מה בין נגע לענג

חלק ניכר מפרשיות תזריע – מצורע עוסקות בנגעים.

בספר יצירה¹ מובא קשר ענייני בין "נגע" ל"ענג", וז"ל:

אין בטובה למעלה מענג ואין ברעה למטה מנגע.

בספר "שערי הלשם"² הוא מבאר משפט זה:

וכמ"ש הספר יצירה פ"ב: "אין בטובה למעלה מענג ואין ברעה למטה לנגע". ושניהם הם מצד הגבורות. והאמת הוא כי הרעה הוא סבת הטובה והנגע הוא סבת הענג. כי ע"י הרעה יוצאים מציאת הגבורות על מציאותם היותר אפשרי שבהם. ואין תקנה להוציא כחות ותכונות הגבורות בכל תוקפם שהוא בהתגברות יתירה היותר אפשרי שבהם. אלא ברעה דוקא. כי בהיות בו איזה בחי' מתכונת הטובה והקדושה הנה מכניע את עצמו בזה למעלה ואז אינו יוצא בכל כחו כי מתכונת הטובה הוא לבטל את עצמו ולהסתכל על זולתו להתקרב אליו אבל תכונת הרע הוא להיפך. והרי אי אפשר שיוצא מציאת הגבורות על מציאת היותר אפשרי שבהם אלא ברעה דוקא כי רק בזה הם מתגלים ויוצאים בכל תוקפם באין מנוע. ואחר שיצאו ונעשו על תכלית מציאותם ע"י הרעה. אז כאשר נמשך בהם אור החסד הנה מתמתקים ומתבסמים כי מתייחדים עם החסדים בתכלית היחוד יען שעיקר עצמותם הם משורש אחד ועי"ז הם יוצאים תיכף מרעה לטובה ואז הם מתגלים לכל טוב ואין בטובה למעלה מהם.

והנה כוונתו בזה לומר חידוש עצום בהבנת מהות הטוב והרע בעולם. ראשית הוא מסביר שתכונת הטוב הוא שאינו מופיע בעולם בשיא תוקפו משום שהוא מכניע ומבטל עצמו כלפי זולתו. הטוב יודע שיש מקום להרבה דברים בעולם ולכן אינו מתגבר להראות את טובו.
לעומתו הרע מופיע בעולם תמיד בהתגברות יתירה ומנסה להופיע את עצמו בהופעתו השלמה והסיבה לכך מפני שרואה בו את התכלית היחידה לעולם. הדרך היחידה של הטוב להגיע אל שיא תוקפו הוא רק דרך הרע. בהתגברות הרע הנגע הוא בשיא עוצמתו השלילית ואז ע"י החסדים הוא "מתמתק" ומתבסם והופך לענג שזהו שיא העוצמה החיובית. כי שורש ה"נגע" וה"ענג" הוא אחד.

זו הסיבה שהקומוניזם שהאמין באידיאל נעלה וחשוב סופו שהביא למותם של הרבה אנשים חפים מפשע והתנהג ברשעות כלפי העולם. אנשי המפלגה הקומוניסטית ראו באידיאל שלהם את תכלית העולם בצורה טוטאלית ללא פשרות, לכן לא נתנו מקום למפלגות אחרות להתקיים וגרמו לחורבן בעולם.
לעומתה הדמוקרטיה שנתנה מקום לאידיאלים רבים ודגלה בחופש דעות, במשך תקופה ארוכה לא הופיעה בצורתה השלימה ובשיא תוקפה.
הרעיון שדרך תוקף הרע – מגיע תוקף הטוב מופיע בהרבה מישורים של החיים.
הרב זצ"ל ב"ערפילי טוהר" מביא דוגמא לכך³:

מלא צער הוא העולם, ועל מה הוא מצטער, מפני שיש בנשמה הפנימית של האדם כל כך גודל ושיגוב, מה שאין העולם הולמו עדיין כעת, מפני שהוא שואב את גדלו, גדולת נשמתו, מעולם רחוק וגבוה מאד, מעבר מלא הדר, ומעתיד עשיר זוהר. לולא זה הגודל לא היה לצער מקום. והמשכיל המבחין את המקור, מהיכן הצער בא, עד כמה חשוב ויקר הוא מקור חיי הצער הללו, מיד מתהפך אצלו הצער עצמו לעדן, והנגע לענג.

הצער של האדם מקורו נשגב ובעולם הוא מופיע כדבר רע לאדם וכשמתמתק הצער ע"י השכלתו של האדם הוא הופך לעדן והנגע שבו הופך לענג⁴.

---

¹ ספר יצירה פרק מ'.
² ספר "שערי הלשם" חלק א', סימן ט"ו, פרק א' בסוף אות ו.
³ ערפילי טוהר עמ' קכ"ו.
⁴ וכן מופיעה ברב זצ"ל באיגרות הראי"ה א', אגרת שי"א: פשע – שפע; ובאורות התורה ג', ב': הוד – דוה.

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם *

אימייל *