שמע ישראל

המדרש¹ בפרשה דורש:

'הקבצו ושמעו בני יעקב' – …אלעזר בן אחוי אמר מכאן זכו ישראל לקריאת שמע. בשעה שהיה יעקב אבינו נפטר מן העולם קרא לשנים-עשר בניו אמר להם שמעו אל ישראל שבשמים אביכם, שמא יש בלבבכם מחלוקת על הקב"ה. אמרו לו: שמע ישראל אבינו, כשם שאין בלבך מחלוקת על הקב"ה כך אין בלבנו מחלוקת אלא ה' אלהינו ה' אחד. אף הוא פירש בשפתיו ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.

מהמדרש משמע, שמחששו של יעקב על בניו שהם אינם עימו ביחוד ה' אמר "שמע ישראל". יש להבין, מדוע חשש מזאת?

המיוחד בברכות שבירך יעקב הוא שלכל שבט יש תכונה מיוחדת ודרך מיוחדת בעבודתו ובהופעתו. כלפי חוץ הדבר נראה כפירוד ולכן יעקב חשש שכל אחד ילך לדרכו ויפרד מעל אביו, ואז הוא אומר "שמע ישראל".

הדבר בא לידי ביטוי כשיעקב מברך את בניו – "איש כברכתו בירך אותם".
וכן מובן מהמדרש²:

כל אלה שבטי ישראל שנים עשר וגו'- כבר כתיב "ויברך אותם" ומה ת"ל "איש אשר כברכתו ברך אותם" אלא לפי שבירכן יהודה באריה דן בנחש נפתלי באילה בנימין בזאב חזר וכללן כולן כאחד ועשאן אריות ועשאן נחשים תדע שהוא כן "יהי דן נחש" והוא קורא אותו אריה הה"ד (דברים ל"ג) "דן גור אריה" לקיים מה שנאמר (שירה"ש ד') "כולך יפה רעיתי ומום אין בך".

ונראה שאת עומק המדרש ניתן לבאר עפ"י דברי הרמח"ל³:

ולכן אמר עת לעשות לה', הזמן הראוי לעשות למען ה', שיהיה הדבר מצוין ומרוצה לפניו-בזמן שהאחרים הפרו תורתך. והפרו ר"ל: בשעה שמפסיקים התפשטות התורה המתפשטת בקדושתה על ישראל ועל כל העולם, והיינו שמפריעים ומבטלין אותה ממעשה קדושתה. והנה בהיות המדרגות עומדים בתיקוניהון ובסדריהון כראוי למעלה ולמטה, הנה אז נודעים כל העובדים, ונמצא לכל אחד חלקו, ונמשך עליו שפע כפי בחינתו לצורך כל העולם כולו, והוא מ"ש, איש אשר כברכתו ברך אותם (בראשית מט, כח). ואז אין לשום אחד לעבור את תחומו, כי כל אחד מכיר את מקומו ועושה את שלו… ותדע שבזה תלוי גם כן הפירוש שפירשו ז"ל, הפרו תורתך, משום עת לעשות לה' (ברכות סג א). כי בהיות התורה מתחלשת בתיקוניה מפני מעשה בני האדם, לפעמים יצטרך על איזה דבר לשנות לפי שעה משום עת לעשות לה'. כללות הענין: שכל אדם צריך להקריב עצמו בזמן שאין אחרים, וליכנס אפילו במקום שאלמלא היו אחרים הוא לא היה נכנס, כי אין זה פגם והריסה אלא תיקון.

ביאור הענין הוא שבמצב ה"נורמלי" כאשר כל אחד עושה את תפקידו בעולם ומבטא את תכונתו, אין לו לעבור לתחומו של חבירו אלא צריך הוא להכיר במקומו ולעשות את תפקידו. אך במקרים של "הפרו תורתך" כאשר לא כל אחד עושה את תפקידו אז "עת לעשות לה'" – שכאשר מבטלים את התורה, צריך האדם להכנס לתפקידם של האחרים וזה נחשב לאותו זמן התיקון של המצב. ומתאים הדבר גם לפירוש השני (המופיע בגמרא) "הפרו תורתך משום עת לעשות לה'"-שהאדם צריך לחרוג מתפקידו לפי שעה משום עת לעשות לה'.

אם כן, כשיעקב מברך את בניו הוא מברך כל אחד בתכונה עפ"י ענינו בעולם: דן בנחש, בנימין זאב, ויהודה אריה. אך יעקב חוזר וכוללן כאחד וקורא לכולם אריות ולכולם נחשים. בכך הוא טומן את היכולות של כל השבטים בכל אחד מהם מפני שהוא מבין שבמצבים מסויימים הם יצטרכו לתפקד במקום אלו שאינם ממלאים את תפקידם.

בעולמנו לכל אחד יש תפקיד משלו. זה מהנדס, זה רופא, זה רב – כל אחד לפי אישיותו ותכונותיו. בזמנים מסוימים של "הפרו תורתך" צריך אדם להקריב את עצמו כדי להכנס לתחומו של השני ולעשות את תפקידו משום "עת לעשות לה'". כך יתוקן המצב הכללי, ויתייחד שמו של ה' בעולם.

---

¹ מדרש רבה פרשה צ"ח, ד'.
² מדרש רבה פרשה צ"ט, ד'.
³ "אדיר במרום" ח"א עמ' כ"ח-כ"ט.

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם *

אימייל *