגילה, עלול להשחית את כוחותיו ולהזיק לנפשו.
על כן, מתכנס האדם, ואף הציבור, בתוך התיבה – הישיבה, ושם בונה ומחזק את כוחותיו, כדי שהמפגש עם העולם בחוץ לא יזיק אלא יפעל תיקונים גדולים.
אמנם אין זה מצב נורמלי של חיים. האדם כולא את כוחותיו ולא נותן להם להתבטא בחופשיות ובעוצמה, אך “מאסר זמני” זה הכרחי כדי לחזק את הכוחות לקראת המפגש עם העולם ולקראת חיים בחופש ובעוצמה, שיפעלו תיקונים גדולים והארה גדולה בעולם.
1 פרק ב’ סע’ א’.